מהמיליארדרים הגדולים בעולם ועד לאנשים שנלחמים בתספורות

מתחככים בתאגידים

אבישי ברוורמן יו"ר ועדת הכלכלה

יכול, אבל עוד צריך להוכיח

אבישי ברוורמן, יו"ר ועדת הכלכלה צילום: חיים צח

בנימין נתניהו: האיש שהביס את כולם עד שניצח גם את עצמו

יאיר לפיד, שר האוצר: האיש שלא מאמין שהוא יכול לעשות רע

ועדת הכלכלה היא שם מכובס ל"ועדת יוקר המחיה": היא אחראית על חלק גדול ממה שיוצא לנו מהכיס - החל בצעצועים לילדים, עבור בעמלות שאנחנו משלמים לבנקים וכלה בדירה שנרצה לקנות. בחצי השנה שעברה מאז שמונה לתפקיד, הוא לא יזם החלטה משמעותית או שיפר יוזמה של מישהו אחר. בהינתן יוקר המחיה הנוכחי, יש לו עוד שנה וחצי לתקן את הרושם.

מיקי פלד

פרופ' איתן ששינסקי ראש ועדת ששינסקי 2

יחליט על גובה התמלוגים ממשאבי הטבע

לאחר שלפני שלוש שנים בחן את חלקה של המדינה בתמלוגי הגז והנפט, יעמוד כעת פרופ' איתן ששינסקי בראש הוועדה הציבורית שתבחן את חלקה של המדינה במשאבי טבע אחרים שהציבור הישראלי חש כי נמכרו בנזיד עדשים. לוועדה שלו יש הזדמנות חד־פעמית לשנות זאת.

פרופ' ששינסקי הוא חסיד של העיקרון שאותו טבע בוועדה לבחינת תמלוגי הגז, ולפיו לתמלוגים הקבועים יש להוסיף מס רווחי יתר: ככל שהחברה רווחית יותר המדינה תקבל יותר, ובשנה רעה לחברה גם המדינה לא תקבל מסים נוספים. עם החברות שיידונו הפעם יימנו כיל, נשר, הנסון, רדימיקס, שפיר הנדסה והחברה המרכזית למשקאות קלים. מס רווחי יתר על ביצועי החברות האלה יוכל להגיע למיליארדי שקלים בשנה.

פרופ' איתן ששינסקי ראש ועדת ששינסקי 2 צילום: מיקי אלון

שר האוצר ואנשי משרדו טוענים כי הגדלת הכנסות המדינה ממשאבי הטבע שלה היא צודקת ותביא להקלת נטל המסים על האזרח הבודד. ששינסקי עצמו תומך ברעיון שקרן תמלוגי הגז תהפוך לקרן תמלוגי משאבי הטבע, והכספים שיועברו אליה יופנו לחינוך ורווחה או לקרן פנסיה ממשלתית. מנגד, בחברות השולטות במשאבי הטבע, ובראשן כיל, מזהירים כי בעקבות המיסוי החדש תחול פגיעה בחלוקת הדיבידנדים שלהן, המגיעים לכלל בעלי המניות ובהם הציבור, וכי שינוי שיטת התמלוגים יבריח משקיעים מהארץ. ההחלטה מה לעשות נמצאת עכשיו בידיים של ששינסקי, ולאחר מכן בידי הממשלה והכנסת.

חן פונדק

אוסקר אבו ראזק לשעבר האחראי על עיצוב המדיניות של רשות המסים

האיש מאחורי הטבות המס לטבע

אוסקר אבו ראזק הוא המוח מאחורי הטבות המס השערורייתיות לחברות הענק: טבע, אינטל, צ'קפוינט, כיל, ישקר ואחרות חייבות לו, בעצם, הרבה מאוד כסף. ב־2005 אבו ראזק היה האיש החזק ברשות המסים. מה שהוא רצה, קרה. והוא רצה להביא לממשלה ולאישור הכנסת את תיקון 60 לחוק החברות, שיצר את המסלול שאפשר לטבע לשלם 0% מס.

אוסקר אבו ראזק לשעבר האחראי על עיצוב המדיניות של רשות המסים צילום: עמית שעל

לפי נתוני משרד האוצר, התיקון של אבו ראזק חסך עד 2011 לחברות 16 מיליארד דולר, 75% מהם, 12 מיליארד בחמש שנים, נגרפו בידי טבע. רק ב־2017 החוק יפוג, וייכנס לתוקפו החוק המתוקן, שיעלה את שיעור המס ל־6%. אבו ראזק עצמו, אגב, עובד כיום בקסלמן וקסלמן, פירמת רואי החשבון שעובדת גם עבור טבע.

שאול אמסטרדמסקי

חגית בכור, מנהלת אגף ניירות ערך ונכסים פיננסיים בבנק הפועלים, ועינת סקורניק, מנהלת מערך הייעוץ בבנק לאומי

מחליטות מה יגיד היועץ בבנק

כשמשקיע מתלבט מה לעשות בכספו ומחפש חוות דעת מקצועית, הוא לרוב פונה ליועץ ההשקעות בבנק. עינת סקורניק מבנק לאומי וחגית בכור מבנק הפועלים הן שעומדות בראש מערכי הייעוץ בשני הבנקים הגדולים בישראל, ובעצם מחליטות מה התשובה שהוא יקבל.

חגית בכור, מנהלת אגף ניירות ערך ונכסים פיננסיים בבנק הפועלים צילום: עמית שעל

המערכים שהשתיים עומדות בראשם אחראים למתודולוגיה, לנהלים ולשיטות העבודה של יועצי ההשקעות והיועצים הפנסיוניים בבנקים. הן אלו שאחראיות לחלק המקצועי, החל מההכשרה וכלה בבקרה אחר פעילות היועצים.

האתגרים של סקורניק ובכור הם שניים: האחד, להתאים את אגפי ניירות הערך לקצב התפתחות הטכנולוגיה באמצעות כלים ומערכות תומכות החלטה. השני, לעמוד בקצב המהיר של עדכוני הרגולציה, לתרגם אותם לכדי נהלים ושיטות עבודה, ולהטמיע אותם בקרב יועצי ההשקעות של הבנקים.

עינת סקורניק, מנהלת מערך הייעוץ בבנק לאומי צילום: אריאל בשור

פרויקט הדגל המשמעותי ביותר של השתיים בשנה האחרונה, שצפוי ללוות אותן גם בחודשים הקרובים, הוא פיתוח מודל ממוחשב להערכת תעודות סל, שיאפשר ליועצים בבנקים לבחור את תעודת הסל העדיפה ביותר ללקוחות.

