יש לאן לרדת

אחד האנשים שכדאי לדבר איתם על חסכונות הוא אשוקה וורמאן (Wöhrmann), מנהל ההשקעות של קרן DWS (ראשי תיבות של Deutsche Asset & Wealth Management). קרן DWS היא חברה־אחות של דויטשה בנק, ולמעשה הבנק הפרטי השביעי בגודלו בעולם. וורמאן מנהל בו נכסים בשווי של יותר מטריליון יורו, בין היתר עבור אלפי משקיעים שנמנים עם הסופר־עשירים של העולם, עם תיקי נכסים שנעים בין 25 מיליון דולר ל־100 מיליון דולר לאדם. את כספם, כמו גם תיקי השקעות של משקי בית רגילים, הוא משקיע בנדל"ן, איגרות חוב, חקלאות גלובלית ומניות. כשהוא טועה, האנשים החזקים בעולם כועסים.

כשאני ממתין על הקו לשיחת הטלפון שלנו אחד העוזרים של וורמאן מבדר אותי בשיחת חולין מנומסת. הזמן עובר, ואני מציע שאתקשר עוד עשר דקות. העוזר אומר שלא כדאי. הזמן של וורמאן מאוד יקר. "ייתכן שעוד עשר דקות הוא כבר לא יהיה", הוא אומר.

אני מעביר את ההמתנה בקריאת הראיון שוורמאן העניק בנובמבר לעיתון הגרמני "די וֶלט". תחת הכותרת "תפסיקו לחסוך ותתחילו לחשוב איך לבזבז את הכסף!" הוא הסביר שהחוסכים הגרמנים נפגעים מהריבית הנמוכה במדינה, שנדחפה אל מתחת לרמת האינפלציה. התוצאה היא שריאלית, מבחינת ערך הכסף, הריבית על חסכונות ופיקדונות במדינה היא שלילית. תחת זאת הוא הציע בכתבה להפסיק לחסוך ליום גשום או לזִקנה, ולהתחיל להוציא את הכסף לפני שערכו יישחק עוד. וכשכתב העיתון קרסטן זיבל ציין ש"לפחות הספרות בחשבון החיסכון לא משתנות, ולרבים זה מספיק" וורמאן השיב: "ובכן, זה עומד להשתנות".

עונש גרמני

למעשה זה כבר משתנה. זה החל במדינות בגוש היורו, שהנפיקו בשנים האחרונות איגרות חוב ממשלתיות בעלות תשואה שלילית. 3.75 טריליון דולר מ־24 טריליון הדולרים של אג"ח ממשלתיות בעולם המפותח נשאו, נכון לסוף ינואר, ריבית שלילית של כמה רסיסי האחוז. כלומר בפועל, משקיעים משלמים עבור הזכות להלוות כסף ליותר מתריסר מדינות, ובהן גרמניה, צרפת ויפן.

אולם הישיבות של הבנק המרכזי האירופי. הודעת הבנק הבטיחה כי "חסכונות פרטיים לא יושפעו" מהריבית השלילית. ההבטחה שרדה חמישה חודשים צילום: איי אף פי

ביוני האחרון השינוי כבר הואץ, כשהבנק האירופי המרכזי ECB הכריז על ריבית שלילית של 0.1% על הרזרבות שבנקים מרחבי היבשת והעולם מחזיקים אצלו. כלומר במקום לשלם לבנקים ריבית על הפיקדונות, ECB הודיע כי יפחית מדי שנה אלפית מהסכום. שלושה חודשים אחר כך הריבית השלילית עלתה, או ירדה, תלוי איך מסתכלים על זה, ל־0.2%-. "לא תהיה לכך השפעה ישירה על חסכונות פרטיים", נכתב בשעתו בהצהרת הבנק, "אלא רק על בנקים שמפקידים כסף בחשבונות מסוימים ב־ECB".

