מחזיקי האג"ח יקבלו יותר מניות בהסדר מירלנד

אליעזר פישמן קרוב להשלמת הסדר החוב הראשון שלו בשוק ההון הישראלי. ל"כלכליסט" נודע כי מחזיקי האג"ח הגדולים של מירלנד, חברת הנדל"ן מקבוצת כלכלית ירושלים שבבעלותו, שנפגעה קשות מהמשבר הכלכלי ברוסיה, נתנו אור ירוק להשלמת הסדר החוב. ההסדר יתבסס על המתווה שהציג מנכ"ל מירלנד רומן רוזנטל בסוף מרץ, בתוספת שיפורים קטנים. המתווה הסופי של ההסדר צפוי להתפרסם בשבועיים הקרובים ולעמוד להצבעה של המחזיקים לקראת סוף החודש.

מה שסלל את הדרך להסכמת מחזיקי האג"ח, המיוצגים בידי עוה"ד גיא גיסין ואיה יופה, הוא המצב הכלכלי הרעוע ברוסיה, שממשיך להעיב על תזרים המזומנים של מירלנד — והתאוששות לא נראית באופק. מירלנד העניקה למחזיקים פיצוי נוסף והגדילה את רכיב המניות שיוקצו להם במסגרת ההסדר על חשבון רכיב האופציות.

ההטבה עשויה להגיע לעשרות מיליוני שקלים

לפי המתווה המקורי, מחזיקי האג"ח היו זכאים ל־5% ממניות מירלנד ואופציות ל־5% נוספים. במסגרת המתווה החדש מסתמן שיקבלו 7%–8% ממניות החברה, ורכיב האופציות יקטן ל־2%–3%. לפי שווי השוק הנוכחי של מירלנד בבורסת לונדון, העומד על 55.6 מיליון ליש"ט (כ־327 מיליון שקל), מדובר בהטבה של מיליוני שקלים בודדים. אולם אם החברה תתאושש, היא עשויה להגיע בעתיד לעשרות מיליוני שקלים ויותר.

שאר המתווה יישאר כפי שהיה, כלומר פריסה של תשלומי הקרן (916 מיליון שקל) על פני שלוש שנים וחצי בתמורה לפיצוי של 1.25% לכל סדרה, והזרמה של 15 מיליון דולר מבעלי המניות. בעלות השליטה במירלנד, כלכלית ירושלים (30.5%), מבני תעשייה (40.2%) ודרבן (15.2%), מתחייבות מצדן כי ישתתפו לפי חלקן בהנפקת זכויות (12.5 מיליון דולר).

בזמן שנציגי מירלנד דנו במתווה עם נציגי מחזיקי האג"ח, פנו נציגים של סדרות א' וב' (הקצרות) להנהלת החברה בבקשה לוותר על ההסדר, וטענו כי המצב ברוסיה משתפר. מחזיקי סדרות א' וב' טענו כי השיפור בכלכלה הרוסית, שהתבטא בהתחזקות של 17% בשער הרובל־דולר מאז השפל בדצמבר 2014, מצריך חשיבה מחדש אם ההסדר עדיין נחוץ. האינטרס של מחזיקי סדרות א' וב' הוא מובהק: לקבל בהקדם האפשרי את תשלומי הקרן בהיקף של 44 מיליון שקל, שהיו אמורים להיות משולמים בסוף 2015, בניגוד להסדר שיכפה עליהם דחייה עד שנת 2020.

אליעזר פישמן צילום: אוראל כהן

הנהלת מירלנד סירבה לוותר על הסדר החוב

בהנהלת מירלנד פסלו אופציה של ויתור על הסדר החוב, בטענה כי המצב ברוסיה רחוק מלהיות יציב. לדבריהם, הבנקים ברוסיה עדיין לא מעניקים אשראי, ולפיכך אין באפשרותם למחזר חובות. מירלנד, שצריכה לפרוע מדי שנה 55 מיליון דולר למחזיקי האג"ח ולבנקים ברוסיה (40 מיליון דולר קרן ו־15 מיליון דולר ריבית), תכננה טרם המשבר ברוסיה לגייס מהבנקים המקומיים 70 מיליון דולר לצורך שירות החוב בשנים 2015–2016. כששער הרובל קרס והריבית ברוסיה זינקה לשיעור חריג של 12.5%, סגרו הבנקים את הברז וכך החל ההסדר של מירלנד. בנוסף טענה הנהלת מירלנד, כי כל עוד שער הרובל, שעומד היום על 56 רובל לדולר, לא יורד מרמה של 42 רובל לדולר, אין שום שינוי במצב החברה ואי אפשר לוותר על ההסדר.

ההסבר לכך הוא שהחוזים שחתמה מירלנד עם שוכריה שהיו צמודים לשער הדולר — הצמדה שהגנה על החברה מפני עלייה דרסטית במטבע — הופסקו כששער הרובל הגיע לרמה של 42 רובל לדולר, בכוונה להגן על השוכרים. ולכן, כל עוד שער הרובל לא יורד מהרמה הזו, לא צפויה לכך השפעה על ה־NOI (הכנסות משכירות נטו) שכבר נחתכו בחצי מתחילת המשבר ברוסיה ל־23 מיליון דולר בשנת 2014.

בנוסף לכך, התקבולים ממכירת הדירות בפרויקט סנט פטרסבורג של החברה, שהיו אמורים להכניס לקופת החברה 30 מיליון דולר, על פי דו"ח תזרים המזומנים החזוי לשנים 2015–2016, הצטמצמו בפועל ל־5 מיליון דולר כתוצאה מהקריסה בשער הרובל והמצב הכלכלי הקשה במדינה.