יניב רחימי

הנלחמים בתספורות

עופר גזית, אדוארד קלר, שמואל אשל, יוני שר: נציגי הציבור בהסדרי החוב 

מתמקחים על הכסף של כולנו

הגל העכור של הסדרי חוב הצמיח שורה של מומחים לגביית חובות מהחברות שמנסות לשמוט אותם. קבוצה מצומצמת של אנשים פרטיים - אדוארד קלר, עופר גזית, שמואל אשל ויוני שר - מאיישת את רוב התפקידים בנציגויות מחזיקי איגרות החוב. הם אלו שמנהלים בפועל את המשא ומתן עם בעלי החברות, ומכאן שיש להם השפעה גדולה על היקף התספורת שתונחת על מחזיקי האג"ח.

(מימין) עופר גזית, אדוארד קלר, שמואל אשל, יוני שר - נציגי הציבור בהסדרי החוב צילום: סיון פרג'

 

"שגשוג" הנציגים הושג הודות לשני גורמים: ראשית, כהונה כחבר נציגות חושפת את הנציג למידע פנים, ולכן רשות ניירות ערך מונעת מהנציגים לסחור בני"ע. לפיכך, הגופים המוסדיים מעדיפים שלא לשלוח את אנשיהם כדי להילחם על החזר הלוואות שהם עצמם נתנו. שנית, בכמה מהסדרי החוב, ובראשם אלו של אפריקה ודלק נדל"ן, ניהלו הנציגים הפרטיים מו"מ קשוח שחייב את בעלי השליטה להכניס את היד עמוק לכיס.

העובדה שאותן דמויות חוזרות ומופיעות כמעט בכל הסדרי החוב אפשרה לנציגים לפתח מומחיות, ללמוד מטעויות ולשפר את יכולת המשא ומתן שלהם. למעשה, עם השנים נוצרה מעין "תורה שבעל פה" להסדרי חוב, שחברי הנציגות אחראים על פיתוחה ועל נשיאתה מהסדר אחד למשנהו. מיליארדים מכספי הפנסיה של הציבור, שנמצאים כיום בשלבים שונים של הסדרי חוב, נתונים בידי יכולת המיקוח של חברי הנציגות.

יניב רחימי

גיא גיסין, רענן קליר, עדי פיגל עורכי דין בהסדרי חוב

לא מפחדים להתנגש עם בעלי השליטה

אסיפות הסדרי החוב הפכו מקום מפגש קבוע לקומץ ערכי דין שעד לפני כמה שנים ניהלו את משרדיהם בפרופיל נמוך, וששרשרת ההסדרים "העלתה אותם כיתה", והפכה אותם ליועצים הקבועים של נאמני האג"ח ונציגי החוסכים. שמות עורכי הדין - גיא גיסין, רענן קליר ועדי פיגל - הופכים מוכרים יותר מדי הסדר, לא מעט בזכות העובדה שעורכי הדין המנוסים והבכירים יותר מעדיפים לייצג את הצד שמנגד - את החברות שומטות החובות ובעלי השליטה שבראשן. הללו, כנראה, מעדיפים להימנע מהתנגשות סדרתית ומתחייבת עם האנשים החזקים במשק, או ממצב שבו בתיק אחד הם מייצגים את בעלי השליטה, ובאחר מייצגים את מחזיקי האג"ח.

גיא גיסין, רענן קליר, עדי פיגל עורכי דין בהסדרי חוב צילום: סיון פרג'

בדומה לחברי הנציגות, גם עורכי הדין נבחרים על ידי מחזיקי האג"ח, ובראשם הגופים המוסדיים המנהלים את כספי הפנסיה של הציבור. משכך, לאסיפות מחזיקי האג"ח הראשונות הם מגיעים אחרי שהכינו שיעורי בית, וכחלק ממאמצי השיווק מציגים את מיומנותם בתיק בשאלות המופנות למנהלי החברות ובסוגיות המועלות בשיחות מסדרון עם המוסדיים. הצלחה מבחינתם משמעותה חודשים ארוכים של שעות טרחה - ודאגה למשקיעים, כמובן.

יניב רחימי

שרון חינקיס - מנהל השקעות בכיר במגדל

נלחם עד השקל האחרון

החלום הרע של כל טייקון שחברה שבשליטתו הולכת להסדר חוב הוא לגלות שבין חברי נציגות בעלי האג"ח נמצא שרון חינקיס, מנהל השקעות בכיר במגדל. חינקיס נחשב לחבר נציגות אגרסיבי, שלא מוכן להתפשר ומדקדק בקוצו של יוד. בהסדרי החוב שהוא מוביל אופציית הפירוק נשמעת חדשות לבקרים, ולא פעם נושאים שהיו במחלוקת סביב שולחן המשא ומתן נפתרים ברגע האחרון, זמן קצר לפני שבקשת הפירוק מוגשת לבית המשפט. איכשהו, הפתרונות שצצים ברגע האחרון הם בדרך כלל לטובת מחזיקי האג"ח.

שרון חינקיס - מנהל השקעות בכיר במגדל צילום: עמית שעל

את חינקיס אפשר למצוא בהסדרי החוב לצדו של בוריס שניידמן, גם הוא ממגדל. שניהם מגיעים לכל אסיפה עם קלסר עמוס בגיליונות אקסל, מוכנים לכל קרב - ויש שיגידו אף ששים אלי קרב. חינקיס מייצג את הקו התקיף ביותר בגישה אל בעלי השליטה, ומהווה לרוב את הסמן הימני בקרב.

יניב רחימי  

רונית הראל בן־זאב, ערן היימר - מנכ"לית חברת הדירוג מעלות, מנכ"ל מדרוג

עלה התאנה שיכול לחרוץ גורלות

ציבור המשקיעים מאמין פחות ופחות לדירוגי האשראי של חברות הדירוג, אך בשל התהדקות הרגולציה בשוק ההון, הגופים המוסדיים דווקא תלויים בהם יותר. הדרישה להציג בפני ועדות ההשקעה ניתוח אשראי חיצוני שימר את חברות דירוג האשראי S&P מעלות בניהולה של רונית הראל בן־זאב ומדרוג בניהולו של ערן היימר, כשחקנים חזקים בשוק החוב בישראל. גם אם הדירוגים הם רק עלה תאנה להציג בפני רשות ניירות ערך והממונה על שוק ההון, עדיין לא נמצא להם תחליף.

רונית הראל בן־זאב, ערן היימר - מנכ"לית חברת הדירוג מעלות, מנכ"ל מדרוג

הדירוגים של הראל בן־זאב והיימר עדיין עשויים לחרוץ גורל של חברה לטוב ולרע. במקרים שבהם חברת הדירוג מצליחה לזהות מספיק מוקדם קשיים בפעילות של חברה שהנפיקה אג"ח, ציבור המשקיעים יכול לקבל תמרור אזהרה שיעזור לו להגן על כספו, לרבות התנעת הסדר חוב בשלבים מוקדמים - כשעוד ניתן להציל משהו מהחברה.

