הנפט מתאושש, ותודה לסינים
טרור בלוב, שריפות בקנדה וקריסה כלכלית בוונצואלה — כל אלה מובילים לירידה משמעותית בתפוקת הנפט, שמביאה לעליית מחירים שלא נראתה חודשים ולכך שמחירו של הזהב השחור נושק ל-50 דולר לחבית. עיקר השינוי קשור בביקוש הסיני ובקשר שלו לאיראן
מחיר הנפט מתאושש והוא כבר קרוב ל־50 דולר לחבית, רמת מחירים שלא נרשמה זה כתשעה חודשים. רק בסוף ינואר 2016 צנח מחיר חבית הנפט אל מתחת ל־28 דולר, כשמאז התרחשה התאוששות הדרגתית של קרוב ל־75% ונכון לסוף השבוע הוא עומד על 48.72 דולר לחבית. בנקודת הזמן הנוכחית, ההיצע העודף בשוק שעמד בבסיס הירידה במחירים הולך ונשחק. לפי מיטב ההערכות, עד סוף השנה הנוכחית מחיר הנפט ימשיך לעלות, אך ניסיון העבר כבר הוכיח כי הזהב השחור לא תמיד מתנהג בהתאם לתחזיות. להתאוששות הנוכחית יש מספר הסברים זמניים, הקשורים בירידת התפוקה במדינות שונות, אך גם הסברים מהותיים יותר ובראשם השוק הסיני המפגין ביקושים מוגברים לנפט.
- לוונצואלה אין די כסף כדי לשלם עבור הכסף שלה
- בגלל הנפט: מודי'ס חותכת הדירוג של היצרניות במזרח התיכון
- "BP תפתח הקיץ משרדים באיראן"
רצף של ירידות בתפוקה
רצף של אירועים במדינות יצרניות נפט שחברו יחד לאחרונה הוביל לירידה בתפוקה. לפי הערכות גסות, הירידה הכוללת כיום בתפוקה העולמית מגיעה לכ־4 מיליון חביות ביום, בהשוואה לאותה תקופה בשנה שעברה. לגבי חלק מהשיבושים בתפוקה הצפי הוא כי המצב יחזור לקדמותו, והדברים אמורים בעיקר לגבי קנדה, שם השריפות באזורי הפקת הנפט באלברטה גורמות להפסקה זמנית של הפקת 1.2 מיליון חביות ביום.
אך לגבי שאר השיבושים התמונה נראית פחות אופטימית, נוכח העמקת החדירה של ארגוני הטרור לאזורים עשירי נפט באפריקה. כך, למשל, תפוקת הנפט בניגריה אינה מגיעה כיום למיליון חביות ביום בעוד כושר התפוקה שלה עומד על 2.2 מיליון חביות ביום. הירידה מיוחסת לארגון הטרור "הנוקמים של דלתא ניג'ר" ששם לו למטרה לתקוף את מתקני הנפט ולגרום לעזיבת החברות הזרות.
גם המצב בלוב שברירי. המדינה מפולגת בין שתי ממשלות, כשברקע ארגון דאעש מבסס את אחיזתו במדינה. התפוקה הלובית עומדת כיום על 150 אלף חביות ביום, בעוד כושר הייצור שלה עומד על 1.6 מיליון חביות ביום. גם השביתות בכווית ובעיראק תרמו לירידה בתפוקה.
עוד ניתן לציין את הקריסה הכלכלית בוונצואלה, חברת ארגון אופ"ק ואחת מיצרניות הנפט החשובות בעולם. ברבעון הראשון של 2016 הגיעה תפוקת הנפט של ונצואלה לכ־2.55 מיליון חביות ביום, ירידה של יותר מ־12% בהשוואה לרבעון המקביל בשנת 2014. נטישת החברות הזרות את שדות הנפט בוונצואלה, נוכח אי־יכולתה של המדינה לשלם להן, מחזקת את ההערכה כי בטווח הקרוב לפחות תתקשה ונצואלה לאושש את תעשיית הנפט שלה.
בבייג'ינג אוגרים נפט
גורם נוסף המוביל לעלייה במחירי הנפט הוא העלייה בביקוש מצד השוק הסיני. על פי חלק מההערכות, נוכח הירידה בתפוקה המקומית החליטו בסין על הגברת היבוא לצורכי אחסון עתודות הנפט, תוך ניצול המחיר הנמוך יחסית. באפריל האחרון ירדה תפוקת הנפט של סין בכ־6% בהשוואה לחודש המקביל בשנה שעברה, ועמדה על כ־4 מיליון חביות ביום. ההערכה היא כי יצרניות הנפט בסין, כמו מקבילותיהן ברחבי העולם, נאלצו לקצץ בהוצאות נוכח מחירי הנפט הנמוכים — דבר שהשפיע על פעילות ההפקה.
