חפירות באחוזת בית: סיור עתיקות בשוק ההון הישראלי

"בשבוע שעבר לא חלו כל שינויי שערים הראויים לציון מיוחד ורק בטבי דולר ושטרי הערך הממשלתיים גדל המחזור. בתחילת השבוע נסתמן היצע מה בטבי דולר, שעוד לפני כן ירדו ל-1,209 פרוטה... לעומת זאת חלה ביומיים האחרונים שוב עלייה וטבי הדולר נרשמו ביום ב' ב-1,194 פרוטה. יש לציין במיוחד את הביקוש הרב לשטרי הערך הממשלתיים שנמשך זה שבועות מספר".

במניות הרגילות של חברת האשלג הורגשו תנודות ניכרות שהעלו את מחירן עד 182 אחוז והורידו שוב מנקודת השיא ל-174 אחוז. מייחסים התפתחות זו לקניות ומכירות ספיקולאטיביות. כן נמשך הביקוש לאגרות "נשר" ב' שהצליחו לעלות ב-3/4 נקודה... לעומת זאת היה שוק חלש למדי למניותיהן של חברות הטאכסטיל, הכשרת הישוב ואפריקה א"י להשקעות...". 

כך מתאר העיתון דבר את ההתפתחויות האחרונות בבורסה החדשה של ת"א, במהדורת יום ד', ה-2 בדצמבר 1953, כ"ח בכסלו תשי"ד. הדברים לקוחים מתוך טור קצר באופן יחסי, בעמוד 2 של העיתון. מימינו של הטור מופיעה ידיעה ארוכה בהרבה, שכותרתה "140 אלף עובדים במש ההסתדרות", ומשמאלו ידיעה ארוכה לא פחות, "פנקס חקלאי", העוסקת בגרעיני המספוא". הכותרת הראשית של העיתון מבשרת על מינויו של משה דיין לתפקיד הרמטכ"ל.  

למקרה שאתם בני/ות פחות מ-60, "טבי דולר" הן אגרות חוב סחירות הנקובות בדולר שהונפקו על ידי מדינת ישראל (לשון החוק משנת 1951: "שר האוצר מורשה בזה להוציא, בשם מדינת ישראל, אגרות חוב שסך כל ערכם הנקוב לא יעלה על עשרים וחמשה מליון דולר (מטבע ארצות הברית של אמריקה). אגרות חוב אלה ייקראו טבי דולר).

זוהי אם כן שנת הייסוד הרשמית של בורסת ת"א, 1953, לפני 53 שנה וקצת. ואולם בפועל, לא כאן מתחילים לספור. שוק ההון המקומי, בגרסתו המוקדמת, החל לפעול כמעט דור מוקדם יותר.

סקירת השוק מעמ' 2 בעיתון היומי, מובאת כאן לצד הכותרת הראשית

משרד אפלולי, שפה מוזרה

לפני קצת יותר מ-80 שנה, בשנת 1935 ליתר דיוק, התאספה בשעת צהריים בסניף בנק אנגלו פלשתינה בת"א חבורה מוזרה, פחות מעשרה בחורים, לבושים היטב, כנהוג בארץ מוצאם. החבורה הצטופפה במשרד צר מידות, וניהלה במשך שעה ארוכה שיחה ערה בגרמנית.

בתום האסיפה נקבע לראשונה שוויין של המניות ואגרות החוב שנכנסו בשעריו של שוק ההון החדש בעיר תל אביב. בימים הבאים התכנסה החבורה מדי יום, באותו סניף בנק תל אביבי ובאותו משרד, על מנת לדון ברמות הביקושים וההיצעים שעל הפרק. דיון של שעה, שהתנהל ברובו בגרמנית, ושעם נעילתו נקבעו השערים היומיים. אלה פורסמו בציבור, בין היתר באמצעות העיתונות של ארץ ישראל, וכך חוזר חלילה עד ליום המחרת.

לא היתה זו בורסה, לפחות לא במובנה הרשמי. להתכנסות היומית ניתן השם "לשכת החליפין לניירות ערך". כפי שקרה בסיפורי הבורסות הגדולות בעולם, גם במקרה של ת"א עתיד היה החדר האפלולי להפוך בהמשך לבורסה של ממש.