יניב רחימי

האנשים שעושים את הבורסה

אייל בקשי ודוד אדרי - בעלי ברק קפיטל, ובעלי דיסליון ייעוץ

מגלגלים מאות מיליוני שקלים ביום

ככל שהגופים המוסדיים מסיטים כספים לחו"ל, שחקני הנוסטרו השקטים מרחיבים את פעילותם ומשקלם בבורסה בתל אביב.

 ההשפעה העצומה של שחקני הנוסטרו על הכסף שלנו נעלמת לרוב מעיני הציבור - מדובר בחבורה קטנה של מקצוענים שממעטת להתראיין.

אייל בקשי ודוד אדרי - בעלי ברק קפיטל, ובעלי דיסליון ייעוץ

בשונה מחברות שסוחרות בבורסה בכספי לקוחותיהן, סוחרי הנוסטרו עושים זאת בכספם הפרטי ומתחת לרדאר של הרגולטורים השונים ובראשם רשות ניירות ערך, שמאפשרת להם לפעול ללא המגבלות החלות על בתי ההשקעות.

אייל בקשי (בצילום הימני), בעלי ברק קפיטל, ודוד אדרי, בעלי דיסליון ייעוץ, הם שניים מסוחרי הנוסטרו הגדולים בישראל. הם ועובדיהם מגלגלים מדי יום מאות מיליוני שקלים, ואחראים לנתח ניכר ממחזורי המסחר בבורסה המקומית, שכידוע הולכים ומידלדלים. הרבה מהנזילות שעדיין קיימת היא הודות להם.

ההון העצמי הרב שבקשי ואדרי צברו מאפשר להם גם להתמודד מול המוסדיים בהנפקות אג"ח של חברות ישראליות. אחרי שרכשו אג"ח בהנפקות וגזרו את הקופון שלהם בעמלות, הם מוכרים אותן לציבור, למוסדיים ולכל המרבה במחיר.

רחלי בינדמן ויניב רחימי

ג'וזף פאפא מנכ"ל פריגו

המסחר בת"א משפיע על כולנו

פריגו, חברת התרופות האמריקאית בראשותו של ג'וזף פאפא שרכשה את אגיס הישראלית ב־2005, הדהימה לפני כחודש את השווקים בישראל ובעולם. היא יצאה להרפתקה הפיננסית הגדולה ביותר שחברה הנסחרת בתל אביב חוותה עד היום, כשרכשה את חברת התרופות אלאן האירית ב־8.6 מיליארד דולר. פריגו הפכה בן רגע מחברה למכירת תרופות ללא מרשם, עם מינוף נמוך, לחברת ענק עם פורטפוליו מוצרים במגוון תחומים, ובהם תרופות לבעלי חיים ואף לטרשת נפוצה, בדומה לטבע.

ג'וזף פאפא, מנכ"ל פריגו

חלקה של פריגו במדד ת"א־25 כיום הוא 10.7%, וחלקה של טבע הוא רק 10.3%. לפיכך ביצועי מניית פריגו משפיעים על תיק ההשקעות הישראלי יותר ממניית טבע.

אמנם פאפא, שעומד בראש החברה, לא ישראלי, אך העובדה כי פריגו ממשיכה להיסחר כאן בזמן שחברות ישראליות מחליטות להימחק מהמסחר בתל אביב וההשפעה הגוברת של החברה על מדד ת"א־25 ועל הבורסה בכלל - הופכות אותו למי שהחלטותיו משפיעות על כספם של אזרחי ישראל. חוסר הצלחה של פריגו במיזוג עם אלאן, למשל, עלול לפגוע בפנסיה של כולנו.

ניר צליק  

ג'רמי לוין מנכ"ל טבע

האיש שצריך לשמור על מניית טבע

כשג'רמי לוין התיישב בשנה שעברה בכיסא המנכ"ל של טבע, הוא קיבל את ענקית התרופות בתקופה קריטית במיוחד. בקרוב טבע תאבד את הפטנטים שמגנים על תרופת המקור היחידה שלה, הקופקסון שמטפלת בטרשת נפוצה, ולוין הוא האיש שצריך להצעיד את החברה ליום שאחרי הפטנט ששווה מיליארדים.

ג'רמי לוין, מנכ"ל טבע צילום: סיון פרג'

מניית העם היא כבר לא, ובתקופה הקרובה משקיעיה לא צפויים לרוות נחת מתשואות מרקיעות שחקים; אך מידת הצלחתו של לוין תתברר רק בעוד שנתיים־שלוש, כשהמהלכים שהוא מוביל בחברה כיום יתחילו להניב פירות אמיתיים. המהלכים האלה כוללים, בין היתר, מחקר ופיתוח בתחום בריאות האשה, מחלות נשימה ומחלות עצבים, וכן בתחום התרופות המשולבות.

לוין, שהגיע לטבע מחברת התרופות האמריקאית בריסטול מאיירס, קיבל הצעות מחברות תרופות נוספות אבל בחר לעלות לישראל. הוא ואשתו מתגוררים כיום באזור שוק הכרמל, ובשונה ממנכ"לים זרים אחרים שבתום תפקידם בישראל לרוב נעלמים, הוא משדר את התחושה שישראל אינה רק תחנה בדרכו המקצועית אלא בחירה אמיתית, ושכוונתו להישאר כאן גם אחרי הקדנציה בטבע.

לא ברור כיצד מי שהיתה "מכבי תל אביב של הבורסה" תיראה בשנים הקרובות, אבל העובדה שטבע היא אחד המעסיקים הגדולים בישראל, עם יותר מ־7,000 עובדים, ושהיא עדיין אחת המניות הנפוצות ביותר בתיקי השקעה הישראליים, מדגישה את חשיבות הצלחתו של לוין לפרנסתם של ישראלים רבים ולחסכונותיהם של רבים הרבה יותר.

ניר צליק

סטפן בורגס מנכ"ל כיל לישראל

חברת האשלג כיל, מהמניות הכבדות בבורסה, סופגת חבטות רבות בשנה האחרונה. הציבור כועס עליה זמן רב, כי לתחושתו, היא לא משלמת די תמלוגים על מקור רווחיה, ים המלח ששייך לכולנו. אף שהתחייבה להעלות את התמלוגים למדינה מ־5% ל־10%, החליט שר האוצר יאיר לפיד להקים את ועדת ששינסקי 2 כדי להעלות את שיעוריהם. 

סטפן בורגס, מנכ"ל כיל לישראל צילום: סיון פרג'

ביולי כיל חטפה עוד מכה, הפעם מהשוק העולמי: קרטל האשלג הרוסי התפרק, ולפי התחזיות מחירי האשלג יירדו במהרה ב־25%, מ־400 דולר לטונה ל־300 דולר. לכיל זה יעלה בהפסד הכנסות של כמה מאות מיליוני דולרים בשנה. זוהי פגיעה נסבלת, כי כיל מכניסה כ־6 מיליארד דולר בשנה, אבל אחת מרבות.

