"הטענות שמעלה קבוצת דנקנר יותר מתמוהות"

ההחלטה היתה בסופו של דבר צפויה. השופט איתן אורנשטיין לא יכול היה לקבל החלטה אחרת: מצד אחד לאשר את ההסדר ולהעניק את השליטה באי.די.בי לאדוארדו אלשטיין ומוטי בן־משה ומצד שני להתנות אותה בגילוי מלא של עסקיו של בן־משה, ולמעשה גם של אלשטיין. זאת לאור סימני השאלה שעלו בימים האחרונים, והעובדה שבן־משה הציב בתחילה תנאי לפיו הוא יימנע מגילוי מלא עם העברת 800 מיליון השקלים העתידיים לאי.די.בי פתוח.

כך יצא שבסיום הקראת הדין נוצרה סיטואציה מוזרה. כל הצדדים יצאו מרוצים, אבל אף אחד לא פתח שמפניה. דנקנר ישב בלי ניע עפעף לכל אורך גזר הדין. בדיון הקודם קרא דנקנר פרקי תהילים מתוך הסלולריף הפעם הוא היישיר מבט לשופט והתרכז בשמיעת ההחלטה, אבל מדי פעם קרא.

השופט איתן אורנשטיין. ביקר את רשות ני"ע והכנ"ר צילום: מוטי קמחי, ynet

לאורך כל הקראת גזר הדין חבט השופט אורנשטיין פעם אחר פעם בדנקנר, בשורה של דברי ביקורת וביניהם דחה בזו אחר זו את טענותיו וההתנגדויות שהגיש לאישור ההסדר. אל הצעת החברה, הודיע אורנשטיין, הוא מתייחס כהצעה של דנקנר, ולא של אי.די.בי.

אבל בשורות האחרונות השאיר אורנשטיין גם פתח אחרון, צר ביותר, של תקווה לדנקנר. אם כל הטענות של דנקנר לגבי המקורות הכספיים של בן־משה נכונות, אזי השליטה לא תועבר בפועל. בן־משה נראה בטוח בעצמו והבטיח לגלות הכל לאנשי רשות ניירות ערך.

אלה ספגו ביקורת מאורנשטיין, כמו גם הכנ"ר. שני הגופים שאמורים לבדוק את בן־משה ביקשו לעשות זאת בשלב מאוחר יותר וטענו כי אין צורך בגילוי כרגע. אורנשטיין סבר אחרת.

"כלכליסט" מנתח את ההחלטה הדרמטית של בית המשפט אתמול, שמטלטלת את הקונצרן הגדול במשק.

הסדר או פירוק

"בהיעדר בקשת פירוק, אין בית המשפט מוסמך להורות על פירוק"

אורנשטיין קורא עיתונים וגם מכתבים. יותר ויותר קולות קראו בימים האחרונים לפרק את אי.די.בי לאור העמימות סביב עסקיו של בן־משה, הפירמידה החדשה של החברות שנוטלת את השליטה ויצירת קבוצה ריכוזית חדשה.

אורנשטיין החליט ללכת עם הנושים. הוא גילה כי בבית המשפט התקבל מספר גדול של מכתבים מאזרחים שאינם צד לתיק, שביקשו לפרק את הקבוצה ולבזר את הפעילות העסקית במשק. "נאלצתי להסתפק במענה מנומס מאחר שבית המשפט אינו רשאי להתייחס לפניות מסוג זה", אמר. אבל אז נימק מדוע לא בחר בפירוק: הבעלות על החברות השונות בקבוצה היא של החברה הבת אי.די.בי פתוח, ולגביה לא הוגשה בקשת פירוק. יותר מכך, החברה טוענת שאינה חדלת פירעון. כל עוד לא יוכרע שהחברה חדלת פירעון לא ניתן לפרק אותה.

נוחי דנקנר צילום: אוראל כהן

וגם אם היתה מתקבלת בקשת פירוק לאי.די.בי פתוח, לא בטוח שהדבר היה מאפשר מכירה של כל החברות הבנות.