ב־1 בנובמבר הפך דויטשה סְקַטְבַּנק הגרמני לבנק המסחרי הראשון שגובה ריבית שלילית של 0.25%- מלקוחות בעלי יתרה של יותר מחצי מיליון יורו בפיקדונותיהם. ב־19 בנובמבר הצטרף למגמה בנק גרמני נוסף, קומֶרְצְבנק, שהודיע - אחרי סדרת הכחשות בימים שקדמו למהלך - שגם הלקוחות הגדולים שלו יתחילו לשלם לו, לבנק, ריבית על פיקדונותיהם. בגרמניה מכנים זאת "עונש הריבית". בעולם הפיננסים זו התהפכות הסדר הקיים על ראשו.

בינתיים נפוצו שמועות כי גם דויטשה בנק מתכנן לגלגל אל חוסכיו את הריבית השלילית של הבנק המרכזי האירופי. לפי כמה פרסומים, גם גולדמן זאקס, ג'יי.פי מורגן צ'ייס, HSBC וקרדיט סוויס החלו לפנות לקומץ לקוחות ולהודיע להם שעונש הריבית השלילית עומד לפגוע בפיקדונות היורו שלהם.

וורמאן, דוקטור לכלכלה ומנהל השקעות פרטי, מצטייר באופן מוזר כדובר של המדיניות הזאת, שמכונה NIRP (ראשי תיבות של Negative Interest Rate Policy, מדיניות של שיעור ריבית שלילי). ל"די ולט" הוא רק אמר שלחוסך הגרמני חבל להשאיר את הכסף בבנק, בלי למחות על הפיכת סדרי עולם והאיום על עתידו של עצם המושג "חיסכון". הבשורה שיוצאת ממרכז אירופה היא שבעתיד נשלם ריבית על אוברדראפט, ונשלם ריבית על יתרה. אם במדינה שהחלה בכך דמות חזקה ומתוקשרת כמו וורמאן מגיבה בשוויון נפש, מה נגיד כשהאופנה תגיע לכאן?

אלאסדיר מקלאוד: "כשאנחנו חוששים מהעתיד או סתם מרגישים שיש לנו מספיק, אנחנו חוסכים. את החסכונות הבנקים מלווים לתעשייה שמוכרת לנו דברים. זה בסיס הכלכלה. אם תשמיד את החוסכים לא יהיה לך הון לצמיחה"

"הראיון הזה עורר, סלח לי על הביטוי, שִיט סְטוֹרם", משחזר וורמאן כשהוא מתפנה סוף סוף לשיחת הטלפון. "אבל אנשים לא הבינו למה התכוונתי. עבורנו, מנהלי חסכונות, הריבית השלילית של ה־ECB היא לא חדשות טובות. לבנק המרכזי האירופי יש שתי מטרות: לבצע פיחות ביורו, ולדחוף את הכסף לכיוון של סיכון אקטיבי. הוא בעצם מאותת שהוא רוצה את הכסף בחוץ, שלא ישב ויתבטל. הם רוצים שהכסף ייצא מהבנקים ויולווה ליזמים, ליצירת מקומות עבודה, ובסוף התהליך יתורגם לצמיחה בתוצר. לצערי, באקלים הנוכחי גם חוסכים שונאי סיכון חייבים לקחת סיכון מחושב. כשהריבית על איגרות חוב ממשלתיות ופיקדונות היא שלילית, בין אם ריאלית או כמו שאנחנו רואים עכשיו, גם נומינלית, חוסכים חייבים להבין שהכסף מוכרח להסתכן כדי לעבוד עבורם".