סטפן בורגס, המנכ"ל השוויצרי של כיל, הגיע לתפקיד אחרי שפוטר מקבלנית ייצור התרופות לונזה עקב ביצועים מאכזבים. גם הוא וגם כיל צריכים להוכיח את עצמם, דבר שעשוי לשרת את שני הצדדים. כיל היא מניה מרכזית במדד ת"א־25, ומעסיקה ישראלים רבים בדרום הארץ, באזורים שקשה למצוא בהם עבודה, רבים מהם במפעלים מפסידים שכיל מחזיקה בתקווה שירוויחו בעתיד. אם כיל תתחיל לסגור אותם, מאות יפוטרו. לישראלים חשוב ליהנות מפירות השימוש במשאבי הטבע שלהם, אך ייתכן שהזעם הציבורי כלפי כיל הוא מותרות שספק אם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו.

ניר צליק

האנשים שנלחמים על כספי הצללים

אלדן מקלפלין ראש ממשלת איי קיימן

בעל הכספת הסודית הגדולה בתבל

אלדן מקלפלין הוא הפנים של אלו שמעדיפים שלא להיחשף. באיי קיימן, כמו במקלטי מס אחרים בעולם, קיימת שורה של חוקים שנועדו להבטיח שמירה על סודיות בנקאית ולאפשר חופש רב יותר למוסדות פיננסיים. מנהיגים מושחתים שרוצים להסתיר כסף שגזלו, חברות שמעדיפות לשלם פחות מס וארגוני פשע מאורגן משתמשים במקלטי מס כצינור להכשרת פעולותיהם. באופן אירוני, קודמו של מקלפלין בתפקיד הועזב לאחר שנעצר באשמת שחיתות.

אלדן מקלפלין, ראש ממשלת איי קיימן צילום: CC by Foreign and Commonwealth Office

הסכנה האמיתית טמונה במה שאנחנו לא יודעים. הממשלות במקלטי המס מהוות למעשה חותמת גומי לאינטרסים של ההון העולמי, שעושה כרצונו מתחת לעינן העצומה.

יואב בורנשטיין

אליזבת וורן סנטורית

נלחמת בניגוד העניינים של הבנקים

ב־1933 חתם הנשיא האמריקאי פרנקלין ד' רוזוולט על חוק גלאס־סטיגל, האוסר על בנקים להנפיק או למכור ניירות ערך. ב־1999, תחת ממשל קלינטון, בוטל האיסור, והבנקים שבו לעסוק במה שהיה עבורם מחוץ לתחום במשך 66 שנה. כיום, כמה אמריקאים רואים צורך ממשי בריסון כוחם של הבנקים, ואחת מהם היא הסנטורית אליזבת וורן.

אליזבת וורן, סנטורית צילום: בלומברג

ביולי השנה הגישה וורן לסנאט את הצעת החוק שלה, שמתוארת כך: "גרסה מודרנית של חוק הבנקאות של 1933 (גלאס־סטיגל) שנועדה לצמצם את הסיכונים עבור משלמי המסים בארצות הברית במערכת הפיננסית ולהקטין את הסבירות למשבר פיננסי בעתיד". אם החוק יעבור, במדדי וול סטריט עלול לחול תיקון חמור כלפי מטה, דבר שיורגש בתיקי השקעות ישראליים רבים. עם זאת, אחריו כולנו עשויים ליהנות משוק הון קצת פחות מאיים.

איתי להט

אריק שמידט יו"ר גוגל

חפש: "איך לא משלמים 33 מיליארד דולר מסים"

יש משהו מקסים בסיסמה הלא רשמית של גוגל "לא להיות רשעים". במשך שנים קשה היה למצוא פגם בחברה ששמה לה למטרה "לארגן את המידע של העולם ולהפוך אותו לשימושי ונגיש גלובלית". וכעת גוגל לא רק הופכת את החיים ליעילים יותר, אלא גם מכניסה אליהם ממד של מדע בדיוני: מכוניות שנוהגות בעצמן, משקפיים שמחוברים לאינטרנט, טורבינות חשמל מעופפות. חברה שקל לאהוב.

אלא שבשנים האחרונות מתבהר גם הצד המלהיב פחות בגוגל. אם את ההבטחה הטכנולוגית מגלמים צמד המייסדים לארי פייג' וסרגיי ברין, הרי שאת הצד הממוסד, והדורסני יותר, מגלם היו"ר אריק שמידט.

אריק שמידט, יו"ר גוגל צילום: אי פי אי

גוגל, חברת ענק ששווייה 300 מיליארד דולר המעסיקה 44 אלף עובדים, שרשמה בשנה שעברה רווח נקי של כ־10 מיליארד דולר, מרוויחה על חשבון מישהו. כמו אחיותיה בעולם הטכנלוגיה, היא נוגסת בתעשיות קיימות - ממפות, דרך מעבדי תמלילים ועד עיתונות ופרסום. גם נהגי המוניות כבר צריכים להתחיל להסתכל במראה האחורית.

היצירתיות שלה מופנית גם לכיוונים אחרים, פחות פופולריים, כמו תרגיל המס המרשים והמוכר של "האירי הכפול", זה שמערב הקמת רשת חברות באירלנד, ברמודה והולנד, והעברת תשלומים ביניהם באופן שלבסוף משחרר את התאגיד מתשלום מסים כלשהם במדינה כלשהי. לגוגל זה חסך 33 מיליארד דולר.

גוגל, לפחות הזווית ששמידט מגלם, היא ביטוי מובהק לתאגיד של המאה ה־21: גוף וירטואלי שהשירותים שלו מגיעים אלינו מענן ערטילאי והרווחים שלו זורמים לאי מסתורי. זה כבר לא מדע בדיוני, אלא חומר קריאה לרואי חשבון, ורשויות המסים בישראל ובעולם כבר הפנו את תשומת לבן לענקית החיפוש מעמק הסיליקון. מערכת היחסים בין המדינות, הרעבות למסים, לבין האריק שמידטים של העולם מצויה היום במבחן, שבסופו יתברר אם הענקים יסכימו להכניס את היד לכיס.

אורי פסובסקי

דניס נלי יו"ר PwC

32 טריליון דולר. הסכום הבלתי נתפס הזה, שהיה מכסה בקלות את כל החובות של ארה"ב, האיחוד האירופי ואפריקה ועוד משאיר עודף, לא יעשה זאת. לפי הערכות הוא מוסתר במקלטי מס, הרחק מהשגתם של פקידי שומה ושל אזרחי העולם, שעבודתם סייעה ליצירתו. עושר עצום זה, כמחצית מהתוצר העולמי בשנה, רובץ בבנקים דיסקרטיים ולא עושה הרבה.