עד כאן אורנשטיין. אבל נושא הפירוק עשוי לעלות בעתיד במקרה הבא: אם בן־משה או אלשטיין לא יספקו גילוי מספיק והצעתם תיפסל, וכך יהיו הדברים גם עם הקבוצה השנייה, שכוללת את אלכסנדר גרנובסקי למשל. או אז יירדו שתי ההצעות להסדר מהפרק, והכדור יעבור לנושי פתוח ומשם גם לאפשרות של פירוק.

ההצעה של אי.די.בי

"אני לא מכיר בהצעת החברה ככזו, זאת הצעה המוגשת על ידי מציע שהוא בעל שליטה"

לאמירה הזו של השופט אורנשטיין אתמול יש משמעות והיא שהחברה לא תוכל לממן את המשך התהליך בימים שנותרו מקופתה, אלא בקופה של קבוצת הנושים.

אתמול שלחו הנאמנים לדירקטוריון החברה מכתב בו מוזהרים הדירקטורים שלא להשתמש בכספי החברה למימון נוסף, כולל מימון ערעור לבית המשפט העליון.

אגב, ערעור כזה יהיה מלווה מן הסתם בבקשה לעיכוב ביצוע של החלטתו של אורנשטיין. השופט תפר את ההחלטה מכל הכיוונים ולמעשה חסם כמעט לחלוטין אפשרות של ערעור לעליון.

מחזיקי האג"ח יסרבו לבקשה כזו, אלא אם דנקנר וקבוצתו יסכימו לסכן את הפיקדון של 700 מיליון שקל שיחולט במקרה שבית המשפט לא יקבל את הבקשה.

טענות החברה נדחו

"החברה לא עמדה בהתחייבויותיה לנושים, מה לה שתלין על כשלים בהצעה של גורם שלישי?"

הבקשה המקורית שהחלה את התהליך כולו הוגשה על ידי עו"ד איל רוזובסקי, שמייצג את נושי אי.די.בי פתוח, שטען כי ניתן לכפות הסדר חוב על חברה לא סולבנטית גם אם היא מתנגדת. אורנשטיין קבע תקדים כשקיבל את הבקשה הזו ומהיום ניתן לכפות הסדר על חברה (ראו מסגרת).

התקדים של אורנשטיין לראשונה: מותר לכפות הסדר נושים על חברה השופט אורנשטיין: "חברה... שטענתה לפיה היא סולבנטית מושתתת על אדנים רעועים, אין מניעה לכפות עליה הסדר נושים בניגוד לרצונה" משה גורלי לכתבה המלאה 

"שעה שחברה נמצאת בחדלות פירעון, השיקול אם ללכת בנתיב של פירוק או הסדר נושים, מסור לנושים ולא לחברה, שכן זכותם לנקוט דרך אשר תשיא את התמורה בגין הנשייה", נימק, "השאלה יכולה לצוף כשיש ספק לגבי סולבנטיות החברה. במקרה הזה אין ספק. החברה איננה סולבנטית ופיגרה בתשלומים שנה".

אורנשטיין דחה גם את ההתנגדויות האחרות: טענה שלפיה היתרונות שבהצעת קבוצת דנקנר טובים מההצעה של אלשטיין־אקסטרה: "הנושים הם אלה שמחליטים איזו הצעה להעדיף.. על קבוצת דנקנר היה לשכנע את בית המשפט שנפלו פגמים מהותיים באופן הצבעתם של הנושים, וזה לא הוכח".

הטענה שלפיה נפלו פגמים באופן ספירת הקולות ("מדובר במספר זניח של קולות"), הטענה המייחסת לנאמנים התנהלות חד־צדדית לטובת הצעת קבוצת אלשטיין–אקסטרה ומסע איומים והפחדה לגבי הקבוצה, נדחו גם הן. "החברה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הנושים, ולא שילמה להם את הכספים שהיא מחויבת, מה לה שתלין על כשלים בהצעה של גורם שלישי, המציע לנושים הסדר שלפיו יקבלו את רוב כספם?".