כשהבנק משלם על המשכנתא

"אנחנו רואים את תוצאות ההאטה הגלובלית", מסביר וורמאן. "סין מאטה את הפעילות הכלכלית שלה, אירופה דיפלציונית, גם בארצות הברית הצמיחה עדיין לא מגובשת. וכשמחירים יורדים, כמו באירופה, אנשים שומרים על הכסף כי הם חושבים שאולי מחר יהיה זול יותר. זה מוריד את הצריכה ואיתה את התוצר. אנחנו יודעים שלפי התיאוריה הקיינסיאנית עלייה בצריכה מגדילה את התוצר, ולכן הבנק המרכזי החליט על ה'עונש'. הוא מנסה לעודד את הצריכה. האם בנקים צריכים לגלגל את זה על לקוחות? אנחנו מנהלי כספים ולא בנקים מסחריים, אז לא לי לומר. אבל אני כן יכול לומר לך שלבנקים יש כרגע שתי אפשרויות, לספוג את ההפסד או לגלגל אותו ללקוחות".

אשוקה וורמאן: "החיסכון לא מת, אבל הפיקדונות בבנקים יאלצו לצאת לדרכים יותר הרפתקניות. החוסכים חייבים להבין שעליהם להסתכן יותר, כי משמעותה של ריבית שלילית היא תספורת יומית לחסכונות חייהם"

אז בעצם החיסכון כפי שהכרנו אותו מת?

"החיסכון לא מת. רחוק מזה, זו בדיוק הפרנסה שלנו כאן ב־DWS. אנחנו עובדים עבור חוסכים. אבל החיסכון בצורת פיקדון ששוכב בבנק נקלע למצב ייחודי. הוא נאלץ כעת לצאת לדרך קצת יותר הרפתקנית כדי לגדול. החיסכון חייב לשאת יותר סיכון, ואני צופה שהריביות השליליות, נומינליות וריאליות, ילוו אותנו לפחות בשנתיים הקרובות. אבל לחוסכים אסור לשבת בהלם. הם חייבים להבין שזו תספורת יומית להון שלהם".

אבל לפי ההיגיון של אותו מודל קיינסיאני אולי אני, לקוח במינוס, צריך לקבל ריבית במקום לשלם? הרי גם זה יעודד אותי לצרוך יותר. אז אולי ננהיג ריבית שלילית על האוברדראפט?

"זו נקודה מעניינת", חותך וורמאן, "אבל היא עדיין תיאורטית".

אלא שהיא לא. יומיים אחרי שיחתנו מגיעות חדשות מרעישות מדנמרק, שגם הבנק המרכזי שלה אימץ מדיניות של ריבית שלילית. ב־20 בינואר הריבית הזאת ירדה ממינוס 0.05% למינוס 0.2%. ב־30 בינואר דיווח אתר החדשות הדני dr.dk: "מציאות חדשה - משכנתאות עם ריבית שלילית". לפי הדיווח באתר, הבנק נוֹי קרדיט (Nordea Kredit) מציע ריבית שלילית לכמה מנוטלי המשכנתאות. כלומר, במקום שהלווים ישלמו את הריבית על סכום המשכנתא, הם יקבלו מהבנק כסף. העונג הזה נפל בחלקם של קומץ נוטלי משכנתאות, אבל אנליסטית הבנק ליסה ניטופט ברמן מסרה כי סיבוב מימון חוזר של משכנתאות קיימות, שיכלול אלפי לקוחות, עלול לאפשר להם ליהנות מהמצב המוזר והמפתיע הזה עוד החודש.

במה קיינס טעה

"אני לא יודע איך לתאר את זה", אומר בשיחת טלפון אלאסדיר מקלאוד, האנליסט הראשי של חברת ההשקעות Goldmoney, שמנהל 1.2 מיליארד דולר בסחורות - רובן ככולן מתכות יקרות. "העולם התהפך על הראש. במקום לקבל ריבית על כסף שברשותך לוקחים לך כסף, ובמקום לשלם ריבית על הלוואה אתה מקבל כסף. חייבים להסכים שזה לא נורמלי".