דניס נלי יו"ר PwC צילום: בלומברג

דניס נלי הוא אחד האחראים להישג, ולעבודת הקודש השוטפת שבשימורו. נלי הוא יו"ר פירמת רואי החשבון הגדולה בעולם, PricewaterhouseCoopers, ועם 180 אלף עובדיו נמנים מקצוענים שעובדים בלהסתיר את רווחי התאגידים מעיני העולם, בתכנוני מס ובניצול פרצות בחוקי מדינות. עבור רוב הציבור נלי הוא אויב. עבור תאגידי הענק הוא מלאך.

איתי להט

חוזה מנואל ברוסו נשיא האיחוד האירופי

 שנוא התאגידים באירופה

נשיא האיחוד האירופי הוא תפקיד שעיקרו פורמלי, אבל הנשיא הנוכחי חוזה מנואל ברוסו יצק בו תוכן שיכול לחולל שינוי דרמטי בכלכלת העולם. הוא קורא למלחמה בתכנוני מס של תאגידים ביבשת; לעצירת תוכנית הצנע האירופית ושינוי הגישה - אולי אפילו הדפסת כסף כפי שעושות יפן וארצות הברית; ותומך גם ברעיון לכינון אג"ח אירופאי משותף, שיאפשר למדינות החלשות באיחוד לקבל הלוואות בריבית נמוכה.

חוזה מנואל ברוסו נשיא האיחוד האירופי צילום: אי פי איי

לרעיון האחרון מתנגת קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, והתנגדותה עלולה דווקא להביא לקרע באיחוד. בנוסף ברוסו עתיד לנהל את המשא ומתן על הסכם הסחר הטרנס־אטלנטי שמתגבש עם ארצות הברית, הסכם עשוי לתרום עד 2027 כחצי אחוז לצמיחה הכלכלית גם באירופה וגם באמריקה. אם ברוסו יצליח, אירופה והעולם עשויים לחזור למסלול האצה. ואם יצליח לגרום לתאגידי ענק לשלם יותר מסים באירופה, הדוגמה תחלחל מהר לכל מקום, אולי גם אלינו.

איתי להט

מנהלי הטריליונים

ביל גרוס מייסד פימקו

כשהוא מזיע מדינות טובעות

ביל גרוס, מייסד קרן האג"ח הגדולה בעולם פימקו, רגיל להיות האדם שיושב ומחליט בנחת, במחי הוראות קנייה ומכירה, איזו מדינה תפשוט רגל ואיזו תשרוד. אלא שכעת, לראשונה, אפילו הוא מתחיל לזוע בכיסאו בחוסר נוחות. מתחילת השנה פימקו מדווחת על הפסדים, והמשקיעים כבר משכו ממנה כ־20 מיליארד דולר.

ביל גרוס, מייסד פימקו צילום: בלומברג

גרוס, שכבר העביר את ניהולה היומיומי של הקרן לידי מוחמד אל־עריאן, יצא בקריאה למשקיעים להישאר בקרן ולהמשיך לתת בו אמון. הוא גם השווה את ההפסדים לאחד הקרבות הקשים של מלחמת העולם הראשונה, הקרב על נהר סום שבו נהרגו מיליון חיילים בריטים שניסו לפרוץ את הביצורים הגרמניים.

גרוס מבין מה משקיעיו אומרים באמצעות רגליהם: הם חוששים מהיום שבו מדינות יתחילו לבצע תספורות ולבקש מתושבי העולם, שהלוו להן את כספם כהשקעה, לוותר על החוב. יום כזה, אם יגיע, יוכרז כיום שבו לא נמצא אפיק השקעה סולידי אחד בתבל. כל לקוח שגרוס מצליח לשמר מאפשר להדחיק עוד קצת את המחשבה על האפשרות המבהילה הזאת.

רן אברמסון

ג'יימי דיימון מנכ"ל ג'יי.פי מורגן

ההוכחה שאין צדיקים גמורים בוול סטריט

סיפורו האישי של מנכ"ל ויו"ר ג'יי.פי מורגן ג'יימי דיימון הוא סיפורה של וול סטריט. כבוגר בית הספר למינהל עסקים של הרווארד, הוא החל את הקריירה שלו כעוזרו האישי של סנפורד וייל, אז מנכ"ל אמריקן אקספרס. שלוש שנים מאוחר יותר, ב־1985, וייל נבעט מהתפקיד ודיימון הלך איתו. כך מתחיל מסע מופלא של מיזוגים, רכישות ושתדלנות, שבסופו, ב־1998, חוזרים וייל ודיימון כמנצחים לצמרת, עם מיזוג הענק שיצר את סיטיגרופ, חברת השירותים הפיננסיים הגדולה בעולם. אחרי יותר מעשור בצלו, דיימון אינו מסתיר את רצונו לרשת את וייל - וזה מפטר אותו בתגובה.

ג'יימי דיימון, מנכ"ל ג'יי.פי מורגן צילום: בלומברג

דיימון המובס יוצא לגלות בשיקגו, שם הוא מתמנה למנכ"ל Bank One, הבנק החמישי בגודלו באמריקה. המיזוגים והרכישות נמשכים, ובתוך חמש שנים הבנק של דיימון נרכש על ידי ג'יי.פי מורגן, מה שמאפשר לו לחזור לוול סטריט כמנצח. בשלב זה דיימון כבר אינו ילד פלא אלא בנקאי בשיאו בחליפות גזורות היטב, בלורית מוכספת ומוקפדת וצל של חיוך על שפתיו. מי שניווט את ג'יי.פי מורגן בבטחה בזמן המשבר של 2008 הוא לא רק מנכ"ל הבנק הגדול בעולם, אלא גם פניה היפות של וול סטריט. אפילו נשיא ארה"ב ברק אובמה קרא לו "אחד הבנקאים החכמים ביותר שיש לנו".

בשנה האחרונה, כס המלכות של דיימון מתחיל להתנדנד. גם מנהל שידוע בירידה שלו לפרטים, מתברר, עשוי להתקשות לעקוב אחרי המתרחש בבנק שמנהל 2 טריליון דולר. במשמרת של דיימון הצליחה שלוחה של הבנק בלונדון להפסיד לא פחות מ־6 מיליארד דולר בנגזרים פיננסיים, ובחודש שעבר נקנס הבנק בלא פחות מ־400 מיליון דולר על מניפולציה בשוק האנרגיה בארה"ב. הבנקאים של וול סטריט הם עדיין מלכי היקום ודיימון עדיין עומד בראשם, אבל נדמה שהחורף מגיע.