בנק אנגלו פלשתינה, סניף תל אביב, בתמונה משנות ה-20 של המאה ה-20 צילום: ויקיפדיה

"בכל צהרי יום למשך שעה התרכזו הפעילים במשרדו של מר פנחס חסון בסניף הבנק של אנגלו פלשתינה בתל אביב וקבעו מחיר לניירות על פי הציע וביקוש. בחדר המסחר ניתן היה לשמוע את הביטויים an Sie (בגרמנית - 'אליך') כשהיו מוכרים נייר ערך ו-von Ihenn (בגרמנית - 'ממך') כשהיו רוכשים נייר ערך. ביטויים אלה הפכו לחלק בלתי נפרד מההווי הבורסאי בארץ ישראל של אז וכל מי שהיה מעורב היה בקיא בהם".

כך סיפר לפני 11 שנה שלום פ. דורון המנוח, מוותיקי שוק ההון, שעבד במחצית השנייה של שנות ה-30' בבנק פויכטונגר המקומי (לימים התקדם עד לתפקידי מנכ"ל ויו"ר הכשרת היישוב). דורון התראיין לחוברת מיוחדת שהוציאה הבורסה בשנת 2005, במלאת 70 שנה לייסוד לשכת החליפין ופתיחת הפעילות הבורסאית בארץ ישראל.

18 שנים לאחר הקמת לשכת החליפין יוסדה הבורסה של תל אביב, שקיבלה על עצמה את תפקיד הניהול של שוק ההון הישראלי. בתקופה שחלפה הוקמה מדינה חדשה, השפה השלטת בלשכה הפכה לעברית, והשוק הלך וגדל.

הבורסה נוסדה ב-1953 כחברה ללא מטרת רווח והמשיכה לפעול בשנותיה הראשונות בסניפי בנק לאומי. בשנת 1960 קיבלה משכן רשמי ומסודר משלה, ברחוב אלנבי 113, בתוך "פסאז'" אלנבי המפורסם, הצנטרום העסקי של אביב דאז.

"ממשלת מפא"י הסוציאליסטית, גם אם לא אהבה את רעיון שוק ההון, הבינה כבר אז שבכדי לגייס את משאבי הענק שנדרשו לטיפול בגלי העלייה העצומים ולפיתוח התשתית הכלכלית יש להשתמש בכל אמצעי שניתן. כך, לאחר דיונים ארוכים בוועדת הכספים של הכנסת, אושרה הקמת הבורסה", סיפר דורון.

בשנים 60-59 זינקו שערי המניות הנסחרות ב-140% ומספר החברות הנסחרות בבורסה גדל פי ארבעה. הגאות הפכה מהר מאוד לשפל (בין היתר לנוכח כוונת האוצר בראשותו של השר פנחס ספיר להטיל מס רווחי הון) והמשק הישראלי נכנס למיתון, שנמשך ברמות שונות של עוצמה עד מלחמת ששת הימים.

פנחס ספיר צילום: דוד רובינגר

פעילות הבורסה הוסדרה בחוק בשנת 1968, ובעקבות ההסדרה הוקמה גם רשות ניירות ערך. בשנים הבאות חלפה תהילתו של רחוב אלנבי, ואיתה תהילתו של הפסאז'. הבורסה מצידה גדלה והתפתחה וחיפשה לה בית חדש, הולם לגידול במעמדה ובפעילות שהיא מנהלת - פעילות שחלק מהותי ממנה, כך התברר בהמשך, נשלטה ווסתה על ידי הבנקים באופן פסול.

הבורסה תקבל את הבית החדש שלה ועם ישראל ישלם מחיר כבד על פשעי הבנקים. לזה נגיע בהמשך.

