מבטיחים את הריבית, אבל לא את החוב

משקיעים הרוכשים איגרות חוב עם בטוחות מעוניינים בשקט נפשי. ייתכן שהרצון "לישון בשקט" הוא שהביא להתפתחות תופעת "כרית הביטחון". חברות המנפיקות אג"ח עם מנגנון של כרית ביטחון מתחייבות להפקיד בחשבון בנק ייעודי סכום השווה לגובה הריבית השנתית או החצי־שנתית, תלוי במקרה. חשבון הבנק והכספים המופקדים בו משועבדים לנאמן איגרות החוב, ובכך מובטח תשלום הריבית הבאה למשקיעים.

מדובר בבטוחה אמיתית, יציבה ואיכותית, אולם היא מבטיחה רק את תשלום הריבית הקרובה, שמהווה שיעור קטן מאוד מהחוב כלפי מחזיקי האג"ח. במקרים שבהם כרית הריבית מגיעה כתוספת לשעבוד על נכסים המבטיחים גם את תשלום הקרן, אז היא מתקבלת על הדעת ואף מבורכת. במקרה של רבד א', למשל, נוסף לשעבוד על זכויות החברה בנדל"ן מניב יש למחזיקים גם כרית ביטחון לריבית.

מפקידים ריבית (אילוסטרציה) צילום: שאטרסטוק

לעומת זאת, בהנפקות שבהן כרית הביטחון היא השעבוד היחיד מדובר בכשל חמור, היות שהבטוחה בטלה בשישים ביחס לחוב. מתחילת השנה הונפקו שלוש סדרות אג"ח המובטחות רק באמצעות כרית ריבית: אדגר השקעות אג"ח ז', דה זראסאי גרופ אג"ח א', ויוניטרוניקס אג"ח 4.

את היהלום שבכתר מצאנו בשטר הנאמנות של יוניטרוניקס: בתרחיש שבו החברה מגיעה להסדר חוב שכתוצאה ממנו תקטן יתרת איגרות החוב שבמחזור, אחד התנאים בשטר מאפשר לחברה להקטין את יתרת הסכום שהופקד בחשבון כרית הריבית. כך, בשורה התחתונה, כרית הריבית משמשת את מחזיקי האג"ח כל עוד החברה יכולה לשרת את החוב שלה, אולם אם היא לא יכולה לעמוד בהתחייבויותיה - הכרית עלולה לאבד מהאפקטיביות שלה.

מובן שמוטב שסדרה כלשהי תובטח בכרית ריבית מאשר שלא תכלול שעבודים כלשהם, אולם אל למשקיעים להסתנוור או להתבלבל - כרית ביטחון לריבית אמנם עשויה לעזור לסמן "וי" בוועדת ההשקעות, אבל על הכרית הזו הם לא ממש יכולים ללכת לישון בשקט.