אורי פסובסקי

עשויים לטלטל את העולם

אנטוניס סאמארס ראש ממשלת יוון

מדינאי צייתן שכישלונו יביא את המשבר האמיתי

גם אם נדמה שבשנה האחרונה שכך מעט הפחד כי יוון תצא מגוש היורו, המדינה שהציתה את משבר החובות האירופי עדיין מתנהלת על כרעי תרנגולת. ראש הממשלה אנטוניס סאמארס עסוק בעיקר בציות לדרישות שכופים עליו נושיה של יוון, ועל כך זוכה לתשבוחות ממנהיגי אירופה, ולתסיסה פוליטית וחברתית במדינה, לצד מיתון שאינו נגמר. הרפורמות והקיצוצים לא הגדילו את התחרותיות או היצרנות, שיעור האבטלה נוסק, ההפרטה לא מכניסה את הכסף הצפוי והצפי לשיבה לצמיחה נדחה שוב ושוב.

אנטוניס סאמארס, ראש ממשלת יוון צילום: איי אף פי

יוון היא מעין ברומטר למצבו של גוש היורו, מפני שהיא היתה הראשונה לקבל חילוץ. לכל מה שקורה במדינות המשבר יש גלי הדף בשווקים הגלובליים, מאחר שהאיחוד האירופי הוא אחד השחקנים המרכזיים בכלכלה העולמית. קריסה של יוון תיצור חוסר יציבות וחוסר ודאות פוליטי שיעמידו שוב בסימן שאלה את הישרדותו של גוש היורו. התפוררות הגוש היורו, כמו קריסת ליהמן ברדרס, תיצור תגובת שרשרת בכל רחבי העולם.

מיכל פופובסקי

הצרכן האמריקאי

רבע מהאנושות תלויה במצב הרוח שלו

הקצב שבו נעים גלגלי הכלכלה הגלובלית עדיין תלוי במידה רבה בחזרתו לכושר של הצרכן האמריקאי - בעיקר מאז שהצמיחה בשווקים מתעוררים כמו סין, הודו וברזיל החלה להאט. טרום המשבר, טירוף הצרכנות האמריקאי סיפק ביקושים גדולים לכלכלות היצואניות הצומחות של אסיה, שהצמיחה שלהן בתורה הגדילה את הביקושים העולמיים לסחורות ולנפט.

כשהצרכן האמריקאי מפסיק לצרוך חברות מתחילות לפטר עובדים, האבטלה גדלה ומוסדות פיננסיים מלווים פחות כסף, מחשש שהלווים לא יוכלו להחזיר. אחרי כמה שנים של בהלה בעקבות המשבר נראה שהתאוששות שוקי העבודה, הדיור והרכב בארה"ב החזירה את האמריקאים אל החנויות ואל חברות האשראי - אבל הפעם הרבה יותר בזהירות.

הצרכן האמריקאי. כשהוא מפסיק לצרוך חברות מפטרות עובדים צילום: בלומברג

ההתאוששות הפעם אטית, הדרגתית ותנודתית יותר מאשר במיתונים קודמים, למרות התמריצים הכלכליים מהבנק המרכזי של ארה"ב. הזהירות הזו חיונית, מפני שהצריכה האדירה שדחפה את הצמיחה עד 2008 היתה מבוססת על מינוף מטורף של המגזר הפיננסי ושל משקי הבית, שיצרה בועה בשוקי הפיננסים והנדל"ן. האמריקאים גם התחילו ללמוד על חשיבותו של חיסכון, אבל לא מספיק - שיעור החיסכון עלה ל־8% אחרי המשבר, ועכשיו חזר ל־4.4%. הכסף שהאמריקאים מוציאים הוא המנוע העיקרי של הכלכלה החשובה והמשפיעה בעולם. למעשה, הוא אחראי לשני שלישים ממנה (69% מהתמ"ג) ולכמעט רבע מהצמיחה העולמית. כשהצרכן האמריקאי יחזור לבזבז, המצב של כולנו ישתפר.

מיכל פופובסקי

הצרכן הסיני

כשהוא יתעורר, חוקי המשחק ישתנו

לא בטוח שידעתם, אבל גברת וויי מהעיר ווחאן שבסין היא האשה שאתם, ושאר העולם, מחכים לה. גברת וויי היא מנהלת חשבונות בחברת בנייה בינונית, היא קנתה דירה עם בן זוגה ונוהגת בפולקסווגן מודל 2010. לפני שנתיים היא נסעה לחו"ל לראשונה, ובסתיו הזה היא מתכננת טיול של שבועיים באירופה ומתלבטת אם לקנות סמארטפון לבת התיכוניסטית. גברת וויי היא ריקי כהן של סין - היא מעמד ביניים שאם תכפילו אותו פי 350 מיליון, תקבלו את התקווה של התעשייה העולמית, וגם לחץ בלתי נתפס על המשאבים המתכלים של העולם.

הצרכן הסיני. ההחלטות של גברת ווי משפיעות על העולם צילום: בלומברג

זה כמה שנים, וביתר שאת מאז אפריל, הממשלה הסינית מצהירה שאחת ממטרותיה העיקריות היא הגדלת הצריכה הפרטית במדינה. הסינים אמורים לקבל הקלות ותמריצים, וליצור צונאמי צרכני שיישא על גליו את שוק מוצרי היוקרה האירופיים, גאדג'טים של אפל וגם המצאות ישראליות.

המנהיגות הסינית אפילו הצהירה על נכונות להאט את מדיניות הצמיחה כדי להשאיר יותר לאזרחים הסינים ולעודד את הצריכה. בינתיים הצמיחה מאטה, אבל הצריכה עוד לא מזנקת. גברת וויי מעדיפה לחסוך, בגלל שירותי הבריאות והחינוך המתייקרים, ולא עטה על מוצרי הצריכה האירופיים והאמריקאיים. הצריכה הפרטית מהווה בסין רק 35% מהתמ"ג, עשרות אחוזים פחות מאשר ברוב הכלכלות הגדולות, והגידול בה ממשיך להיות אטי יותר מהצמיחה במשק. הסינים מוציאים יותר, אבל פחות ממה שהעולם צריך, וההנהגה הסינית כנראה לא מוכנה לעשות את הוויתורים הכואבים שיאפשרו לזה לקרות.

רחל בית אריה

עלי חמינאי המנהיג הרוחני של איראן

עולה לישראל מיליארדים

עלי חמינאי (74) הוא הדמות החשובה ביותר באיראן. בשלושת העשורים האחרונים נשיאים באו ונשיאים הלכו, אולם ההחלטות האסטרטגיות - ובייחוד בנושא התוכנית הגרעינית - היו ונותרו בסמכותו הבלעדית של המנהיג הרוחני. איראן תייצר את הפצצה או תמשיך ללכת על הסף לפי רצונו, ולכל החלטה כזו יש השפעה ישירה על מצבו הכלכלי של כל אזרח בישראל.