אורנשטיין ציין גם כי "דנקנר עצמו גייס את אלשטיין להשקיע בחברת גנדן, ולאחר מכן ניהל עימו משא ומתן להגשת הצעה משותפת להסדר נושים בחברה. משכך, טענות קבוצת דנקנר באשר לחוסר מידע באשר לאלשטיין, יותר מתמוהות... העלאת הסתייגות באשר לאלשטיין, עתה משחבר לאקסטרה, הן בגדר היתממות. גם באשר להיעדר מידע לגבי אקסטרה, יש טעם לפגם בהתנגדות של קבוצת דנקנר, שכן עם קבוצה זו נמנה מר אלכסנדר גרנובסקי, משקיע זר. דא עקא, שגם לגבי גרנובסקי אין מידע מספק בהצעת קבוצת דנקנר, כגון מהם מקורותיו הכספיים ועוד. ועל כך נאמר, הפוסל במומו פוסל".

התנאי לאישור ההסדר

"עוצמתן של החברות מחייבות שבעלי השליטה יגלו באופן מלא את כל הפרטים הדרושים"

הנקודה המשמעותית ביותר בהחלטה של השופט אורנשטיין אתמול, אחרי קבלת הסדר הנושים, נוגעת בגילוי מלא של בעלי השליטה בקבוצת אלשטיין–אקסטרה.

"עסקינן במי שאמורים לשלוט בקונצרן מהגדולים במשק, שמחזיק בשרשור את השליטה בחברות מהמשפיעות במשק הישראלי... עוצמתן של אלה מחייבות, שבעלי השליטה בהן יגלו באופן מלא את כל הפרטים הדרושים לעניין. בעיקרם, מהות השליטה בחברות הזרות בשים לב שחלקן רשומות באיי הבתולה, מקור הכספים נשוא ההשקעה בחברה כמו גם השקעה עתידית דרושה, ככל שלא תבוא מגיוס הון בחברה.

"אני מטיל על נציג רשות ניירות ערך, נציג הכנ"ר יחד עם המשקיף לבצע את בחינת הגילוי של בעלי השליטה בקבוצת אלשטיין–אקסטרה. כל גורם רגולטורי שיש לו מעמד לקבלת מידע בשים לב למהות פעילות החברות הקשורות לחברה, רשאי באמצעות שלושת הנ"ל להציג דרישות נוספות", קבע השופט בהחלטתו.

אורנשטיין קבע גם לוח זמנים מהיר לאישור ההסדר: "על בעלי השליטה או מי מטעמם להיפגש עם שלושת אלה, במידת האפשר תוך שבעה ימים מהיום, להמציא להם את כל המידע המבוקש בהתאם להוראות שבגוף פסק הדין, שבעיקרו זהות בעלי השליטה בקבוצת אלשטיין–אקסטרה, יכולת השליטה על התאגידים הרלבנטיים והמקורות הכספיים, ועל מנת שניתן יהיה לאמת ולברר את המידע הדרוש. המשקיף ימסור דיווח על ביצוע האמור עד ליום 29.12.13".

השופט אורנשטיין העביר ביקורת על רשות ניירות ערך וכונס הנכסים. שני הגופים הודיעו בנייר העמדה שלהם לפני הדיון הקודם כי מבחינתם הגילוי של אקסטרה הינו מספק. הרשות ציינה כי במקרה של גיוס עתידי או אז תדרוש גילוי רחב יותר, ואילו הכנ"ר הרחיק לכת וטען כי מי שמפקיד סכום של מיליארד שקל, יש ללכת לקראתו בנושא הגילוי.

אורנשטיין סבור אחרת וביקר את שני הגופים, ובצדק, מאחר שמדובר בסוג של בריחה מאחריות. לדברי השופט עוד לפני העברת השליטה בחברה יש לבדוק את מקורות ההון של בן משה. השופט פשוט לא היה מוכן ליטול על עצמו את הסיכון שבהסדר הראשון המהותי שלו יתברר כי הרוכשים אינם כשירים, או לא מסוגלים לעמוד בתשלומים עתידיים, ולכן נתן הוראה יוצאת דופן לבצע גילוי מלא עוד לפני אישור ההסדר.

כך המליץ המומחה מטעם בית המשפט איל גבאי, שמשום מה נשאר מחוץ לתמונת הבדיקה, כשהשופט העדיף להכניס את המשקיף אולמן בלבד. הכדור הזה גולגל בחזרה לרשות ניירות ערך ולכנ"ר.