"החוסכים לא נהנים מהאקזיטים הישראליים"

החגיגה האחרונה של ההייטק הישראלי שוב פסחה על הציבור בארץ. הנפקת חברת ההייטק ורוניס, שבוצעה בנאסד"ק בסוף השבוע ושבעקבותיה זינק שווי השוק של החברה ליותר ממיליארד דולר, לא זכתה למעורבות כלשהי של משקיעים מוסדיים ישראליים. בוורוניס מושקעות שתי קרנות ישראליות ותיקות — אוורגרין שמחזיקה בכ־23% ופיטנגו שמחזיקה בכ־17.7%, באף אחת מהן לא השקיעו גופים מוסדיים מקומיים.

ורוניס, שגייסה 106 מיליון דולר, ביצעה את ההנפקה לפי שווי שוק של 524 מיליון דולר, ובתום יום המסחר הראשון הוכפל שווי השוק של החברה. ארז שחר, שותף בקרן אוורגרין ובקרן קומורה שאותה הקים עם בועז דינטי, מצר על כך שהציבור הישראלי לא יזכה לגזור קופון מהמהלך המוצלח. "מה שמטריד הוא שהעמיתים והחוסכים בקרנות הפנסיה לא נהנים מהפירות של ההצלחות הישראליות בהייטק. יש שתי דרכים ליהנות מההצלחה של ההייטק הישראלי — להיות חלק ממנו, כלומר עובד בחברה, או מושקע בה בצורה עקיפה", מסביר שחר.

5 מיליון מתוך 200

"בגיוס של קרן אוורגרין 5, בשנים 2006–2007, עברתי בין כל המשקיעים המוסדיים הישראליים והצלחתי לגייס 5 מיליון דולר בלבד ממוסדיים ישראליים, וזאת מתוך 200 מיליון דולר שגייסנו בסופו של דבר", הוא מדגים.

בשנתיים האחרונה החלו שחר ודינטי לגייס עבור קרן חדשה, קומרה קפיטל. הקרן מתוכננת להשקיע בחברות בשלבים מאוחרים, ולפיכך ההגעה להנפקה או לאקזיט תהיה מהירה יותר. "בשנה האחרונה ראינו התעניינות רבה מצד מוסדיים ישראליים בקרנות הון סיכון, וחשבנו שזה טרנד חיובי. זו מגמה שנתמכה בעבר על ידי תוכנית לעידוד כניסה של מוסדיים להייטק שהתווה מנכ"ל משרד האוצר לשעבר חיים שני. התעניינות זו נעצרה בחריקת בלמים נוכח כוונתה של הממונה על שוק ההון להטיל מגבלה על גופים מוסדיים בהשקעות בקרנות אשר גובות אף הן דמי ניהול", אומר שחר.

גופי הפנסיה מגלגלים חלק מניהול ההשקעות של חסכונות הציבור למנהלים חיצוניים, ואלה גובים דמי ניהול שגובים גופי הפנסיה מהלקוחות, מעבר לדמי הניהול השוטפים. "באופן כללי, הרעיון של הגבלת דמי ניהול הוא הגיוני ומקנה הגנה לעמיתים, אבל חייבים להחריג קרנות השקעה אקטיביות, כמו קרנות הון סיכון, אשר 'חיות' על דמי הניהול וזקוקות להם לתפעול היומיומי. יש לנו אופרציה לנהל והשקעות אקטיביות לעקוב אחריהן".

עם זאת, שחר מזהה בשנה האחרונה שינוי מגמה. "אני חש שינוי אצל המוסדיים הישראליים, שהבינו שהם יכולים להשקיע בקרנות הללו ולקבל תשואה. למשקיעים המוסדיים המקומיים יש יתרון רב על פני האמריקאים, משום שהם קרובים לשוק וחיים אותו ויכולים להתעדכן ולקבל מידע זמין עליו. ועדיין, מרבית הכסף שגייסנו לקרן החדשה מגיע ממקורות זרים. לא ברור לי עדיין מדוע המורים של אילינוי ועמיתי קרן הפנסיה של ניו יורק צריכים ליהנות מהאקזיט ולא החוסכים בישראל".

מייסד ורוניס יקי פייטלסון (מימין) וארז שחר

"מאכילים אותנו חצץ"

אמיר גיל, מנהל ההשקעות של קופות הגמל של פסגות, מודה כי "בשנים האחרונות יש קיטון משמעותי בהשקעות גופים מוסדיים בקרנות הון סיכון. ההסבר המרכזי הוא בתשואות הנמוכות מאוד שהשיגו הקרנות האלה בעשור האחרון. זהו מודל יקר מבחינת דמי ניהול, וגם החולשה שאפיינה את שוק ההנפקות פגעה בתשואות הקרנות".

מנהל השקעות בכיר בגוף מוסדי ממהר להסכים. "ההון סיכון בישראל לא הוכיח את עצמו. אז נכון, עכשיו הם בפריחה, אבל כשגוף פנסיה משקיע בהון סיכון, הוא מצפה לתשואה משוקללת שנתית של 20% (IRR). אני לא מכיר קרנות שרשמו כאלה תשואות בארץ". עוד הסביר כי ביחס הסיכון־סיכוי, השקעה ניכרת בקרנות הון סיכון אינה משתלמת נוכח עקומת ה־J – העובדה שבשנותיה הראשונות הקרן לא מניבה כלל רווחים.

"טענות כאלה מעוררות בי גלים של כעס. שנים הם מאכילים אותנו חצץ ועכשיו מתעוררים כי רוצים מאיתנו כסף. שישוו את עצמם לקרנות כמו סקויה האמריקאית, וישאלו את עצמם אם נכון להשקיע בהם". עם זאת, אותו מנהל מדגיש כי על כל פנים, לגופי פנסיה לא כדאי להקצות סכומי כסף גדולים להשקעות בהון סיכון. "התוצאות פשוט לא מצדיקות את עצמן. לחכות 5–7 שנים כדי לראות תשואה זה בעייתי".

"אנחנו משקיעים בקרנות הון סיכון כחלק מתיק הפרייבט אקוויטי, אבל בהיקף מוגבל כי הן מבצעות השקעות קטנות", אומר מנהל אחר. "זהו נכס שהציפייה לקבל עליו תשואה גבוהה יותר, כי מדובר בחברות בשלב חיים מוקדם מאוד שאינן תמיד מוכרות".