בארבעת החודשים הראשונים של השנה ייבאה סין בממוצע כ־7.5 מיליון חביות נפט ביום, קרי כ־12% יותר מאשר בתקופה המקבילה בשנת 2015. קצב היבוא הזה מצד סין גבוה מהמצופה ומשפיע על מחיר הנפט בשוק העולמי.
איראן מחכה לאירופים
מי שחוככת ידיים בהנאה נוכח ההתפתחויות בשוק הנפט היא איראן. בטהרן טוענים עתה כי ההתעקשות שלא להקפיא או לקצץ את התפוקה כפי שדרשו ממנה שאר חברות אופ"ק לפני כחודש, ובראשן סעודיה, היתה במקומה. יצוא הנפט של איראן נמצא בעלייה מאז הוסרו מעליה הסנקציות הבינלאומיות, והצפי הוא כי במהלך מאי יצוא הנפט האיראני יצמח בכ־55% לפחות בהשוואה למאי 2015.
במקביל, הברית הסינית־איראנית מתהדקת, ורק לפני ימים אחדים חתמו הסינים על הסכם לפיתוח שני שדות נפט באיראן. עיקר היצוא האיראני (1.6 מיליון חביות ביום) הוא למדינות במזרח אסיה, ובראשן סין הצורכת כמחצית מכמות זו. גם הודו ודרום קוריאה מגבירות את העניין שלהן ביבוא הנפט האיראני, ונראה שידה של איראן על העליונה בשוקי אסיה — וזאת בהשוואה לסעודיה.
בשלב זה היצוא האיראני למדינות האיחוד האירופי וטורקיה נע סביב כחצי מיליון חביות ביום. נתון זה נמוך הרבה יותר מ־800 אלף חביות הנפט שאיראן ייצאה למדינות האיחוד לפני אכיפת אמברגו הנפט במהלך 2012, אבל האיראנים משווקים את הנפט שלהם באגרסיביות. למרות זאת, בטהרן מודאגים מהימנעותן של חברות הנפט המערביות הגדולות לחזור ולהיכנס לשוק האיראני. בימים אלה מתנהל קמפיין תקשורתי רחב היקף של גוף אמריקאי הנקרא UANI (ראשי תיבות של "מאוחדים נגד איראן גרעינית") המדגיש את הסיכונים העסקיים באיראן. בין השאר נטען כי חברת הנפט האיראנית היא זרוע של משמרות המהפכה, ולפיכך כל הסכם שתחתום חברה מערבית איתה עלול להביא להטלת סנקציות אמריקאיות.
הבעיה הסעודית
נוכח ההתפתחויות בשוק, סוגיית הנפט שוב מתגלגלת לפתחה של סעודיה ושומטת מתחת לרגליה את התוכנית ליצירת מחירי נפט נמוכים. הסעודים אימצו לפני כשנתיים, אז מחירי חביות הנפט נעו סביב 100 דולר, מדיניות שנועדה להוריד את מחירי הנפט ולהשיג שתי מטרות — לדחוק את רגליהם של יצרני הנפט מפצלי שמן שעלותם גבוהה יותר, וכן למנוע מאיראן הכנסות גבוהות מיצוא הנפט.
בינתיים המטרה הראשונה הושגה. לפי נתונים שפורסמו בארצות הברית, תפוקת הנפט האמריקאית צפויה לרדת השנה ל־8.6 מיליון חביות ביום לעומת 9.4 מיליון חביות בשנה שעברה. אך העלייה הנוכחית במחירים, אם תימשך, יכולה לסבך את התוכנית הסעודית.
כל זה קורה כחודש אחרי שהסעודים הודיעו על "חזון 2030", תוכנית שאפתנית להתנתקות מההתמכרות להכנסות הנפט. אך בחזונם הם כלל לא מתכננים לזנוח את הנפט, וההערכות הן כי המדינה תגביר בקרוב את התפוקה שלה העומדת על כ־10 מיליון חביות ביום — אם כי השמועות על העלאה בעוד מיליון חביות אינן מבוססות.
הכותב הנו מומחה לשוקי המזרח התיכון