"מנכ"ל חברת ביומד עובר בשנה אירועים שמספיקים לעשור"

מנכ"לים רבים מדברים על הנפקת החברה שלהם כעל רכבת הרים, ובמקרה של מנכ"ל VBL פרופ' דרור חרץ קשה לא להסכים לתיאור. חרץ הוביל את חברת הביומד הישראלית להנפקה מוצלחת בנאסד"ק, אך שבוע אחרי תחילת המסחר בוטלה ההנפקה, שכן אחת המשקיעות האמריקאיות, כנראה קבוצת קפי (Keffi) שהתחייבה לשים 30 מיליון דולר, התקשתה להזרים את המזומנים שהתחייבה להם. VBL נאלצה לצאת לגרסה מכווצת של ההנפקה, שבה גייסה 40 מיליון דולר לפי שווי של 120 מיליון דולר. במקור היתה החברה אמורה לגייס כ־65 מיליון דולר לפי שווי של כ־220 מיליון דולר.

"המוסדיים האמריקאיים אהבו אותנו"

למרות אירוע ההנפקה המביך, קבוצת קפי היא עדיין אחת המחזיקות הגדולות ב־VBL, עם 16% מהמניות ששוויין 20 מיליון דולר. חרץ עצמו מחזיק ב־7%, בשווי 10 מיליון דולר.

בראיון בלעדי ל"כלכליסט" מספר חרץ על ההנפקה הראשונה: "היה פה סיפור ייחודי, שאינו קשור לחברה או למוצר שלה. אחד המשקיעים הטובים והגדולים שלנו (הוא לא נוקב בשמו — נ"צ), שהשקיע גם בהנפקה, היה באותו רגע בקשיי נזילות אמיתיים. לצערי, התקבלו החלטות לא נכונות של גורמים מסביב, ועובדה היא שהנפקנו אחרי חודשיים. המציאות הוכיחה שהמשקיעים המוסדיים האמריקאיים אהבו אותנו, וגם המשקיעים שלנו. הם ראו את המידע על הניסויים, את החשיבה, את ההנהלה ואת ההיסטוריה של VBL, והחליטו כי נכון שהחברה תהיה ציבורית".

מה בעצם קרה בתהליך ההנפקה?

"דקה לפני הקלוזינג התברר כי מי שאמור היה לוודא שכל הכסף נמצא בידי משקיע בסדר גודל שכזה לא עשה זאת. יכולנו לגייס את הסכום ממשקיע אחר, אבל יש כללים, וביום החמישי למסחר התקבלה ההחלטה לבטל את ההנפקה".

מדובר במשקיע רציני שהלך איתכם דרך ארוכה, איך היחסים איתו?

"בן אדם השקיע סכומי עתק ומאמין בך, אז לא יורקים לבאר ששתית ממנה. עובדה שהוא השקיע גם בסבב השני".

אך כאן לא נגמרת הדרמה של VBL. החברה, שפיתחה שתי תרופות עיקריות — אחת לטיפול בסרטן המוח ואחת לחולי פסוריאזיס וקוליטיס — כשלה בשני ניסויים בשלב 2 בתרופות לשתי ההתוויות האחרונות. ההודעה על הכישלון באה כארבעה חודשים אחרי ההנפקה, ומניית החברה צנחה ב־65% ביום, לשווי שוק של פחות מ־100 מיליון דולר. מאז התאוששה VBL והיא נסחרת בשווי של 128 מיליון דולר, אף שלמעשה נותרה עם תרופה אחת בלבד. את הרבעון הראשון השנה סיכמה החברה בהפסד של 3 מיליון דולר לעומת הפסד של 5.1 מיליון דולר ברבעון המקביל, ובקופתה נותרו 34.4 מיליון דולר.

איך התחושה לעבור בשנה אירועים שיכולים להספיק לעשור?

"אני לא מכיר מנכ"ל חברת ביומד שלא עובר בשנה אירועים שמספיקים לעשור, ואני בכוונה לא מדבר על השוק הישראלי אלא על האמריקאי. היות שאני יועץ לחברות תרופות בינלאומיות, אני יודע שיש משברים כל יום והתהליכים מורכבים. אבל הגמול בענף שלנו ענק. אתה ממציא תרופות, ויש לזה השלכה ענקית על חיי אנשים".

מה השתנה, מבחינתך, במעבר מחברה פרטית לציבורית?

"עובדים קשה יותר ומחויבים לכל מיני כללים, אף על פי שגם קודם לכן יישמנו כללים של חברה ציבורית. ככל שמגייסים יותר כסף האחריות כבדה יותר, וכשיש מצפון, זו אחריות כבדה מאוד. צריך גם לשמור על קשר רציף וטוב עם המשקיעים, אז אני נמצא הרבה על הקו לארה"ב".

איך נולד הרעיון לחברה?

