אקזיט מצרי: כל מה שצריך לדעת על הסכם הגז ב-15 מיליארד דולר

קרוב לשנתיים לאחר אישור מתווה הגז הממשלתי, שותפויות הגז במאגרי לווייתן ותמר פרעו אתמול שטר התחייבות ענק לציבור – בדמות חתימה על חוזי ענק למכירת גז למצרים. שותפויות הגז חתמו על שני הסכמים כמעט זהים למכירת גז לקבוצת דולפינוס המצרית, בהיקף כספי כולל של כ־15 מיליארד דולר לאורך 10 שנים. ההסכם כולל מכירה של כ־32 מיליארד מ"ק מכל מאגר, שמגלמים כעשירית מנפח הגז תמר וכ־6.5% מנפח הגז בלווייתן.

מדינת ישראל צפויה לקבל כ־50% מההיקף של חוזי הגז. מדובר בתשלומי תמלוגים (12.5% מהמכירות מפי הבאר), מס חברות ומס ששינסקי, שכולם אמורים להצטבר לכ־2.5–3 מיליארד שקל בשנה רק משני החוזים שנחתמו. מבחינת משקיעי הגז מדובר בבשורה עצומה, ודי לראות את הקפיצות של שותפויות הגז מאז הפרסום, עם זינוקים של 16% בשותפות ישראמקו, 28% בשותפות ברציו, ו־28% בדלק קידוחים. עבור השותפויות, ובייחוד דלק, מדובר במשב רוח כמעט הכרחי – לאחר נפילות שהן רשמו מתחילת השנה. לאחר הזינוק שותפויות הגז מחקו את הירידות ועברו לעליות.

דלק אמורה לקבל על חוזה לווייתן 45% מ־7.5 מיליארד דולר, שהם 3.375 מיליארד דולר. לגבי תמר, לפי מתווה הגז דלק חייבת למכור את אחזקותיה בה עד סוף 2021, כלומר בשנת החוזה השנייה. מנגד, בדלק בטוחים שהיציאה - כלומר האקזיט - תגלם את החוזים המצריים, ולכן ההכנסות לא יפחתו בהרבה ממה שקיוו להרוויח, כלומר 2.5–3 מיליארד דולר.

ההבדל העיקרי בין החוזים של תמר ולווייתן הוא מועד אספקת הגז בפועל. מאגר לווייתן יספק בצורה קבועה לפחות 3.5 מיליארד מ"ק גז טבעי, כאשר שותפות תמר תספק רק עודפים. עד דצמבר 2021 יתקבע החוזה לכדי מכירה קבוע של כמות מחייבת, שגם היא מוערכת בשלב זה ב־3.5 מיליארד מ"ק גז טבעי לשנה. כאמור, היקף כל חוזה נאמד בכ־7.5 מיליארד דולר.

השותפויות מחדדות שההסכם משותפות תמר מחליף מזכר הבנות בין תמר ודולפינוס משנת 2015 למכירת כמות נמוכה בעשרות אחוזים, ולמעשה הוא הופך לחוזה המחייב היחיד. הסיבה לאספקה המאוחרת היא הרצון של שותפות תמר לוודא שישראל תתחבר לעוד שורת מאגרים אחרים – לרבות חיבור למאגרי כריש ותנין, שמתוכנן באופן לא מקרי לשנת 2021 – כדי שהיא תוכל להתחייב על מכירת גז קבועה מבלי להפקיר לכאורה את המשק המקומי או להיכנס לעימותים עם הרגולטורים על "מה מגיע למי".

איך יוליכו את הגז?

אחת השאלות הלא פתורות בחוזי הענק האלה הם כיצד יוליכו את הגז למצרים. בפני השותפויות יש שלוש אפשרויות שהם מעריכות כריאליות. אפשרות ראשונה היא לבנות מערכת הולכה דרך מעבר כרם שלום. זו פעולה פשוטה ברמה ההנדסית אבל מסובכת יחסית ברמה ביטחונית לאור המצב הביטחוני הרגיש בגבול מצרים. אפשרות שנייה היא להשמיש מחדש את צנרת הגז המושבתת של חברת EMG המצרית, שעומדת כמעט יתומה מאז האביב הערבי במצרים לפני כשבע שנים. שורה של פיצוצים בצנרת הובילה לפשיטת רגל של אמפל, שהחזיקה עד אז כחמישית מהמיזם, בין השאר דרך מרחב של יוסי מימן. הבעיה בתיאוריה הזאת היא שהצנרת מושבתת ולא ברור אם היא שמישה, מה גם שהחברה עומדת בפני שורה של נושים, ומציאת פשרות בין כולם לא תהיה משימה קשה.

האפשרות השלישית להולכה היא להשתמש בצנרת הירדנית, כלומר להוליך את הגז לרוחב ישראל בצנרות של תמר או זו שנבנית עבור לווייתן, ומירדן להוליך אותה למצרים. זו אולי הדרך היותר פשוטה ובטיחותית, אבל ההולכה הארוכה תגזול כחצי דולר מכל יחידת אנרגיה שתימכר, מה שעלול להפחית את ההכנסות הצפויות מכל חוזה. בשותפויות הגז מצפים להגיע להחלטות בנושא עד סוף 2018.

מי מתחבא בדולפינוס

ההסכם למכירת גז למצרים הוא בבחינת רעידת אדמה למשק האנרגיה הישראלי. ראשית, מדובר בשני חוזי ייצוא גז שיצטרפו לזה שכבר נחתם באמצע 2016 בין מאגר לוויתן לבין חברת החשמל הירדנית, מה שהופך את מדינת ישראל לסוג של ספקית אזורית.

לדברי מנכ"ל דלק קידוחים יוסי אבו, "עסקאות היצוא מבססות את מעמדה של מצרים כמרכז אנרגטי אזורי המאפשר אספקת גז הן למשק המצרי והן למתקני הייצוא, ומאפשרות פיתוח כלכלי של המשק המצרי והישראלי".

הרוכשים הם קבוצת דולפינוס הולדינגס, שלפי דיווחי שותפות תמר מ־2015 "מייצגת קונסורציום של צרכני גז לא ממשלתיים תעשייתיים ומסחריים מצריים גדולים, מפיצי גז, ויזמים בראשות ד"ר עלא ערפא". "כלכליסט" ניסה אז ליצור קשר עם החברה בקהיר ונתקל במנהל קשרי הלקוחות מוחמד חליפה, שמיהר לסיים את השיחה בטענה ש"הוא בפגישה". לקבוצה גם אין אתר והיא רשומה ככל הידוע במקלט מס באיי הבתולה.

חוזי הגז לא היו נחתמים ללא מעורבות ממשלתית. למעשה, החתימה הראשונית היתה בראשי תיבות בשבוע שעבר בקהיר, לא לפני סבב פגישות עם שר האנרגיה המצרי עם בכירי דלק. המעורבות הממשלתית אולי שקטה אבל עמוקה, וקבוצת דולפינוס היא למעשה כיסוי לשורת עסקים שלא רוצים לפרסם שהם קונים גז ישראלי. למעשה, ההערכות הן שבקרוב תוקם חברה־בת אמריקאית שתקנה את הגז מתמר ולווייתן ותמכור אותו למצרים.