החברות הראשונות

בתחילת דרכה של לשכת החליפין נסחרו בה קצת יותר מ-20 ניירות ערך, מניות ואגרות חוב. מאלה ש"נכנסו" לחדר המסחר ביום פעילותה הראשון של לשכת החליפין בשנת 1935 נותרו עמנו בנק לאומי (שהחל את דרכו בלשכה כבנק אנגלו פלשתינה, בנק הפועלים, בנק אגוד, אוצר התיישבות היהודים והכשרת היישוב. כן נסחרה במקום אגרות חוב של חברת החשמל.

חברת האשלג, שקיבלה בהמשך את השם מפעלי ים המלח, נסחרה גם היא בת"א בשנות ה-30'. שנים מאוחר יותר מוזגה לתוך כימיקלים לישראל ונמחקה מהמסחר. עוד נמחקו מאז - מניות מפעלי המלט נשר ומקורות. גם אג"ח עיריית תל אביב ואג"ח הקרן הקיימת לישראל שנסחרו בלשכה "פרשו" ממנה עם הפיכתה לבורסה, בשנת 1953.

אנגלו פלשתינה והכשרת היישוב, שנסחרו כאמור בלשכת החליפין בשנות ה-30', נסחרו למעשה כבר מתחילת המאה ה-20 בלונדון, שם הונפקו ביוזמת ההסתדרות הציונית (שהחזיקה בשליטה בהן). גם חברת החשמל וחברת האשלג נסחרו בלונדון לפני שהחל המסחר בהן בשוק ההון הבראשיתי של ת"א.

ההחלטה של החבורה הגרמנית "להכניס למשחק" חברות שהוקמו על ידי גורמים ביישוב ובמוסדות הציוניים תרמה למחזורי המסחר בלשכת החליפין. הדבר גם לא היה בעייתי מבחינת חישובים, לנוכח קיומו של שלטון מנדטורי בישראל, שקבע בין היתר שוויון מוחלט בין ערך הלירה הארץ ישראלית ללירה שטרלינג.

בשנת 1945 "הצטרפה" ללשכה חברת כור, ענקית החזקות שהוקמה על ידי חברת העובדים ההסתדרותית, וששלטה בשורה ארוכה של חברות תעשייה. כור עברה דרך ארוכה ומלאת שיאים ומשברים מימי הזוהר שלה, עד מחיקתה מהבורסה בתחילת 2014, במסגרת מיזוגה עם דסק"ש של אי.די.בי פתוח.

בשנת 1951, שנתיים לפני ייסוד הבורסה, הצטרפה לשוק המקומי חברה בשם טבע. טבע נוסדה בירושלים יובל שנים קודם לכן כבית מסחר לתרופות, שהחל לייצר בעצמו תרופות בשנות ה-30' של המאה. בשנת 1976, אחרי 25 שנים כחברה ציבורית, מוזגה טבע עם חברות התרופות אסיא וצרי, ונוצרה קבוצת טבע. אלי הורביץ שמונה לראש הקבוצה הפך אותה בהמשך השנים למעצמת גנריקה עולמית, ומניית טבע, שהפכה לפופולרית במיוחד בתיקי ההשקעות של הישראלים, זכתה לכינוי "מניית העם".

העם השתנה מאז. גם טבע, שגדלה והפכה למעצמה. גם הבורסה. 

התחדשות מבשרת רעות

בשנת 1983 נכנסה הבורסה לביתה החדש ברחוב אחד העם 54, בית שהפך את "אחד העם" לשם נרדף של הבורסה ושל שוק ההון הישראלי. מה אשר צבי גרינברג היה חושב על זה? תנחשו לבד.

אשר צבי גרינברג, הוא אחד העם. משכן הבורסה הישן ברחוב אחד העם ברקע צילום: בלומברג

המעבר למשכן החדש היה צעד גדול קדימה עבור הבורסה. באופן מצער למדי, הוא בישר את אחד מרגעי השפל של שוק ההון הישראלי: התנהלות עבריינית של הבנקים הגדולים שוויסתו את ערך מניותיהם במשך תקופה ארוכה הובילה בסופו של דבר למפולת מוחלטת של מניות הבנקים ושל הבורסה כולה.

המשבר גרם בסופו של דבר לסגירתה של הבורסה למשך שבועיים (ולמתן ערבות מצד הממשלה למניות הבנקים שבידי הציבור).