"הרעיון החל בתקופת הפוסט־דוקטורט שלי בארה"ב, כשהראיתי שאפשר לטפל בכלי דם, וכשחזרתי לישראל, פיתחנו את המוצר שלנו לטרשת עורקים. עשינו ניסויים בבעלי חיים ואחר כך בבני אדם שסובלים מפסוריאזיס, ותת־הניסוי היה בטרשת עורקים. זה אכן עבד ועמדנו ביעדים הראשוניים, אבל כחברה קטנה לא יכולנו לפתח את זה בהתוויה של טרשת עורקים. לכן בדקנו את זה באינדיקציות אחרות, אבל זה לא עבד מספיק טוב. הנטייה שלי היא ללכת לאן שזה עובד טוב. אלה מולקולות טובות ואני לא רואה סיבה לא לפתח אותן לדברים אחרים, אבל אחת הטעויות הגדולות היא להתאהב בדברים לא ריאליים, ולכן אמרנו שאנחנו לא ממשיכים בנתיב שלא הצלחנו בו. בארה"ב למדתי לדעת להפסיק כשדברים לא הולכים".

בעצם נוצר מצב שבו הפסקתם לפתח מולקולה שעובדת. יש תרופות שיכולות לעזור לחולים ולא מגיעות לשוק בגלל סיבות עסקיות.

"נכון. אין ספק שהנושא הוא התגמול על הסיכון שלך, כמו במקרה שצריך להשקיע מיליארד דולר כדי לפתח תרופה לטרשת עורקים, ורק אחר כך לדעת אם היא עובדת או לא. עם זאת, המולקולות הטובות בסוף מוצאות את דרכן לשוק. יש הרבה תרופות שפותחו במקור לטיפול אחד ועבדו לבסוף על אחר, כמו ויאגרה, למשל. מולקולה בטוחה וטובה תמצא את מקומה, אבל לא בטוח שבדרך הקלה".

דרור חרץ צילום: עמית שעל

"סבלנות — אנטיתזה לתרבות הישראלית"

קשה להתעלם מגל ההנפקות של הביומד הישראלי, אך רובן נעשות בארה"ב — לא בתל אביב. "השוק האמריקאי נפתח", מסביר חרץ, "ואני גם חושב שיש בישראל המצאות רבות. צריך רק לפתח תרבות של פיתוח תרופות, כי זה מצריך סבלנות — דבר שבמידה מסוימת הוא אנטיתזה לתרבות הישראלית. הסיבה להנפקה בארה"ב דווקא נובעת מהעובדה שמדובר בתעשייה בינלאומית שעיקרה בצפון אמריקה. כשמכוונים לשם, צריך לעשות את הניסויים בעיקר בארה"ב. אם אתה חברה אמריקאית שעושה ניסויים במזרח אירופה, ההתייחסות אליך היא כאל מישהו שגדל בהרווארד, אכל מאותו מסטינג והכל בסדר. אם אתה זר, מתייחסים אליך קצת אחרת, ולכן צריך ללכת לפי הספר. בנוסף, לחברות שהונפקו בתל אביב יש ערך מסוים, וזה מקשה".

בתרופה לחולי סרטן סיימתם שלב 2, מה עכשיו?

"אנחנו מגיעים לחולים אחרי שהמחלה חוזרת, כאשר יש להם רק 8–9 חודשים לחיות. היו לנו בניסוי שתי קבוצות, שבאחת מהן הפסקנו את הטיפול והם אכן נפטרו. בקבוצה השנייה ראינו 16 חודשי חיים, כך שהארכנו את חייהם פי שניים, וה־FDA התרשם מאוד. אנחנו כבר שמונה שנים במסלול לפיתוחים מיוחדים, שבו התגובה שלהם מהירה מאוד, והפיתוח נעשה בצמוד אליהם. התרופה אמורה להיות מאושרת ב־2018 במתווה הנוכחי, וכל מה שיקרה קודם הוא בוננזה. ה־FDA אמר שזו הפעם הראשונה שהוא רואה תרופה בתחום זה שתשנה את חיי החולים, ולכן צריך לעשות הכל כדי שהיא תגיע למדף מהר. בנוסף, הלכנו גם לכיוון סרטן השחלות, מאחר שהרופאים בהרווארד הציעו לעשות זאת והם גם מממנים את רוב הניסוי. יש לנו גם מחקר משותף עם מאיו קליניק על טיפול בסרטן בלוטת התריס".

תצטרכו שותפי שיווק?

"לאינדיקציה של סרטן המוח לא, כי החולים מטופלים במספר מרכזים. אם זה יגלוש לאינדיקציות נוספות, נצטרך שותף שיווק. אחרי שמגיעים למדף העולם נראה אחרת, ולא תהיה לנו בעיה למצוא כזה".

VBL Therapeutics

תחום: פיתוח תרופות נגד סרטן

שנת הקמה: 2000

מנכ"ל: פרופ' דרור חרץ

שווי שוק: 121 מיליון דולר