מבלי לשים לב כבר היום חמינאי משפיע על תקציבה של מדינת ישראל. אף שאין נתונים מדויקים, ברור כי תקציב הביטחון של ישראל מפנה בכל שנה מיליארדי דולרים לנושא האיראני. במצב היפותטי, שבו חמינאי היה מחובבי ציון, יכלו תקציבי ענק להיות מופנים ממערכת הביטחון לרווחה, לשיפור מצב השכבות החלשות, לתשתיות אזרחיות וכדומה. רק המונח "האיום האיראני" שווה תקציבים גדולים בכל שנה.

עלי חמינאי, המנהיג הרוחני של איראן צילום: בלומברג

אם ישראל תחליט לפעול נגד איראן (עם החלטה של חמינאי להאיץ את תוכנית הגרעין או בלעדיה) הוצאות הביטחון רק יגדלו. בני בריתה האזוריים של איראן - חמאס וחיזבאללה - צפויים לקחת חלק בתגובה האיראנית ולגרום להשבתה של המשק, לנזק כבד לתשתיות ולבריחת ההון הזר והתיירים, זאת עוד לפני שמדברים על המחיר האנושי הכבד.

לפני עימות בפועל צפויה התחממות הזירה בין איראן וישראל להזניק את מחירי הנפט העולמיים, בין השאר אם יורה חמינאי לסגור את מצרי הורמוז, האחראים לתנועת 35% מסחר הנפט העולמי דרך הים. במקרה כזה מחיר של כ־8 שקלים לליטר יהיה חלומו של כל נהג ישראלי.

דורון פסקין

נייג'ל פארג' ראש מפלגת UKIP

האיש שרוצה לפרק את אירופה

נטישה בריטית של האיחוד האירופי נראתה עד לא מזמן כמו תרחיש לא מציאותי, אבל בשל איש אחד הופך הרעיון הזה ליותר ויותר סביר. נייג'ל פארג', ראש מפלגת UKIP (עצמאות לבריטניה), הוא האיש שמצליח לשכנע את הבריטים שעליהם לעזוב, על אף הזעזוע העמוק שזה עלול לחולל ביבשת ובעולם כולו.

נייג'ל פארג', ראש מפלגת UKIP צילום: אי פי איי

ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, כינה בעבר את אנשי המפלגה "מטורללים, משוגעים וגזענים בארון", אך פארג', חבר הפרלמנט האירופי, ממשיך לתקוף בכל הזדמנות את האיחוד. בבחירות המקומיות השנה הפכה UKIP לאיום משמעותי על המפלגה השמרנית השלטת כאשר זינקה מ־3% ל־23%. מעניין מה יקרה כשתצליח להכניס את אנשיה גם לבית הנבחרים.

יואב בורנשטיין

אנריקו פניה נייטו נשיא מקסיקו

שחקן חיזוק מפתיע של הצמיחה העולמית

בשנה האחרונה הבינו משקיעים וכלכלנים שהכלכלה המובילה באמריקה הלטינית, זו שמשנה היום את מאזן הכוחות הגלובלי, היא מקסיקו. על הטרנספורמציה הכלכלית שעוברת המדינה מנצח הנשיא הצעיר והשאפתן שלה, אנריקה פניה נייטו.

אנריקו פניה נייטו, נשיא מקסיקו צילום: בלומברג

מקסיקו, הכלכלה השנייה בגודלה באמריקה הלטינית, צפויה לעקוף השנה את איטליה ולהפוך לכלכלה העשירית בגודלה בעולם. הכלכלה המקסיקנית התגלתה בשנים האחרונות כחסינה במיוחד: היא צלחה את המשבר הגלובלי ביציבות מרשימה; היא מייצאת בהיקף השווה לזה של כל יתר מדינות אמריקה הלטינית יחדיו; המפעלים המקסיקניים מחליפים את הסיניים ביצוא ליבשת אמריקה; ובשנה החולפת היא רשמה צמיחה כפולה מזו של ברזיל. מקסיקו אפילו מכשירה יותר מהנדסים בשנה מגרמניה, ומייצרת כמעט את כל המזון שלה בעצמה. למרות הסטריאוטיפ על הנטייה הלטינית לדחות הכל, מחקר שפרסם ה־OECD מראה כי המקסיקנים דווקא עובדים את מספר השעות הגבוה בעולם. מקסיקו גם חתומה על יותר הסכמי סחר מכל מדינה אחרת בעולם, והקרבה הגיאוגרפית שלה לארה"ב מעניקה לה יתרון אדיר.

פניה נייטו רוצה לקבע את מעמדה המוביל של מקסיקו בכלכלה הגלובלית. לפני שנבחר לעגו לו על שהוא צעיר (47), חסר ניסיון ולא משכיל במיוחד, שמבסס את המוניטין שלו על המראה החלקלק והנערי שלו ועל אשתו כוכבת אופרות הסבון. ואולם, מאז שנבחר, המניה של פניה נייטו מרקיעה שחקים.

הוא התגלה כמנהיג מהסוג שטרם נראה במדינה - פרגמטי, עממי, תקתקן ובעיקר לא רואה בעיניים, במובן החיובי של המילה. הוא לא מתהדר בתארים מאוניברסיטאות יוקרה מערביות, אבל הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה ולא מבזבז זמן. יום לאחר השבעתו הוא כבר הציג את Pacto Por Mexico (ההסכם למען מקסיקו) - תוכנית הכוללת 95 רפורמות הנוגעות בכל הסוגיות הכלכליות והחברתיות במדינה, כמו שבירת המונופולים הגדולים, הגברת התחרותיות, הגדלת ההכנסות ממסים ובלימת האלימות.

הנשיא הצעיר לא היסס להכניס לכלא את ראשי איגודי העובדים החזקים והמושחתים ביותר, והכריז על תוכנית להשקעת ענק בתשתיות בחמש השנים הקרובות. במקביל הוא מנסה לפרק את המבנה הריכוזי והתקוע של השוק המקסיקני, והעביר רפורמה בשוק התקשורת שעלולה לגזול מקרלוס סלים את תואר האיש העשיר ביותר בעולם. גם את מגזר האנרגיה הוא מנסה לשנות באמצעות רפורמה מקיפה. אם כל אלה אינם ניעור חזק מספיק, ביולי האחרון נלכד אחד מברוני הסמים האכזריים והמבוקשים ביותר במקסיקו, מיגל אנחל טרבינו. מלחמת הסמים לא רק גובה קורבנות בנפש, אלא גם חונקת את הכלכלה המקסיקנית: המלחמה בפשיעה מגלחת מהתמ"ג המקסיקני 1%–2% בשנה.

לנוכח כל אלה לא פלא שפניה נייטו התברג במקום ה־46 ברשימת המשפיעים השנתית של מגזין "טיים" היוקרתי. במקום ה־51, אגב, ניצב נשיא ארצות הברית ברק אובמה.

