העיזבון של קס חושף נכס חבוי של מיליוני דולרים

נכס חבוי של מנהל קרן מרקסטון לשעבר אמיר קס נחשף במאבק בין יורשיו שמתנהל בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט לענייני משפחה. בלב המאבק על מניותיו בחברה ניצבות גרושתו ואלמנתו אורלי שי קס.

הקשיים שקרן מרקסטון נקלעה אליהם והעובדה שמנהליה ויתרו על קבלת דמי ניהול עבורה בחמש השנים האחרונות עשויים לחבור להנחה כי לא סביר שהונו של קס היה מעורר מאבק ירושה. ואולם, המאבק קיים וחושף את הנכס המפתיע: שליטה בסטארט־אפ די אלמוני בשם מיפסו (MIPSO).

ל"כלכליסט" נודע כי בתחילת השנה ביצעה החברה את הגיוס האחרון שלה לפי שווי של 16 מיליון דולר, באופן פרטי, אבל מאז איבדה החברה חלק ניכר משוויה. עוד נודע כי החברה יוצאת בקרוב לגיוס הון שהיקפו טרם נקבע, כדי לפתוח בדרך עסקית חדשה. רשימת בעלי המניות שלה חושפת שוב את מפת הקשרים הענפה של קס בזירת העסקים המקומית, ובה מככבת צמרת העסקים הישראלית. כל אחד מבעלי המניות השקיע מאות אלפי דולרים מכיסו.

בדיוק במידה

עם בעלי המניות נמנים חברת הפרסום אדלר חומסקי, שכעת בבעלות איל חומסקי, הפרסומאי משה גאון, מנהל קרן יורק ג'רמי בלנק, איש העסקים איציק שרם, יו"ר בנק הפועלים לשעבר ובעל השליטה באלומיי קפיטל שלמה נחמה, הממונה על הגבלים עסקיים לשעבר דודי תדמור, מאיה ואודי כהן, מייסדי מגנוליה, רשת התכשיטים שנמכרה למרקסטון, מייסד אם סיסטמס ומודו דב מורן וכן אורלי שי קס.

קס החזיק במניות החברה הן באופן אישי והן עם רון לובש, שותפו לניהול מרקסטון.

מיפסו, שנוסדה לפני כשלוש שנים, פיתחה תוכנה בתחום האופנה לסיוע לחברות ההלבשה הגדולות במכירותיהן באתרי האינטרנט. כשלקוח רוכש פריט הלבשה באתר כיום, הוא נשלח אליו, ואם כשהוא מגיע הוא נמצא לא מתאים, הפריט מוחזר לחברה. זו נאלצת להוציא אותו למכירה במסגרת עודפים ולשלוח אחר במקומו, כך שהוא סופג הפחתה של 50%–60% מערכו. מיפסו פיתחה אמצעים טכנולוגיים שמאפשרים לה לקבוע את המידה המדויקת של הלקוח באמצעות צילום שלו. החברה המוכרת תדע להעיר ללקוח אם ביקש מידה שאינה מתאימה לו ולהמליץ לו על המידה הנכונה, וכך נחתך משמעותית היקף החזרות המוצרים. 

אמיר קס המנוח. הוגשה בקשה למינוי מנהל עיזבון זמני צילום: משה שי

ניהול חדש

מיפסו ביצעה כמה גיוסים בהיקף של כ־4 מיליון דולר, בנתחים של כחצי מיליון דולר מדי כמה חודשים. היא נוסדה בידי מני (מנחם) שלום, שניהל עם קס את החברה. בחודשים האחרונים עבר הניהול לידי ישראלי־אנגלי בשם אנטוני הווארד טוויטס, שנטל את המושכות והשקיע בה כמיליון וחצי דולר. הוא הנהיג שיטת ניהול שהגבילה את תקופת הפיילוט שמוקצית לחברות ההלבשה הגדולות עד לחתימת חוזה. בעלי המניות מקווים שהשינוי יביא לחתימת חוזים ראשונים עם החברות.

קס עצמו החזיק 750 אלף מניות הנהלה בחברה ו־375 אלף מניות רגילות, ועליהן ניטש הקרב. האלמנה דורשת שהמניות יועברו לחשבונה, ואילו הגרושה הגישה בקשה למנות מנהל עיזבון זמני לירושה של קס.