השיקום היה ארוך, האחראים הודחו, נשפטו והורשעו, הירקון המשיך לזרום וכך גם המשיך לזרום הכסף לבורסה, שהמשיכה מצידה להתקדם ולהתפתח, ולמעשה, לרוץ קדימה.

בשנת 1980 נסחרו בבורסה מניות של 118 חברות. בשנת 1985 נסחרו בה 270 חברות. כמות זו נשמרה פחות או יותר עד שנת 1991, אז החלה תקופת גאות נוספת, ועד 1994 הוכפל מספר החברות.

זירת צעקות

לאורך השנים ועד אמצע שנות ה-90' נהגה הבורסה על פי שיטת המסחר הווקאלית, שהיתה רווחת גם בבורסות אחרות בעולם. מי שגדל לתוך שיטת הרצף והמחשוב יתקשה לדמיין את האנרגיה שרחשה ובחשה באולמות המסחר בימים עברו.

יצחק חלמיש

"החברים הגישו בכל בוקר נייר לבורסה, לידר, שכלל את הביקושים וההיצעים בכל הניירות", מספר ל"כלכליסט" יצחק חלמיש, מנהל המסחר בבורסה בשנות ה-90' ומנהל מחלקת מעו"ף בעת הקמתה (וכיום דירקטור בבורסה). "כל יום היה יורד כרוז מטעם הבורסה לאולם המסחר. מולו היו יושבים מבצעים מטעם החברים, הכרוז היה מכריז על הביקושים וההיצעים שהתקבלו בבורסה. הסוחרים היו מנהלים מסחר דו צדדי עד קביעת המחיר המוסכם".

המסחר התנהל בשלוש זירות מקבילות, זירת המשתנים ה"כבדה" שבה התנהל המסחר ב-40 (ומאוחר יותר 25) החברות הגדולות בשוק; זירה ליתר המניות וזירת אג"ח. בשנת 1993 נכנסה למשחק זירת מסחר רביעית, שעתידה לשנות את פני המסחר המקומי - זירת האופציות. המשקיעים הגיבו בהתלהבות.

"היה ויכוח גדול בבורסה אם הזירה החדשה תהיה של חוזים עתידיים או של אופציות, ובסופו של דבר החלטנו על האופציות. האופציות הראשונות היו על מדד המעו"ף ואחרי כן על השקל דולר. כבר בהתחלה נרשמו בזירה כמה מאות פעולות בזירה החדשה. אחרי שנה הגענו לעשרות אלפי פעולות ביום", מספר חלמיש.

לאחר השלמת מחשוב מסלקת הבורסה בסוף השנות ה-80' (המסלקה הידנית הוקמה על ידי הבורסה בראשית שנות ה-60'), נכנס המוסד לשלב ראשון של תהליך מחשוב כולל. בתחילה מוחשבו הפקודות הפותחות, בעוד שהמסחר עצמו המשיך להתנהל בזירות באופן דו צדדי. במחצית השנייה של העשור הושלם מהלך המחשוב ות"א נכנסה לשיטת הרצף. בשנת 1997 החלה הפעלת מערכת הרצף, ובתוך שנתיים הועברו למערכת הממוחשבת כל ניירות הערך של הבורסה. בשנת 1999 התרוקנה רצפת המסחר של אולם הבורסה.

ושוב בית חדש

22 שנים במשכן באחד העם הספיקו להנהלת הבורסה שביקשה לה בית חדש (בלי לוותר על אזור רוטשילד חלילה). עברו 9 שנים עד שקיבלה את מבוקשה, עם המעבר למבנה המפואר באחוזת בית 1, לקראת סוף 2014 - משכנה כיום. 

81 שנה, ארבעה בתים, עליות, ירידות, דובים ושוורים, בועות ונפילות קשות. ובאמצע - מאות חברות ומיליוני משקיעים. כל אלה, הביאונו עד הלום. אשר להלום? זה ליום אחר.

בורסת ת"א באחוזת בית צילום: אוראל כהן