מיכל פופובסקי

ג'ייסון פורמן יועץ כלכלי לברק אובמה

המצפן הסוציאליסטי של נשיא ארה"ב

"אין עוד אדם שאני מעדיף ללכת אליו כדי לקבל עצה ישירה וברורה שמסייעת לי לעשות את העבודה שלי", אמר נשיא ארצות הברית ברק אובמה ביוני האחרון, כשמינה את ג'ייסון פורמן ליו"ר מועצת היועצים הכלכליים שלו (CEA). ההחלטות הכלכליות של מנהיג העולם החופשי מתבססות במידה רבה על מידע וייעוץ שהוא מקבל משלושת חברי ה־CEA וכן מהמועצה הכלכלית הלאומית (NEC).

ג'ייסון פורמן, יועץ כלכלי לברק אובמה צילום: בלומברג

פורמן (42) אמנם חדש בתפקיד, אבל הוא מלווה את אובמה עוד מהמירוץ הראשון לנשיאות ב־2008, ומקורב אליו יותר מיועציו הקודמים. הוא נחשב לכלכלן מבריק, ואף שתפיסת העולם הכלכלית שלו נוטה שמאלה הוא זוכה לכבוד והערכה גם בקרב הרפובליקנים. פורמן שיחק תפקיד משמעותי בכל המהלכים המרכזיים של ממשל אובמה בנושא שוק העבודה והכלכלה, נחשב למי שסייע לו לגבש את המדיניות שלו בנושאי מסים, ההתמודדות עם המיתון, הרפורמה המקיפה בביטוח הבריאות והניסיונות להימנע מהצוק הפיסקאלי. "אני סומך לא רק על הראש שלו, אלא גם על הלב שלו", אמר אובמה בהודעה על מינויו.

מיכל פופובסקי

אנשי ההון שיכריעו כמה ממנו יישאר גם לנו

המיליארדרים: האנשים שמחזיקים את רוב הכסף בעולם

ניצחו במשחק הכלכלה, וכעת מנצחים עליו ועליה

המחקרים של פול פיף מאוניברסיטת ברקלי הפכו אותו לאחד האנשים השנואים על בעלי ההון. פיף חוקר איך כסף משפיע על האופי, ותשובתו חד־משמעית: לרעה. כשבדק, לדוגמה, אילו מכוניות נותנות זכות קדימה במעברי חציה בקליפורניה הוא מצא שכמעט כולן עושות זאת, למעט רכבי יוקרה. נהגי מרצדס, פורשה וב.מ.וו עברו על חוק מתן זכות קדימה פי ארבעה יותר מנהגי מכוניות של מעמד הביניים.

כשפיף נתן לנבדקים להמתין בחדר שבו עמדה צנצנת מלאה בסוכריות שנאמר להם שהן מיועדות לילדים, נבדקים עשירים לקחו מהצנצנת פי שניים סוכריות יותר מהעניים. כשבדק דיווחים על תוצאות משחקי קובייה ששוחקו על כסף, גילה שנסיינים שהשתכרו יותר מ־200 אלף דולר לשנה רימו פי ארבעה יותר מהאחרים. כש"הוול סטריט ג'ורנל", עיתון שמיועד לקוראים אמידים, פרסם את תוצאות מחקריו של פיף, הכותרת היתה: "מוכנים לקלשונים?".

וורן באפט וביל גייטס. מוכנים לקלשונים? צילום: בלומברג

כדי לגלות מה גורם למה - האם עושר מעורר בוז כלפי הזולת או שזלזול בזולת עוזר להתעשר - פיף ערך ניסוי מעניין במיוחד: הוא יצר משחק מונופול שבו רק לאחד השחקנים הותר לבצע הטלה חוזרת של הקובייה כרצונו. התוצאה היתה שבעלי היתרון התעשרו במהירות במשחק. למרבה ההפתעה, מתעשרים אלה החלו במהרה להתנהג בהתנשאות ובגסות רוח כלפי השחקנים האחרים, ואפילו סיימו את הכיבוד מהצלחות על השולחן בלי להשאיר לאחרים. כששאל אותם אחרי המשחק עד כמה הרגישו שהגיע להם לזכות, גילה שהם משוכנעים בכישרונם. מסקנתו היתה שאנחנו מצליחים לנמק לעצמנו כל יתרון לא הוגן. הוא גם גילה שאם ערער פסיכולוגית את "העשירים", הם הפכו יותר נדיבים וקשובים.

העבודה של פיף מצטרפת למחקרים הולכים ומתרבים על אי־השוויון החברתי שהולך ומעמיק במערב. בארה"ב אי־השוויון בהכנסות ובהון הוא הגדול ביותר במאה האחרונה. כשאוניברסיטת הרווארד בדקה איך האמריקאים חושבים שההון צריך להתחלק בחברה, התברר ש־90% מהאמריקאים חושבים ששני העשירונים העליונים צריכים, בעולם אידאלי, להיות עשירים פי 20 משני העשירונים התחתונים. אותם אמריקאים גם חשבו שבפועל, שני העשירונים העליונים עשירים פי 100 משני התחתונים. במציאות, המאיון העליון לבדו עשיר פי 100 מחמשת העשירונים התחתונים ומחזיק ב־40% מההון באמריקה. ה־19% הבאים מחזיקים יחד עוד 53% מההון באמריקה. היתר מתחלקים ב־7%.

הטירוף הזה לא ייחודי לארה"ב. 0.6% העשירים בעולם מחזיקים ב־40% מההון העולמי, ושלושת העשירונים העשירים בעולם מחזיקים ב־96.7% מההון בו. 70% מהעולם מתחלקים ב־3.3%. לפי נתוני האו"ם, בכדור הארץ חיים 300 בני אדם - שני אולמות קולנוע בינוניים - שמחזיקים יחד ביותר כסף ורכוש מ־3 מיליארד האנשים העניים ביותר.

בסוף 2011 פרסמו חוקרים מהמכון הטכנולוגי של ציריך את תוצאותיו של מחקר שגילה שמתוך 37 מיליון חברות ומשקיעים בעולם, 1,318 תאגידים בינלאומיים שולטים ישירות, בעקיפין ובאמצעות אחזקות ב־80% מההכנסות בעולם. בראש הרשימה כיכבו מוסדות פיננסיים: ברקליס, ג'יי.פי.מורגן, גולדמן זאקס, קרדיט סוויס ואחרים.

המיליארדרים ניצחו במשחק הכלכלה, וכעת הם מנצחים עליו. לפי פיף ועוד ועוד מחקרים וידיעות, הולכים ונתלשים מהם ערכים אנושיים כגון הגינות וחמלה. אלה האנשים שקובעים מאז 2008 איך תיראה הכלכלה, והם אלה שיקבעו כיצד היא תיראה מחר ובעוד עשור. ולא נראה שהם חוששים מקלשונים.

איתי להט