המוסדיים למירלנד: הזרימו 10 מיליון דולר נוספים בהסדר

רגע לפני הההצבעה הסופית על הסדר חוב של מיליארד שקל שמבצע אליעזר פישמן בחברת מירלנד, טרפו מחזיקי האג"ח הגדולים את הקלפים. הגופים המוסדיים פסגות, הראל פיא וילין לפידות לא היו מרוצים מהמתווה שהשיגו הנאמנים ועורכי הדין גיא גיסין ואיה יופה, והחליטו לפוצץ את העסקה.

 ל"כלכליסט" נודע כי המוסדיים דרשו ממנכ"ל החברה־האם של מירלנד כלכלית ירושלים דודו זבידה, שמנהל את המו"מ מטעם החברה, הזרמה של 10 מיליון דולר נוספים לחברה, או להקצות להם 10% נוספים ממניות מירלנד בשווי 5.6 מיליון ליש"ט (32 מיליון שקל). מניות שעשויות להיות שוות הרבה יותר במקרה שהמצב ברוסיה ישתפר.

דרישת המוסדיים נסמכת על הצעה שקיבלו נאמני האג"ח מהקרן הרוסית רנובה של המיליארדר היהודי־רוסי ויקטור וקסלברג, אשר הציע למחזיקים להמיר את החוב שברשותם ל־75% מהמניות בתמורה להזרמה של 15 מיליון דולר ונטילת 15% מהמניות של החברה. אנשיו של וקסלברג נפגשו עם היועץ הכלכלי של המחזיקים, רו"ח איציק עידן, והביעו נכונות לבצע את העסקה. המוסדיים ניצלו את ההצעה של וקסלברג כדי להפעיל שרירים וביקשו ביום חמישי האחרון מנאמני האג"ח לכנס מחר אסיפה דחופה כדי לדון בחלופות אחרות לביצוע ההסדר.

הסכמות הפכפכות

במתווה המקורי שגובש והוצג למחזיקים לפני שבוע וחצי הציעה מירלנד הזרמה של 15 מיליון דולר מבעלי המניות, ובעלות השליטה כלכלית ירושלים (30.5%), מבני תעשייה (40.2%) ודרבן (15.2%) התחייבו מצדן כי ישתתפו לפי חלקן — 12.5 מיליון דולר. פיצוי נוסף שהעניקה מירלנד למחזיקים, בתמורה לדחיית תשלום החוב בשלוש שנים וחצי, הוא הקצאה של 5.5% ממניות מירלנד ואופציות ל־4.5% נוספות. למוסדיים זה לא הספיק.

זבידה הבין כי לאור ההצעה של הקרן הזרה הוא חייב לשפר את המתווה. הוא הסכים לענות למחזיקים על הדרישות שלהם אולם לא במועד הנוכחי, אלא רק בנובמבר 2017. בתגובה דרשו המוסדיים להקדים את ההזרמה למרץ 2017. לאחר דרישת המוסדיים החליט זבידה לחזור בו, והציע למוסדיים שוב את המתווה המקורי. "זאת העסקה, Take it or leave it", אמר להם. המוסדיים לא השתכנעו, ובימים אלו המו"מ עם החברה נמשך. על פי ההערכות, החברה תסכים לבסוף לדרישות המחזיקים בין שבמרץ ובין שבנובמבר 2017. ההצעה של זבידה צריכה לשכנע גם את היועץ הכלכלי עידן, שנכון להיום אינו מוכן לחתום על העסקה.

אחד המחזיקים אמר ל"כלכליסט" כי "ההסדר הזה הוא פשוט לא טוב. כל מי שרוצה לרכוש את כלכלית ירושלים רואה את הפוטנציאל של מירלנד. לא יכול להיות שרוכשים שרוצים לקנות את כלכלית ירושלים נותנים שווי גבוה למירלנד, והחברה בהסדר נותנת לה שווי נמוך".

המוסדי התכוון לניסיונות של בנק לאומי למכור את מניות השליטה (40%) בכלכלית ירושלים, שמשועבדות לו עבור חוב פרטי של פישמן בהיקף של 1.5 מיליארד שקל. הניסיונות נעשים לפי תמורה של 600 מיליון שקל, שלטענת המוסדי מגלמת שווי גבוה יותר למירלנד מאשר מוצע במתווה.

אותו מוסדי הסביר כי יש לא מעט בעיות במתווה שמציעה החברה. "החברה אומרת שמירלנד תצא לדרך חדשה וטובה. זה קשקוש. הנכסים עדיין נשארים ברוסיה והמצב שם לא טוב. לבוא ולהציג שמצב החברה הוא טוב משמעותית מבחינת הבנקים, זה לא נכון. דבר נוסף הוא התרומה הזניחה של הבעלים. קבוצת כלכלית מזרימה 12 מיליון דולר ונשארת עם יותר מ־80% מהמניות. הסכום שהם מזרימים לא מספיק אפילו להוצאות הנהלה וכלליות של החברה, ולכן הם חייבים להזרים יותר".

בעיה נוספת שציין המוסדי היא דחיית התשלומים בשלוש שנים וחצי. "מה כבר יקרה ברוסיה בשלוש שנים וחצי? זה מגוחך. אם בעלי השליטה רוצים לקבל אופציה לשלוש שנים וחצי, אין לי בעיה לתת להם אבל שישלמו מחיר ראוי".

פגעי רוסיה

מירלנד משקיעה בנדל"ן מניב ובייזום נדל"ן ברוסיה. הפיחות החד ברובל הרוסי הוביל לירידה חדה בערך הנכסים של מירלנד, ובצורך להגיע להסדר לדחיית חוב כדי לנסות ליצור רווח בעיקר מהמשך פיתוח הנדל"ן למגורים. בדו"חות 2014 הפחיתה מירלנד את ערך הנדל"ן להשקעה ל־384 מיליון דולר, וזאת בשל צניחת ה־NOI (הכנסות משכירות בניכוי הוצאות תפעול) באוקטובר־דצמבר ל־7.4 מיליון דולר.

מירלנד, שצריכה לפרוע מדי שנה 55 מיליון דולר למחזיקי האג"ח ולבנקים ברוסיה (40 מיליון דולר קרן ו־15 מיליון דולר ריבית), תכננה טרם המשבר ברוסיה לגייס מהבנקים המקומיים 70 מיליון דולר לצורך שירות החוב בשנים 2015–2016. כששער הרובל קרס, סגרו הבנקים את הברז וכך החל ההסדר של מירלנד. עוד טוענת הנהלת מירלנד כי כל עוד שער הרובל לא יירד מרמה של 42 רובל לדולר, אין שום שינוי במצב החברה ואי אפשר לוותר על הסדר.