האיום הדמוגרפי שמפחיד את ולדימיר פוטין

ההתערבות הרוסית בסוריה, שעלתה לכותרות בעת האחרונה, נראית כמו המשך ישיר למעורבותה באוקראינה ולסיפוח חצי האי קרים בשנה שעברה.

בשני המקרים מדובר, מנקודת מבט בינלאומית, במעצמה שמנסה לשמור על האינטרסים שלה בכל מחיר. לא כל שכן כאשר התגובה המערבית מגומגמת למדי. להתנהלות הרוסית יש אספקטים נוספים שאי אפשר להתעלם מהם. האחד הוא המשבר הכלכלי החמור שרוסיה סובלת ממנו בגלל ירידת מחירי הנפט והגז בעולם. השני, והחשוב לא פחות, הוא הפן הדמוגרפי. רוסיה היא המדינה התשיעית באוכלוסייתה בעולם, היא מונה כ־143 מיליון תושבים (לפני סיפוח קרים), ועד לפני כמה שנים נטה היקף האוכלוסייה לרדת. היא המדינה הגדולה באירופה (אף שמרבית שטחה נמצא באסיה) ויש לה עבר דמוגרפי קשה: במחצית הראשונה של המאה העשרים היא סבלה משתי מלחמות, רעב, ודיכוי פוליטי ברוטלי. בנסיבות אחרות היתה אוכלוסייתה יכולה להיות גדולה בעשרות רבות של מיליונים. אלא שגם עתידה הדמוגרפי מטיל צל כבד על מעמדה כמעצמה.

לידת המעצמה הרוסית

האימפריה הרוסית הפכה למעצמה במאה השמונה עשרה, לאחר עלייתו של פטר הגדול לשלטון ב־1682, וביתר שאת, עם כיבושיה של הקיסרית קתרינה הגדולה, שב־1783 סיפחה לרוסיה גם את חצי האי קרים לאחר ניצחון על הטורקים. רוסיה אמנם ניהלה מלחמות עם שכנותיה במערב (כמו פולין ושבדיה) ובדרום (עם טורקיה ופרס) במשך מאות שנים, אך עיקר מעייניה היו נתונים באופן טבעי להתפשטות מזרחה, ושם היא לא נתקלה ביריבות. הרוסים אף הגיעו לאלסקה והתיישבו בה.

ב־1812 פלש נפוליאון לרוסיה בראש צבא ענק. לאחר שהגיע למוסקבה בנובמבר, גבר עליו "גנרל חורף" הרוסי. מאות אלפי חיילים צרפתים נהרגו. באותה העת חיו ברוסיה כ־35 מיליון תושבים, ובצרפת חיו 30 מיליון תושבים. התבוסה במלחמה היתה מכת מוות לאוכלוסיית צרפת. דור שלם של גברים צרפתים צעירים נמחק במלחמות נפוליאון. ב־1840 כתב הגיאוגרף אדולף דה מאל כי הילודה בצרפת כה נמוכה, עד כי התמותה כמעט משתווה לה, והילודה הנמוכה נבעה ממחסור בגברים צעירים. בעקבות הניצחון על צרפת נכנסה רוסיה למועדון ה־"G4" של אז (עם בריטניה, פרוסיה ואוסטריה) ובכך קיבלה הכרה פורמלית כמעצמה. אלא שבחסות המשטר הצארי המושחת המשיכה רוסיה להיות מדינה חקלאית ונחשלת למדי.

ערב מלחמת העולם הראשונה היו באימפריה הרוסית כ־167 מיליון נפש — כעשירית מאוכלוסיית העולם. היא היתה השלישית בגודל האוכלוסייה, לאחר סין והאימפריה הבריטית (כולל הודו), וחלשה אז על שטחי אוקראינה, בלרוס, המדינות הבלטיות ואף על חלק מפולין. לשם השוואה, בסין חיו אז כ־400 מיליון בני אדם, ובהודו כ־250.

הקמת ברית המועצות

ברית המועצות קמה לאחר מהפכת אוקטובר ב־1917. ב־1926 חיו בה כ־147 מיליון תושבים, וב־1939 גדלה האוכלוסייה לכ־170 מיליון נפש. במאה העשרים מתחוללים בברית המועצות אירועים שגורמים למותם של עשרות מיליוני רוסים, אוקראינים ואחרים, ובהם רעב, מגפות ובעיקר מלחמות: מלחמת העולם הראשונה, מהפכת אוקטובר והרעב שבעקבותיהן, שבהם מתו כ־20 מיליון בני אדם; הרעב הגדול והטיהורים של סטאלין בשנות השלושים, שבהם מתו כ־10 מיליון איש; והאירוע הגדול מכולם — מלחמת העולם השנייה, שבה מתו כ־26 מיליון מתושבי ברית המועצות. נוסף על כך סבלה המדינה מצניחה דרמטית בילודה במשך שנות המלחמה.

