חיים על הטיטאניק בלי להרגיש

"קובעי המדיניות שלנו יודעים משהו שאנחנו לא יודעים, ויש שורה ארוכה של מדינות בצרות עמוקות", כך אמר ל"כלכליסט" באחרונה ראסל נאפייר, אסטרטג שוק ההון ומרצה כלכלי מבוקש. נאפייר התייחס בעיקר לנאום מטריד של ראש ממשלת יפן שינזו אבה בביקורו האחרון בלונדון.

אבה אמר כי הכלכלה העולמית קרובה למשבר - אמירה חריפה שלא מאפיינת פוליטיקאים בכירים, על אחת כמה וכמה כשמדובר ביפנים, הידועים כאלופי האיפוק והאנדרסטייטמנט. מכאן הסיק נאפייר כי לקרן המטבע הבינלאומית יש כבר היום נתונים על מדינות במצוקה כלכלית, וכי בקרוב נתונים אלה יצופו על פני השטח ויכו בכולנו.

אפשר לראות באמירה של נאפייר עוד תיאוריית קונספירציה שהתקשורת אוהבת לטפח, או דיבור מפוזיציית שורט של אדם שמבקש להצדיק את ההימור כדי לשמור על כספו. אלא שיותר מדי נתונים מטרידים או לכל הפחות מפתיעים מתפרסמים לאחרונה ומראים שאנחנו כבר בעיצומו של המשבר.

סוכנות דירוג האשראי פיץ' פרסמה השבוע נתונים מאלפים על היקף ההשקעות באג"ח שמגלמות תשואה שלילית. לראשונה בהיסטוריה חצתה החשיפה לאפיק זה את הסכום האדיר של 10 טריליון דולר. במאי האחרון זינק היקף ההשקעות האלה ב־5% והגיע ל־10.4 טריליון דולר.

למה המספרים האלה מטרידים ומלמדים על משבר עמוק שבו שרויים השווקים? המשמעות של רכישת אג"ח עם תשואה שלילית היא שמשקיע שיחזיק בהן עד למועד הפדיון ייאלץ להוציא כסף מכיסו כדי לשלם למנפיק. זהו מצב אבסורדי עבור כל מי שמחפש תשואה על ההשקעה. אז מדוע הנתח של האג"ח האלה רק הולך ועולה? משום שהמשקיעים מנתחים את המצב הנוכחי של הכלכלה הגלובלית ומגיעים למסקנה - אין אלטרנטיבה טובה יותר. כל יתר האפיקים, כגון מניות או אג"ח קונצרניות (אג"ח עם תשואה שלילית שייכות עדיין ברובן למדינות ולא לחברות), מסוכנים יותר. באג"ח ממשלתיות לפחות ההפסד מוגבל.

וול סטריט

בדרך, אגב, אפשר לייצר רווחי הון מהשקעה באג"ח הללו, שכן ככל שיותר משקיעים קונים אותן, מחירן עולה והתשואה יורדת. כל מי שנכנס קודם יכול למכור בשוק ולהרוויח באמצע הדרך, מבלי להמתין לפדיון. עם זאת, בינתיים המספרים מראים שהמשקיעים סופגים הפסד מצרפי של 24 מיליארד דולר בשנה על האג"ח האלה.

יפן עוברת כחוט השני במפת הפסימיות העולמית, שכן האג"ח של ממשלתה אחראיות ל־66% מכל החוב בעל התשואה השלילית, 6.5 טריליון דולר. פרט ליפן יש 13 ממשלות נוספות שלפחות סדרת אג"ח אחת שלהן מגלמת תשואה שלילית לפדיון, בהן בעיקר מדינות אירופה דוגמת גרמניה, איטליה, צרפת ובלגיה.

אולי ניתן להתעלם מהמספרים של פיץ' ולתייק אותם תחת פעילות ספקולטיבית של משקיעים שתרים אחר הזדמנויות מהירות בסביבת ריבית אפסית. אולם השבוע הגיע לפיץ' חיזוק מפתיע מכיוון S&P המתחרה. אמנם המשקיעים נכוו בעבר מתגובה אטית של סוכנויות דירוג בכל הקשור להתרעה על שינוי באקלים הכלכלי, אך בנוגע לגישה ואיסוף נתונים אין להן תחרות.

הבדיקה של S&P מגלה כי מספר החברות שהגיע לחדלות פירעון ב־2015 כמעט והוכפל לעומת 2014 והגיע ל־113. היקף החוב של החברות הללו היה 110 מיליארד דולר. בפעם הקודמת רשם הנתון קפיצה בסדר גודל כזה ב־2008 ו־2009, שנות המשבר העמוק הקודם. צירוף מקרים? נראה שלא. הזינוק בחדלויות פירעון שקדם לכך נרשם במשבר של 2001-2000.

המשקיעים דבקים גם בהשקעות שיעלו להם כסף

איך ייתכן שהמספרים והתחושות מראים שהעולם כבר בעיצומו של משבר כלכלי, אבל הוא עדיין לא באמת מורגש? בתחילת השנה אמנם הכלכלה העולמית גיהקה בהובלתה של סין והשווקים קרסו, אבל מאז נרשמה התאוששות סבירה. אתמול נשקו מחיר הנפט ומדד S&P לשיא שנתי.

יש מי שמכנה את המצב הנוכחי מלכודת דובים קלאסית, ומניח כי מדובר רק בהפוגה קלה של עליות בבורסות העולם לצורך ירידה. יש מי שכמו נאפייר, סבור כי שרי האוצר וראשי הממשלה כבר יודעים את המצב האמיתי אך מחזיקים את האצבע על הסכר בניסיון לדחות את הקץ. ויש מי שחושב שמחירי הנפט שחזרו לעלות והעלאת הריבית המתקרבת בארה"ב יצליחו להוציא את כולנו מהבוץ מבלי שנתלכלך בו יותר מדי.

אלה האחרונים כנראה אופטימיים מדי, כי זה לא באמת עובד ככה בכלכלה. למרות הפמפום הבלתי פוסק של כסף למערכות הפיננסיות מאז 2008, חוקי הכלכלה לא משתנים. גם במשבר הקודם לא מעט כלכלנים בכירים השמיעו צפירת הרגעה לאחר שבנק בר סטרנס נפל וחולץ, מה שמעיד לכאורה על נכונות הממשלות להתערב בכל אמצעי כדי למנוע משבר. בדיעבד התברר כי זה היה רק הפרולוג לקראת הטרגדיה האמיתית, שהגיעה עם קריסת ליהמן ברדרס.