מקלאוד אמנם מנהל שבריר מהסכום שוורמאן מנהל, אבל יצא לו שם של אנליסט מבריק, כמו גם מבקר רהוט של מדיניות מוניטרית עכשווית, שמתראיין לעשרות עיתונים ורשתות טלוויזיה. אבל הוא רחוק מלהיות אזוטרי. הפרשנות שלו לרוב מדויקת ובהירה.

דיק אנדרסון: "אם הריבית השלילית תחצה את ה־0.75% ותגיע לעוד מדינות דברים ישתנו. תאגידים יגבו כסף מאוחר וישלמו מוקדם, בשוק יצוצו קרנות שמחקות כסף מזומן, וייתכן שאנשים לא יפדו צ'קים עד שיזדקקו לכסף. כולנו נתנהל אחרת" צילום: Stephen Kennedy

"בגדול, ריבית שלילית היא הרסנית לחוסכים", אומר מקלאוד במבטא בריטי מהוקצע של אוניברסיטת עילית. "המדיניות הזאת נולדה מהתיאוריה הכלכלית של ג'ון מיינרד קיינס, שטען שאפשר להסתדר מצוין גם בלי חוסכים, וש'המתת חסד' שלהם רק תועיל לכלכלה ותזרים כסף לצריכה והגדלת התוצר. אבל לרעיון הזה אין אחיזה במציאות ההיסטורית. רוב הדוגמאות שבידינו הן הפוכות".

מקלאוד מזכיר שמריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי, סיפר פעם בראיון איך אביו המנוח חסך לירטה ללירטה כדי שילדיו ירכשו השכלה גבוהה, חיסכון מהסוג הישן. "כשאני ואתה מרגישים חוסר ביטחון לגבי העתיד, אנחנו נוטים לחסוך, בדיוק כמו אביו של דראגי", הוא אומר, "לפעמים אנחנו גם סתם מרגישים שיש לנו מספיק כסף לצרכינו בטווח הקצר, ומפקידים את היתר בחיסכון. החיסכון הזה הוא הבסיס להלוואות שבנקים נותנים אחר כך לתעשייה וליזמים, שבתורם מוכרים לך ולי דברים. זה כל הבסיס לצמיחה הכלכלית שלנו. שילוש קדוש של חוסכים, יצרנים וצרכנים. אם אתה משמיד את החוסכים אין לך הון יציב להשקעה בצמיחה. מה שהבנק המרכזי האירופי מנסה לעשות עכשיו הוא לעודד בנקים למשוך ממנו את הפיקדונות של עצמם ולהלוות אותם לעסקים, למחוללי הצמיחה. וזה קורה כי החוסכים התרבו יותר מדי. תחת האקלים הכלכלי הנוכחי, יותר אנשים מבקשים לקחת פחות סיכונים ולשבת על הקווים.

"הבעיה היא כמובן שזה לא ממש עובד. כדי שריבית שלילית תעבוד צריך ליישם אותה לאורך זמן. והצלחה של תוכניות כאלה תלויה גם בכמות החוב בשוק. אם יש לך כבר הרבה חוב, סביר שפחות תיטה לקחת על עצמך עוד חוב. וגם אם אתה מוכן, הבנק לא ירצה להלוות לך עוד. בנקים מוכנים להלוות את הכסף בעיקר לשני סקטורים: נדל"ן וספקולציה פיננסית. ולפי הנוסחה הזאת, רק מי שיש להם גישה להון הראשוני, זה שמתומחר בריבית אפסית, נהנים מהרווח בתחומים האלה. מה שאומר שהעשירים מתעשרים עוד יותר".

מריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי. סיפר פעם בראיון איך אביו המנוח חסך לירטה ללירטה כדי שילדיו ירכשו השכלה גבוהה, חיסכון מהסוג הישן צילום: בלומברג

הנתונים תומכים בדברי מקלאוד. שחיקת ערך החסכונות ועידוד הסיכון משרתים בעיקר את העשירים: הדו"ח השנתי של הארגון הבינלאומי למלחמה בעוני אוקספם שמסכם את התפלגות העושר בעולם מגלה שבעוד שב־2009 388 האנשים העשירים בעולם החזיקו הון מצרפי ששווה לזה של 4 מיליארד האנשים העניים העולם, ב־2014 ההון הזה כבר רוכז בידי 80 מיליארדרים בלבד. הונם של אותם 80 עשירי העולם הכפיל את עצמו בחמש שנים, בעוד שהונה של המחצית הענייה של האנושות הצטמצם. באוקספם מעריכים שאם המגמה תימשך, בסוף 2016 יחזיקו ה־1% העשירים של העולם ביותר ממחצית ההון העולמי, ויתר ה־99% יתחלקו במה שנשאר.

במכון לכלכלה חדשה הבריטי (NEF) ביצעו בשנים האחרונות כמה מחקרים על השפעתם של צעדים כגון הקלה כמותית וריבית שלילית על שווקים אמיתיים. במכון הצליחו לגרום לבנק המרכזי הבריטי להודות שכספי ההקלה הכמותית שהזרים לכלכלה הלכו לספקולציות בשוק ההון. הבנק עצמו העריך שהתוצאה העיקרית של מדיניות הגדלת היצע הכסף שלו היתה עלייה של כ־20% במחירי מניות ואג"ח. וכיוון ש־5% העשירים בבריטניה מחזיקים ב־40% מהמניות בבורסאות, הם אלה שהתעשרו מהמהלך, עם תוספת של 128 אלף ליש"ט בממוצע לכל משק בית בחמשת האחוזונים העליונים.

"עכשיו המדיניות החדשה של הבנק המרכזי תגרום לך לשאול איזה תמריץ בדיוק יש לך להשאיר כסף בבנק, אם אתה צריך לשלם על זה", אומר מקלאוד. "הם דוחפים את מי שהכי מתקשים לחסוך היישר אל סף הסיכון, ואומרים להם 'שחקו, או שתפסידו'".

הריבית מתה, יחי ההון

החודש הצטרף לרשימת המזהירים מפני הריבית השלילית ביל גרוס, מלך האג"ח העולמי, שבשנה שעברה עזב את ענקית ההשקעות שייסד פימקו לטובת הקרן הקטנה יותר ג'אנוס קפיטל. במכתבו החודשי למשקיעים גרוס מזהיר כי ריביות שליליות ואפסיות עלולות לגרום להתפוררות הקפיטליזם כפי שאנו מכירים אותו.

"קפיטליזם נסמך על תקווה", כותב גרוס, "תקווה רציונלית שהמשקיע יקבל את כספו בתוספת תשואה. בלי זה קפיטליזם מתחיל להתפורר מהשוליים, והכלכלה העולמית הנוכחית, עם הריביות השליליות, נמצאת בדיוק בנקודה זו". גרוס בעצם טוען שגם בעלי ההון לא יפעלו לפי תמריץ הבנק המרכזי האירופי. הריבית השלילית תגרום להם אולי לרכוש בחזרה מניות, אבל לדחות השקעה במפעלים, תשתיות וציוד. "ובסופה של תקופה כזאת, אותה תקווה רציונלית של משקיעים נסדקת", כתב.

ביל גרוס. "הקפיטליזם מתחיל להתפורר מהשוליים" צילום: בלומברג

גרוס לא התייחס רק לחלוצי הריבית השלילית באירופה, אלא למגמה הגלובלית של ריבית פוחתת. מתחילת השנה ריבית הבנק המרכזי ירדה בלא פחות מ־15 מדינות, ובהן סינגפור, שוויץ, דנמרק, קנדה, הודו, טורקיה, מצרים, רומניה, פרו, רוסיה ואוסטרליה. בכמה מקרים הריבית כבר קרובה לאפס - וכאמור, בכמה מדינות באירופה היא כבר ירדה מתחתיו.