פוטין. סיפח את חצי האי קרים והרוויח עוד 2.5 מיליון תושבים צילום: איי פי

התאוששות שאחרי מלחמה

הגבולות המשתנים של רוסיה במחצית הראשונה של המאה העשרים מקשים על המעקב אחר צמיחת האוכלוסייה, אך דבר אחד ברור — אוכלוסיית המדינה נפגעה אנושות בשתי מלחמות העולם וביניהן, פגיעה שמורגשת עד היום. לאחר מלחמת העולם השנייה האוכלוסייה מתחילה להתאושש. גל ילודה שהחל אחריה מביא את האוכלוסייה ל־209 מיליון נפש ב־1959 (מתוכם 118 ברוסיה, לעומת 183 בארה"ב). ב־1969 מנתה האוכלוסייה 242 מיליון נפש, וב־1989 הגיעה ל־287 מיליון נפש, מתוכם 147 מיליון ברוסיה עצמה.

שנות השמונים של המאה העשרים היו שירת הברבור של צמיחת האוכלוסייה הרוסית. ב־1991 התפרקה ברית המועצות, ובאבחה אחת השתנו הנתונים הדמוגרפיים. שיעור הפריון, שבשנות החמישים עמד על ממוצע של 3 ילדים לאשה, ירד ל־1.2 ילדים בשפל. שיאים נרשמים במספרי ההפלות ובשימוש באמצעי מניעה. שנות התשעים היו שנים קשות ברוסיה, והיא נאלצה להתמודד בו־זמנית עם מדינה מתפרקת ועם בעיות כלכליות קשות. מחירי הנפט, אוצר הטבע החשוב של הרוסים, צנחו, וב־1998 הגיעו ל־12 דולר לחבית. רוסיה עמדה אז על סף חדלות פירעון. בד בבד עברה המדינה בצורה לא מבוקרת מכלכלה מתוכננת לכלכלת שוק, ובכלל זה הפרטה מסיבית.

מ־1992 החל היקף אוכלוסיית רוסיה לרדת פתאום. הירידה בילודה לא היתה האחראית הבלעדית לבעיה. בשנות התשעים סבלה רוסיה גם מירידה מהירה בתוחלת החיים של גברים — מ־64 שנים ל־59 שנים — ומשיעורי תמותה גבוהים. הירידה מוסברת ב"הלם" שחטפו גברים בגיל העבודה, לאחר שמצאו את עצמם מובטלים או חסרי יכולת לפרנס, והידרדרו לאלכוהוליזם, לדיכאון ולנטיות אובדניות.

עשור אבוד ועתיד קודר

פירמידת האוכלוסייה של רוסיה מאלפת ומשקפת את ההיסטוריה של ברית המועצות ומדגימה את ההשפעה הדרמטית של מלחמת העולם השנייה ושל שנות התשעים העגומות על האוכלוסייה: שכבת הגיל של בני 75–70 — ילידי שנות מלחמת העולם השנייה שבמהלכה נרשמה צניחה בילודה — מצומקת גם לעומת גילים קשישים מאלה. לאחר מכן הגיע דור הבייבי בום הסובייטי, ואפשר לראות קפיצה בשיעור ילידי 1950–1960 בקרב האוכלוסייה. בפירמידת האוכלוסייה אפשר לראות "בור קטן" בילידי 1965–1975, שהם צאצאיהם של ילידי דור המלחמה שנולדו בתקופה של ירידה בשיעור הפריון, ואז שוב קפיצה במספר ילידי שנות השמונים, בני 25–35. אלא שאז נוצר "בור" ענק במספריהם של אלה שנולדו בשנים 2005–1992.

קבוצה זו, של ילידי 1992 והלאה, מתאפיינת בכל הבעיות הדמוגרפיות שמאפיינות צמצום באוכלוסייה: לא רק שדור ההורים שלהם היה מצומצם; הם גם נולדו בתקופה שבה שיעורי הפריון צנחו בחדות לשיעורים שכמותם לא נראו ברוסיה, כפי הנראה, מעולם. הבור כה גדול עד כי הוא מזכיר בממדיו את הקבוצה של סביהם, ילידי מלחמת העולם השנייה. אפשר לכנות את ה"בור" הזה, הקבוצה שנולדה ברוסיה לאחר קץ הקומוניזם, בשם "העשור האבוד" של הדמוגרפיה הרוסית.

