לאן מתקדמת האופוריה בשוק האג"ח המקומי?

התמיכה המלאכותית של הבנקים המרכזיים בעולם, בעזרת ריביות נמוכות והדפסת כסף אינסופית, הביאה לחמש שנים טובות בשוקי המניות בארץ ובעולם. האופוריה בשווקים לא פסחה על שוק האג"ח המקומי שנתמך בריביות נמוכות. המשקיעים בהעדר אלטרנטיבות תשואה באג"ח ממשלתיות, שלחו את כספם "לעבוד" בהשקעה באג"ח חברות ומנהלי הקרנות מצדם רכשו גם אג"ח לרוב.

המדדים ה"כלליים" מכילים אג"ח חברות ואג"ח ממשלתיות. בראשם מדד אג"ח כללי שכולל את כל האג"ח שנסחרות בבורסה, ממשלתיות או קונצרניות, צמודות ושקליות בכל דירוגי ההשקעה. המדד הזה הוא אבן הבוחן של התיקים הסולידיים. הוא מציע את הפיזור הרב ביותר במדדי האג"ח, וסטיית התקן שלו היא הנמוכה מבין המדדים שנסקרים כאן.

התשואות שלו נמצאות במקום טוב באמצע, 50.38% בחמש שנים ו־11.87% בשנה וחצי האחרונות. לעומתו אג"ח המדדיות, שבו כל האג"ח הממשלתיות והקונצרניות צמודות למדד, השיא תשואות עודפות על האג"ח הכללי, 66.5% בחמש השנים האחרונות.

הביקוש העודף לאג"ח צמודות מלמד שהמשקיעים מקטינים סיכון ומבקשים הגנה מפני אינפלציה, או שמפחדים שהאינפלציה תהיה גדולה מהצפוי.

במדדים הקונצרניים מצטיירת תמונה מעורבת. מדד האג"ח הלא ממשלתיות כולל את כל האג"ח הקונצרניות בבורסה ואת כל האג"ח זבל הקיימות. למרות שלל הסדרי החוב שהתרחשו בישראל, מדד זה השיא "תשואות של אופוריה" אף הוא — 16.49% בשנה וחצי ו־70.58% בחמש השנים האחרונות.

המדד הבולט הוא אג"ח מדדיות לא ממשלתיות. המדד כולל את כל איגרות החוב הקונצרניות הצמודות למדד בבורסה, והוא השיא תשואות גבוהות — 84.13% בחמש שנים, 16.93% בשנה וחצי (הכי גבוה) ו־17.89% בשלוש השנים האחרונות.

הסבר אפשרי לכך הוא שהפיצוי באג"ח השקליות לא היה גדול מספיק, והמשקיעים העדיפו לרכוש "ביטוח" נגד האינפלציה.

מדד אג"ח להמרה כללי, שכולל סדרות של סקיילקס וארזים, אמנם מפגר בתשואות בשנה וחצי (9.19%) ובשלוש השנים האחרונות (־0.45%) אחרי המדדים הקונצרניים האחרים, אך בחמש השנים האחרונות השיא את התשואה הגבוהה ביותר מבין מדדי האג"ח — 89.85% — ובסטיית תקן גבוהה.

המדדים הבטוחים יחסית בתוך המדדים הקונצרניים הם מדדי סדרות האג"ח בדירוג גבוה, אג"ח של חברות כבדות מכדי לפשוט את הרגל או להגיע להסדר חוב.

מדובר על מדדי התל בונד. סטיות התקן והתשואות של המדדים קטנות יותר. במדד תל בונד־20 נמצאות הסדרות הגדולות וה"בטוחות" (הבנקים, החברה לישראל, חברת החשמל ועוד). התשואות שלו הן 11.73% בשנה וחצי, 15.02% בשלוש שנים ו־58.56% בחמש השנים האחרונות.

מדד תל בונד־40 כולל את 40 האג"ח בעלות שווי השוק הגבוה ביותר שאינן בתל בונד־20. אך גם מדד זה עתיר אג"ח בנקים, אג"ח של חברות הענק וחברות נדל"ן גדולות. במדד זה התשואה טובה יותר מאשר בתל בונד־20, 79.88% בחמש שנים, אך סטיית התקן גבוהה יותר — 8.05 בחמש שנים.

תל בונד־60 הוא צירוף של שני המדדים. המדד מסוכן פחות ממדד תל בונד־40 ומסוכן קצת יותר מתל בונד־20, עם סטיית תקן של 5.57 ותשואה של 67.07% בחמש שנים. מדד נוסף וחדש יחסית הוא מדד תל בונד שקלי. המדד כולל את כל האג"ח הקונצרניות שאינן צמודות למדד בריבית קבועה ודירוגן הוא לפחות –A. כעת יש בו 40 אג"ח ובהן סדרות רמות דירוג של הבנקים. זהו המדד עם התשואה הגבוהה ביותר בשלוש השנים האחרונות, 18.72%, בסטיית תקן לא גבוהה במיוחד, 3.41.

שורה תחתונה: המשקיעים העדיפו אג"ח מדדיות, אך אלו שלקחו את הסיכון במדד האג"ח הלא ממשלתיות, שכולל גם את האג"ח בדירוג נמוך, הרוויחו.

IFO היא מפיצת מוצרי מורנינגסטאר בישראל.