"הנחת העבודה המקובלת בעולם של ריביות שליליות היתה שהן בלתי אפשריות", אומר בשיחת טלפון פרופסור ריצ'רד אנדרסון, עד לפני שנה סגן נשיא סניף סנט לואיס של הבנק המרכזי האמריקאי וכיום מרצה לכלכלה באוניברסיטת מיזורי. "שחקני השוק החזקים יעדיפו להחזיק בכסף המזומן במקום להפקיד אותו, ועצם העלויות של זה, כספת, אבטחה, מיקום, שינוע, יכולות להיות גבוהות מהריבית השלילית שייאלצו לשלם עבור פיקדון".

אנדרסון הוא אחד משני מחברי דו"ח מחקר שהבנק המרכזי האמריקאי פרסם בינואר 2013. כותרת המסמך היא: "כמה נמוך אפשר לרדת? ריבית שלילית ומאבקם של משקיעים בדרך לחוף מבטחים". בשבועות האחרונים המאמר שלו הפך לאחד הטקסטים המצוטטים ביותר בדיונים על "עונש הריבית".

אנדרסון מצייר שם עולם של בריחה ממגע עם בנקים: תאגידים יעדיפו לקבל תשלומים מאוחר ככל האפשר, וישלמו מוקדם ככל האפשר. מקדמות מס נדיבות יהפכו לנורמה. בשוק יצוצו כלים פיננסיים חדשים שמחקים מזומנים, והממשלות יידרשו להדפיס שטרות חדשים, כי כל כך הרבה פעילות תתבצע במזומן. "עמיתי מהבנק המרכזי בניו יורק העלו את הרעיון שבמציאות של ריביות שליליות, אם למשל קיבלת צ'ק עבור עבודתך אתה יכול להניח אותו במגירה עד שתזדקק לכסף. כשהוא יושב במגירה, הרחק מהבנק, הצ'ק גם נמנע מהריבית השלילית שתוטל עליו אם יופקד. אני לא צופה שדברים כאלה יקרו בתנאים הנוכחיים, אבל אם הריבית השלילית תהיה כאן ליותר משנתיים ושיעורה יחצה את המינוס 0.75%, זה בהחלט עלול לגרום לשינויים באופן שבו אנו מתנהלים עם כסף".

42 שנותיו של אנדרסון בגופים כלכליים ובאקדמיה הופכות אותו גם לאדם המתאים לפצח את התעלומה הגדולה שמאחורי המשמעות התיאורטית של ריבית שלילית. ריבית, במקורה, היא תמחור של סיכון. בבנק בטוח לשים כסף למשמורת, ולכן הריבית שם נמוכה. יזם גז עלול לרדת מנכסיו, ולכן איגרות חוב שלו יישאו ריבית יותר גבוהה.

כעת המרדף האינסופי אחרי הפחתות סיכונים, בעזרת אינספור כלים פיננסיים ונגזרים, נתקל ביצור המוזר שנקרא ריבית שלילית. מה משמעותה, במונחי עולם הסיכון הפיננסי? האם חשבונות העו"ש של אנשים יחלו להשתתף, מאונס, בסיכונים הפיננסיים שנוטלים אנשים אחרים?

"זה באמת משהו לתהות עליו", אנדרסון מהרהר למשמע השאלה, "אבל אני חושב שהתשובה נמצאת במציאות הכלכלית יותר מאשר בתיאוריה. וכרגע המציאות הכלכלית היא מצב מאוד מקוטב. מצד אחד יש לך עדיין השקעות שנושאות תשואה גבוהה, אבל הסיכון עליהן הוא עצום, תנודתי, קפריזי. מנגד הולכת ומתפתחת מנטליות של סיכון נמוך, כמעט סיכון נטול סיכון, אבל הוא נושא תשואה אפסית, או שלילית. מה שחסר הוא האמצע. זאת הסביבה הפיננסית החדשה של חיינו".