150 מנהלים קיבלו שכר של מיליארד שקל ב-2013
התיקון לחוק החברות שהציב מגבלות לשכר המנכ"לים בחברות הציבוריות נמצא כבר שנה בהרצה, אבל התוצאות עדיין לא ניכרות בטבלאות. בשנה החולפת 150 המנהלים הבכירים בשוק ההון גרפו מיליארד שקל בעלות שכר כוללת — 12% יותר משיאני 2012, עם עלות שכר ממוצעת של 17 מיליון שקל לבכירים בעשירייה הפותחת. טוב לדעת שיש דברים שלא משתנים, גם השנה מועדון שיאני השכר נשאר סגור בפני הנשים
עם סיכום עונת הדו"חות השנתיים בחברות הציבוריות בישראל, הגענו גם לקו הסיום בסיכום שכרם של שיאני השכר השנה והתוצאות מסחררות.
- מוותרי השכר: הצדק הוביל או הלחץ הכניע?
- בזן: 22 מיליון שקל לארבעה מנהלים בשלוש שנים
- עלות השכר של סטפן בורגס: 51% יותר מקודמו
בשנת 2013 גרפו רק 150 המנהלים הבכירים בשוק ההון הישראלי שכר בעלות כוללת של לא פחות מ־1.01 מיליארד שקל - עלייה של 11.6% לעומת 150 השיאנים ב־2012.
התמונה מתחדדת כשיורדים רזולוציה: שיאן השכר השנה - ג'רמי לוין, המנכ"ל הפורש של טבע - גרף שכר בעלות כוללת של 25.9 מיליון שקל ובכך עקף בקלילות את שיאן 2012 דוד עזריאלי, שקיבל בשנה שעברה 23 מיליון שקל (וצנח השנה למקום השביעי עם 14.9 מיליון שקל בלבד).
גם הממוצע בעשירייה הפותחת זינק לעומת 2012 - כשכל חבר במועדון המצומצם הזה (שעדיין סגור לנשים) הרוויח בממוצע 17.3 מיליון שקל - זינוק של 25% לעומת השנה המקבילה.
כיסאות מוזיקליים: הביטוח מחליף את הבנקים
מגמה חדשה שבלטה השנה היתה העקיפה של בכירי חברות הביטוח את בכירי הבנקים. בצמרת הטבלה בלטו איזי כהן מנכ"ל כלל ביטוח, במקום החמישי עם שכר בעלות של 18.1 מיליון שקל, רביב צולר, מנכ"ל איי.די.איי ביטוח, במקום ה־11 עם 11.9 מיליון שקל ואייל לפידות, מנכ"ל הפניקס, במקום ה־19 עם עלות שכר של 10.46 מיליון שקל.
בעוד ששלושת אלו כיכבו בצמרת 20 השיאנים של 2013, הבנקאי היחיד שהצליח להיכנס לצמרת היה גדעון אלטמן, ראש החטיבה לבנקאות מסחרית בבנק לאומי, שפרש השנה. לעומת המקום החמישי של כהן, הדירוג הגבוה ביותר למנכ"ל בנק הוא 24 - מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן שמשך שכר בעלות של 9.9 מיליון שקל.
ייתכן שיש קשר לתופעה המתמשכת בצמרת המשתכרים הגבוהים ביותר במשק, והיא הקושי של נשים להתברג בצמרת או להיכנס לטבלה בכלל. שש נשים בלבד (4%) נמצאות בקרב 150 השיאנים של 2013 - כשהן גרפו ביחד שכר בעלות של 38.6 מיליון שקל בלבד.
המובילה השנה היא סטלה הנדלר, מנכ"לית בזק, שהצליחה להתברג במקום ה־33 לאחר שחיברה יחדיו את גם את השכר שקיבלה השנה מעבודתה הקודמת כמנכ"לית HOT לסכום של 8.8 מיליון שקל. הבנקאית שהרוויחה הכי הרבה היתה רקפת רוסק־עמינח עם שכר בעלות של 6.3 מיליון שקל - כשליש פחות מעמיתה בבנק הפועלים. רוסק־עמינח נכנסה רק למקום ה־54 בטבלה.
כשמתבוננים בטבלה השנה קופצות התמונות של מרבית החשודים המיידיים והפרצופים המוכרים, אך ישנו בכיר אחד שבולט מאוד בהיעדרותו - איל וולדמן, מנכ"ל מלאנוקס. וולדמן שכיכב בשנת 2012 במקום השני המכובד עם עלות שכר של 21 מיליון שקל, נעדר מהטבלה ולא כי לא היה ראוי. כשחברת הייעוץ למוסדיים אנטרופי התנגדה כי ימשיך לכהן כיו"ר ומנכ"ל החברה במקביל, החליט וולדמן במהלך 2013 כי הוא רווה מהרגולציה בישראל וזו אינה לרוחו.
