ג'רמי בלנק ארגן לעצמו הסדר חוב ושמר על השליטה בפלאזה

האישור שהעניקו נושי פלאזה סנטרס בסוף השבוע להצעת הסדר החוב של החברה, ברוב של 92%, מעלה את השאלה כיצד הצליחה פלאזה במקום שבו מוטי זיסר — שאיבד את השליטה בחברה־האם של פלאזה, אלביט הדמיה — נכשל? שלוש סיבות מרכזיות אחראיות לכך שאלביט הדמיה הצליחה לשמר את השליטה שלה בפלאזה סנטרס, אם גם במחיר של דילול לא משמעותי.

ראשית, קרן יורק, בהובלת ג'רמי בלנק, היא גם בעלת המניות (19.7%) הגדולה באלביט הדמיה וגם המחזיקה הגדולה באג"ח של פלאזה סנטרס, שמהווה את הנכס העיקרי של אלביט. פירוקה של פלאזה יפגע באינטרסים של יורק כבעלת מניות. שנית, בהסדר של פלאזה, בעלת השליטה (אלביט הדמיה) תכניס את היד לכיס ותשתתף בהנפקת הזכויות, בעוד במקרה של אלביט הדמיה מוטי זיסר לא התכוון לתרום להצלחת ההסדר. שלישית, הסדר החוב של פלאזה התקיים בהולנד, ושם בית המשפט קוצב את משך הזמן לניהול המשא ומתן להסדר החוב ובסופו מתקיימת הצבעה. אם יש רוב להסדר הוא מקבל את אישור בית המשפט, כפי שמסתמן במקרה של פלאזה, ואם לא, החברה הולכת ישר לפירוק. כללים אלו מעודדים את הנושים והחברה להגיע להסדר אופטימלי בתוך פרק זמן קצר.

על פי הדין ההולנדי, כל הנושים מצביעים באסיפה, ולביהמ"ש יש סמכות לנטרל קולות נגועים. המועד האחרון להגשת טענות ביחס לניגוד עניינים חלף בסוף השבוע שעבר, ואם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, הסדר החוב יקבל את אישור ביהמ"ש ב־8 ביולי.

מתווה הסדר החוב של פלאזה אינו כרוך בתספורת מצד הנושים. מחזיקי האג"ח הסכימו לדחיית תשלומי הקרן כלפיהם בשלוש שנים, וכפיצוי הם יקבלו תוספת ריבית של 1.5% לשנה מינואר 2014 וכן 13.2% מהון המניות של פלאזה. בעלי המניות התחייבו להזרים 20 מיליון יורו לפלאזה כתנאי לכניסתו לתוקף של הסדר החוב, ונושאי המשרה בפלאזה ובאלביט הדמיה יקבלו פטור מתביעות רק לאחר הזרמת ההון.

הבחירה בחלופה שמאפשרת לפלאזה להמשיך לפעול נבחרה בעקבות חוות הדעת של חברת הייעוץ MNS, שהעריכה שבדרך זו יהיו לחברה יותר מקורות לשירות החוב. עיקר תוספת המקורות החזויים מגיע משווי הנכסים המניבים של פלאזה, שבתרחיש של פירוק שווים 268 מיליון יורו ואילו בתרחיש של חברה פעילה שוויים עולה ל־299 מיליון יורו. כמו כן, הסוכרייה בדמות הזרמת הון של 20 מיליון יורו מבעלי המניות רלבנטית רק אם החברה לא מגיעה לפירוק.

אם התחזית האופטימית של MNS אכן תתממש, מחזיקי האג"ח יפגשו את מלוא החוב בחזרה, ואף עשויים ליהנות מאפסייד נוסף הודות למניות שיוקצו להם. אלא שאם הכלכלה העולמית תמשיך לקרטע, הם עלולים למצוא את עצמם בעוד שלוש שנים שוב מול אותה בעיה, רק עם נכסים בשווי נמוך יותר.