החברה נקלעה בעבר למצבים שבהם הזדקקה להלוואות. במרץ 2012, למשל, קיבלה הלוואה של 600 אלף שקל, שעליה חתמה אורלי שי קס.

קס נהרג בתאונת אופניים בשרון בתחילת אפריל. ללובש נותרה קרן שקועה בקשיים והוא נאלץ לקרוא להון נוסף של 90 מיליון דולר מהמשקיעים, שבאמצעותו החזיר חוב שנטלה מרקסטון מדויטשה בנק.

הקרן ספגה ביקורת עצומה על דמי הניהול הגבוהים שמשכו מנהליה עד לפני חמש שנים ועל ההשקעות הגרועות שביצעה, ובראשן בבית ההשקעות פריזמה.

קרן מרקסטון הוקמה ב־2004 בקול תרועה רמה והפכה עם השנים למשמידת הערך הגדולה ביותר בתעשיית הקרנות הישראלית. בתחילת דרכה היא היתה הקרן הגדולה מסוגה בישראל.

המשקיע הגדול ביותר במרקסטון היה קרן הפנסיה של עובדי מדינת ניו יורק, ולצדה קרן הפנסיה קלפרס של עובדי מדינת קליפורניה. קרן הגמלאים של עובדי העיר ניו יורק ומוסדיים אמריקאיים נוספים השקיעו כ־40 מיליון דולר כל אחד. 100 מיליון דולר נוספים היו התחייבות של משקיעים מוסדיים ישראליים. לצדם השקיעו בעלי הון פרטיים כמו בני שטיינמץ, אלי הורביץ ורוני נפתלי.

את הקרן הקימו שלושה: לובש, שהיה בעברו בנקאי השקעות בליהמן ברדרס; קס, עורך דין שייצג את תד אריסון, שלמה נחמה ובעלי הון אחרים; ואליוט ברוידי, יהודי אמריקאי שהחזיק בחברת ההשקעות הפרטית ברוידי קפיטל, שימש שותף עסקי של תאגיד פפסיקו והיה מנהל ההשקעות הפרטי של משפחת בל, בעלת רשת המסעדות טאקו בל. בעיקר היה ברוידי בעל קשרים פוליטיים ענפים. ב־2009 הוא הואשם והורשע במתן שוחד למנהלי קרן הפנסיה של עובדי ניו יורק.

מרקסטון גייסה כמעט 800 מיליון דולר - כפליים מכפי שתכננה, סכום חסר תקדים - להשקעות בחברות ישראליות. באמצעות מינוף תכננה הקרן להשקיע 2 מיליארד דולר.

אבל אז הגיעו הקשיים. מרקסטון ביצעה את העסקה הראשונה בסוף 2004 כשרכשה את חברת דפי זהב באמצעות מינוף מבנק לאומי. אחרי שלוש שנים היא מכרה אותה לקרן אוסטרלית ברווח כפול על ההון שהשקיעה.

ב־2005 היא רכשה את סטימצקי והשקיעה בה כ־200 מיליון שקל. כ־150 מיליון שקל נוספים נלקחו בהלוואות. סטימצקי נמכרה לפני כחודשיים בנזיד עדשים לג. יפית.

במקביל השקיעה מרקסטון סכום דומה ברשת מגנוליה, ובסוף 2004 הושקעו 100 מיליון שקל בחברת PRS, יצרנית רשתות לייצוב קרקע בפרויקטי תשתיות. רק שליש מההשקעה הוחזר.

ב־2006 הושקעו 72 מיליון דולר ביצרנית סיבי הניילון נילית, וזו נמכרה במחיר דומה לאחרונה לבנק לאומי. ב־2008 השקיעה יותר מ־30 מיליון דולר ביצרנית רכבי השטח טום קאר. הקרן מעריכה אותה בספריה כיום בשישית הסכום. בתחילת 2008 השקיעה 25 מיליון דולר בחברת אלרן נדל"ן, שקרסה.

ההשקעות הכושלות של מרקסטון הובילו אותה בשנתיים האחרונות ליטול הלוואות של עשרות מיליוני שקלים בריבית שמוערכת ב־19% לשנה והלוואה נוספת של 65 מיליון דולר מדויטשה בנק, שהוחזרה בינתיים.

מרקסטון קראה ל־90 מיליון דולר מהמשקיעים שלה, קיבלה אותם ועתה מנסה לסיים את ימיה בכבוד, ולשם כך מונה ליו"ר מוטי וייס מקרן ויולה.