וולדמן מחק את מלאנוקס מן המסחר בישראל והשאיר אותה להיסחר רק בנאסד"ק. שכרו של וולדמן צנח ב־2013 — יחד עם מניית החברה (33%-), והסתכם ב־14 מיליון שקל. במידה והיתה ממשיכה להיסחר בישראל, היה נכנס וולדמן למקום השמיני. אגב, וולדמן נאלץ לוותר בסופו של דבר על כיסא היו"ר גם בחו"ל.
יחסי אהבה־שנאה: למי את טובה, רגולציה?
בבעיית שכר הבכירים ההולך ותופח היתה אמורה לטפל הרגולציה. אותה רגולציה שעליה מתלוננים חדשות לבקרים בחברות הציבוריות. תיקון 16 לחוק החברות שנכנס לתוקפו במאי 2011, החמיר את הטיפול בבעלי השליטה בחברות והסכמי השכר שלהם.
בסוף 2012 נכנס לתוקף תיקון 20, "תיקון שכר הבכירים" שהציב מגבלות גם לשכר המנכ"לים השכירים, הפך אותה לנושא המחויב דיון באסיפה הכללית ודרש מכל חברה לאשר מדיניות תגמול מסודרת שקושרת בין תגמול בכיריה לביצועי החברה. בינתיים, תוצאות תיקונים אלו לא ניכרות בטבלת שיאני השכר של 2013, אבל יש מי שאופטימי.
אבי ניר, המתמחה בגיבוש תוכניות תגמול כבר מעל לעשור, עזר ליותר מ־50 חברות לגבש מדיניות תגמול במסגרת תיקון 20. בין החברות הבולטות שאיתן עבד ניר ניתן למצוא את אפריקה השקעות, כלל ביטוח ושופרסל. ניר חושב שהמצב דווקא משתפר.
"אני רואה את המספרים והכותרות, וצריך לשים לב לשני דברים. אחד, לגבי חלק מהאנשים שמופיעים במקומות גבוהים, הם עדיין חיים על הסכמי עבר ולא על המדיניות החדשה. התיקון קובע כי המדיניות לא תסתור הסכמי עבר. זה אומר שאם מישהו מועסק עם תנאים מהסכם עבר, הוא יוכל לפרק זמן מסוים להמשיך עם ההסכם עד שהוא יותאם.
בחלק מהמקומות, הנתונים הם תוצר של הסכם קיים קודם, שיכול להיות שהוא סותר את המדיניות החדשה. אבל זה לא יכול להימשך לאורך זמן. אני מעריך שזה עניין של שנה־שנתיים עד שתופעה זו תיעלם - גם כי מנהלים מתחלפים וגם כי דירקטוריונים לא יוכלו לגרור הסכמים לאורך זמן שסותרים את המדיניות". מעבר לכך מציין ניר כי כמה מהכוכבים של הטבלה נמצאים שם בשל פרישתם מהחברות, ולא מדובר בתגמול רגיל.
מספר ארבע אריק יערי, למשל, נכנס לטבלה בדירוג גבוה בשל הסכם הפרישה שלו מחברת טבע שמצטרף לתגמול בעבודתו הנוכחי כמנכ"ל בזן. "לא רק שיערי לא בטבע, הוא כבר בדרך החוצה מבזן (יערי הודיע כי יעזוב את תפקידו כמנכ"ל ביולי הקרוב - א"ג)", אומר ניר ומדגיש כי את מנכ"ל טבע החדש ארז ויגודמן גייסו כבר לפי המדיניות החדשה של החברה.
אבי ניר, מייסד ומנכ"ל קומפיוז'ן
תגמול תיאורטי? אפקט האופציה הנעלמת
ניר טוען כי גם קיים עיוות בצורת ההסתכלות על טבלת השיאנים. "כשמסתכלים על השכר, צריך לראות את מרכיב האופציות או תשלום מבוסס מניות בתוך החבילה. במקומות רבים שיש חלק תגמול כזה, חלק גדול מהתגמול הוא תיאורטי, יכול להיות שלא ייצא מזה משהו. זה הרבה פעמים אופציות, שבדיעבד חלקן נכנסות לכסף ועם חלקן לא קורה כלום".
