הראל תממן פרויקט של אריסון בנצרת עילית ב־300 מיליון שקל

קבוצת הראל ביטוח שבשליטת משפחת המבורגר חתמה על הסכם מימון בהיקף של 300 מיליון שקל עם קבוצת סולל בונה תשתיות מקבוצת שיכון ובינוי שבשליטת שרי אריסון לתכנון, הקמה ותחזוקה של קריית הממשלה בנצרת עילית, כך נודע ל"כלכליסט".

הפרויקט יתבצע בשיטת DBOT (תכנון, הקמה, תפעול והעברה) כך שהראל, המובילה בקרב הגופים המוסדיים בכל הנוגע להשקעות אלטרנטיביות בנדל"ן ובתשתיות, לוקחת על עצמה גם את סיכון ההקמה, ולא נכנסת רק בשלב התפעול שנחשב בטוח יותר.

מה דעתך על מניית שיכון ובינוי:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

המועד המשוער לסיום הפרויקט הוא מרץ 2021, והוא יופעל על ידי סולל ובונה למשך 21 שנה. כיום עומדים בקריית הממשלה מבנים ישנים ששירתו את משרדי החינוך, הפנים והאוצר. מבנים אלה ייהרסו לטובת קריה חדשה שבה ישוכנו משרדי ממשלה שונים. המתחם החדש יכלול מבנה בגובה שמונה קומות וחניון תת־קרקעי בן שלוש קומות עם 600 מקומות חניה בשטח כולל של 50 אלף מ"ר.

הדמיה - פרויקט קריית הממשלה בנצרת צילום: ברעלי-לויצקי-כסיף אדריכלים

עסקאות מימון קודמות

אין זה הסכם המימון הראשון של הראל עם אריסון ושיכון ובינוי. רק באחרונה דווח כי הראל מובילה קונסורציום מממנים שהעמידו לאריסון אחזקות הפרטית אשראי של 600 מיליון שקל לצורך פירעון תשלום אג"ח של הקבוצה. בספטמבר 2016 העניקה הראל הלוואה של 500 מיליון שקל לשיכון ובינוי לתקופה של חמש שנים.

הלוואה זו שימשה למיחזור הלוואה קיימת של שיכון ובינוי מבנק לאומי. בדומה לבנקים אחרים, לאומי פעל בשנים האחרונות לצמצם את תיק האשראי שלו בתחום הנדל"ן בגלל קרבה למגבלת החשיפה המותרת (20%) לענף.

שיכון ובינוי בחרה בהראל הן להלוואה ההיא והן למימון הנוכחי לסולל בונה על רקע יחסים עסקיים ארוכים שקיימים בין שתי החברות. ב־2009 מכרה שיכון ובינוי 13% ממניותיה לשלושה גופים מוסדיים, שהראל היתה הגדולה בהם.

כיום, לפי נתוני אתר דה־אינווסטור, הראל עדיין מחזיקה (4%) בשיכון ובינוי. ב־2011 רכשה הראל באמצעות קרן תשתיות ישראל שבה היא שותפה (40%) את מניות שיכון ובינוי בכביש 6 תמורת 770 מיליון שקל.

עולים על שרטון

אלא שדווקא בשנה החולפת היחסים בין שיכון ובינוי להראל עלו על שרטון. בסוף אוגוסט 2017 פרסמה שיכון ובינוי הצעת רכש ל־10% ממניות החברה־הבת הציבורית איי.די.או, שפועלת בגרמניה, כדי להגדיל את אחזקתה בה, דבר שיאפשר לה לאחד את תוצאותיה הכספיות עם אלה של איי.די.או ולגזור עליה רווח הון. שיכון ובינוי הציעה מחיר של 56 שקל למניית איי.די.או, ואף שמדובר היה בפרמיה של 6.9% על מחיר השוק באותה עת, ושל 17% על המחיר הממוצע בחצי השנה שקדמה להצעה, בעלי מניות של איי.די.או, בהם גם הראל, זעמו עליה.

בעלי מניות אלה טענו כי המחיר בהצעה נמוך ב־17% מהערך הנכסי הנקי למניה. בשיכון ובינוי התעלמו מטענה זו, ובתגובה מכרה הראל כ־13% ממניות איי.די.או שהחזיקה למשפחת דיין. זו, מצדה, השתמשה במניות שרכשה כדי לאיים על השליטה של שיכון ובינוי באיי.די.או. הדבר אילץ לבסוף את שיכון ובינוי לחתום על הסכם שליטה משותף עם משפחת דיין ועם שותפתה של המשפחה שחברה אליה בעסקה, קרן אפולו.