ב־1992 מנתה אוכלוסיית רוסיה 148 מיליון נפש, ובשנים האחרונות היא התייצבה על כ־143 מיליון נפש. הירידה בהיקף האוכלוסייה בולטת שבעתיים על רקע העובדה שמ־1992 ועד היום היגרו לתוך רוסיה 8–6 מיליון בני אדם, רובם ככולם ממדינות חבר העמים, ורוסיה היתה המדינה השנייה בעולם אחרי ארה"ב בקליטת מהגרים. ללא הגירה זו היה מצבה הדמוגרפי חמור הרבה יותר. על רקע ירידה זו, ובאופן לא מפתיע, בולטת עלייה באוכלוסיות הערים הגדולות, כמו מוסקבה וסנט פטרבורג, והיא ממחישה את תהליך העיור המסיבי שמתרחש גם ברוסיה.

הנשיא פוטין מעודד ילודה

ב־2012 הכריז נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על תוכנית להגדלת האוכלוסייה ל־154 מיליון. הוא טען כי בהיעדר פעולה תצנח אוכלוסיית רוסיה ל־107 מיליון נפש ב־2050. הוא גם הורה על הקצבה של יותר מ־50 מיליארד דולר לייצוב האוכלוסייה, לעידוד ילודה ולשיפור תוחלת החיים; האם יצליח פוטין בתוכניתו? אפשר להיות סקפטיים. בינתיים סיפחה רוסיה את חצי האי קרים ו"הרוויחה" עוד 2.5 מיליון תושבים. גם תהליך התכווצות האוכלוסייה נבלם, לפי שעה.

חלק מהבלימה נובע מירידה בתמותה, בשל עלייה בתוחלת החיים של הגברים, אלא שאין לטעות: הירידה שנצפית בתמותה נובעת לא רק מכך שהגברים מתים פחות (תוחלת חיי הגברים ברוסיה עדיין נמוכה בהשוואה למערב), אלא גם משום שחלק מהם כבר מתו בשנות התשעים העגומות, ושיעור הקשישים ברוסיה עומד על 13%.

סיבה אחרת להתייצבות בהיקף האוכלוסייה נובע מעלייה בילודה. בשנים האחרונות יש שיפור מתון בשיעור הפריון ברוסיה, לממוצע של 1.7 ילדים לאשה, ועלייה במספר הלידות. אלא שלנוכח מגמות צמצום הפריון ודחיית גיל הלידה בעולם כולו, אפשר להעריך כי מגמה זו לא תימשך זמן רב ברוסיה.

אבל הבעיה העיקרית של רוסיה היא לא שיעורי הפריון הנמוכים אלא ה"בור דמוגרפי" של שנות התשעים — אותו עשור, או למעשה עשור וחצי דמוגרפי אבוד — של ילידי 2007–1992. הקבוצה היולדת הנוכחית היא בני 40–25 שנה ומוערכת בכ־35 מיליון נפש, והקבוצה הצעירה, בני 25–10 שנה, קטנה ב־37% מהקבוצה היולדת. קשה להאמין שמתוך הקבוצה המצומצמת הזאת תצא הבשורה הדמוגרפית לרוסיה.

מ־2020, כשתהיה הקבוצה היולדת הצעירה דומיננטית, יש לצפות שאוכלוסיית רוסיה תתחיל לרדת שוב אם לא יחול שינוי דרמטי בדפוסי הילודה. רוסיה התאוששה ממשברים כלכליים קשים במשך 20 שנה. היא יצואנית הגז הטבעי הגדולה בעולם ואחת מהגדולות שביצואניות הנפט (יותר מ־10 מיליון חביות ליום). התוצר הרוסי מתבסס בחלקו על שני אלה. להתמשכות הירידה במחירי האנרגיה צפויה להיות השפעה חריפה על הכלכלה הרוסית, וילודה אינה אוהבת משברים כלכליים.

ולמשקיעים הישראלים: כאשר האוכלוסייה המקומית מצטמקת ומזדקנת, צריך להביא זאת בחשבון כאשר משקיעים בקניונים במוסקבה או בדירות בסנט פטרסבורג. כלל זה תקף גם למדינות אחרות במזרח אירופה, כמו אוקראינה, רומניה והונגריה.

השורה התחתונה:

כאשר האוכלוסייה המקומית מצטמקת ומזדקנת, צריך להביא זאת בחשבון כאשר משקיעים בקניונים במוסקבה או בדירות בסנט פטרסבורג

הכותב הוא כלכלן ואנליסט