ניר מאמין כי בכל הנוגע לבונוסים יש כבר ניצנים ממשיים של אופטימיות. "מה שיהיה מעניין לנתח, ובטח בשנים הבאות, זה את הבונוסים במזומן והמענקים, מול תוצאות החברה. זה הפרמטר המרכזי שצריך להיות קשור לתוצאות השוטפות, לפני האופציות. בנושא הזה אני מכיר דוגמאות שבעקבות תיקון 20 והחמרת הדרישות בנושא הבונוס, על מנהלים שכבר עבור 2013 לא קיבלו בונוס ולא יקבלו בונוס, כי החברה לא עמדה ביעדים. זה ילך ויתפוס יותר ויותר ובשנים הבאות נראה את זה יותר".
אבל האם פערי השכר מצטמצמים? גם כאן ניר מבקש להסתכל על הטווח הארוך, "התיקון לחוק החברות דורש התייחסות לנושא הזה, ולא רק שם – יש עליו תשומת לב עיתונאית, לכן תהיה לו השפעה". לגבי הפערים בשכר ניר מבקש להכניס גם את הפרספקטיבה התרבותית. "צריך להגדיר מה זה גבוה ומה זה נמוך. זה עניין שמשתנה מחברה לחברה ומאדם לאדם. בעולם יש חברות עם פי 200 למנכ"ל לממוצע של השכר. בארץ אין מספרים כאלה. כשהפערים מאוד מאוד גדולים, בלי שום קשר לתוצאות החברה, זה מייצר אווירה לא נוחה בתוך הארגון. אם נלך לקיצון השני, האם השכר של כולם צריך להיות שווה? גם לא נכון. זה עניין נורמטיבי". מה שנכון הוא שכיום גם לדירקטורים וגם למנהלים בכירים קשה יותר להצדיק פערים מאוד גדולים.
האם יש השפעה לטבלאות השכר שמתפרסמות בעיתונים?
"באווירה היום לאנשים לא נוח להיות בחלק העליון של הטבלה הזו. מנהלים בכירים לא אוהבים להיות בראש הטבלה. חלק מזה נובע מדרך הרישום, שכוללת הוצאות חשבונאיות שלא נכנסות לכיס שלהם בהכרח. אנשים אולי שמחים לקבל שכר גבוה, אבל אף אחד לא אוהב לראות את עצמו בטבלה, זה מייצר תחושה לא נוחה היום".
לפני כמה שנים זה לא היה כך.
"זה משתנה לנגד עניינו, זה תופעה של השנה שנתיים האחרונות, ובעקבות תיקון 20, עדיף להיות בעשירייה השנייה או השלישית מבראשונה".
אתה מרגיש שהתהדק הקשר בין ביצועים לשכר בעקבות תיקון 20?
"אין ספק. התחיל כבר התהליך שבו יש קשר טוב יותר בין תוצאות וביצועים לבין הבונוסים שמקבלים. זה ייקח שנה שנתיים, אבל אני כבר רואה את זה. 2013 זו עוד שנת מעבר, נראה את תיקון מתחזק יותר ויותר כבר ב־2014".
טוב לבעלי השליטה: מיתון דרישות שכר מופרכות
איך אומרים לבעל שליטה שהוא חייב לחתוך בשכר שלו?
"זה שונה בין אנשים, זה בסוף בני אדם. אני מכיר בעלי שליטה שלא נוח להם מעצם העובדה שאסיפה כללית לוקחת מהדירקטוריון את העניין הזה, ואני מכיר בעלי שליטה שמברכים על העניין הזה. בהרבה מאוד חברות, בעל השליטה יכול להיות היו"ר, אבל תחתיו יש מנהלים שכירים. אני מכיר בעלי שליטה שמאוד נוח להם עם תיקון 20, כי זה מכניס למגבלות את הנושא של כל תגמול המנהלים בחברה. הוא מייצר גבולות גזרה בחברה. אני חושב שבעלי שליטה צריכים לשמוח על זה, ואני מכיר כמה שכן כי זה מוציא את זה רק מתחום שיקול הדעת, שהיה לפני זה די חופשי. בעבר זה גרם להרבה לחצים על בעלי השליטה.
"אבל בסוף, שכר זה עניין נורמטיבי, עצם העובדה שחייבים להתעסק בזה, לפי חוק, לאורך זמן עושה יותר שפוי ומאוזן. אך עדיין השאלה של הרבה או מעט היא שאלה של נורמה בחברות הציבוריות ובחברה הישראלית".
