יו"ר הפד איבד מעצמאותו כאשר נכנע ללחץ הילדותי של טראמפ

הבנק המרכזי של ארצות הברית (הפד) בנוי במידה רבה בצורה המשקפת את העם האמריקאי. הוא מורכב מ־11 סניפים מחוזיים, אשר ביחד מרכיבים את הפדרל ריזרב.

הבנק המרכזי נמצא בבעלות פרטית ובעלי המניות בו הם הבנקים האמריקאיים. יש לפד דירקטוריון, אשר ממונה על ידי אותם בנקים, אבל הדירקטוריון חסר סמכויות דה פקטו. את המדיניות מתווה מועצת המנהלים של הבנק, שבראשה עומד יו"ר הפד, כיום ג'רום פאוול.

במשך יותר מ־100 שנים השיטה הזו, אשר נוצרה כדי לרצות את כל הצדדים המעורבים בעניין, עבדה היטב. מערכות היחסים בין הבנקים האזוריים, מועצת המנהלים, הבנקים המסחריים, הממשל האמריקאי והעם האמריקאי התנהלו במתיחות אך ביעילות. כולם התלוננו ובסוף הגיעו לתוצאה טובה למדי, עם יציבות יחסית ומדיניות מוניטרית סבירה. הפד אינו חף מטעויות, אבל היינו בידיים טובות.

מכדורגל ידידותי לשחמט תלת־ממדי

בשנים האחרונות יו"ר הפד היה צריך להתייחס לגלובליזציה, אשר הלכה והתפתחה. כמו קפטן של קבוצת כדורגל, הוא היה צריך לשחק היטב בתפקידו, אבל גם להיות עם היד על הדופק לגבי שאר השחקנים על המגרש.

בשנה האחרונה המשחק השתנה ממשחק כדורגל ידידותי לשחמט תלת־ממדי מרובה משתתפים. כל נגידי הבנקים המרכזיים ברחבי העולם צריכים לשים לב לצעדים של שאר הבנקאים ולכלכלה המקומית שלהם ולנסות להגיב. יו"ר הפד צריך להשקיף מלמעלה ולהוביל את המהלכים.

בשנתיים האחרונות, בעוד מועצת המנהלים של הפד משחקת שחמט, הם גם נדמים להורה שגרר את הילדים שלו לסופרמרקט. מנהלי הפד מנסים לפעול בהתאם לנתונים המונחים לפניהם, בעוד הנשיא דונלד טראמפ מבקש לקנות שוקולד או חטיף. יו"ר הפד ניסה לרצות את טראמפ בחודשים האחרונים, מבלי להיכנע ולאבד שליטה בפועל.

אחת השיטות שבהן נקט היתה הורדת הריבית על עודפי הנזילות של הבנקים מ־2.4% ל־2.35% במאי. עודפי נזילות הם אותם כספים נזילים שהבנקים מחזיקים מעבר לנזילות הנדרשת על ידי הרגולטור. כאשר הפד מוריד את הריבית שהוא מציע לבנק מסחרי, אותו בנק מסחרי מעדיף להלוות את הכספים בשוק. צעד זה של הפד מעלה נזילות ומוריד ריביות בפועל, מבלי להוריד את הריבית הרשמית.

מימין: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונגיד הפד ג'רום פאוול צילום: בלומברג

הפד ניסה לגמול את השווקים מכסף זול

צעד זה לא הספיק לנשיא ארה"ב. עם לחץ מתמשך, טראמפ גרם לפד להוריד ריבית למרות נתוני תעסוקה טובים, עליית שכר ממוצע, נתוני אמון צרכני טובים ועוד. אפשר להיכנס לדיון אקדמי כמעט על האם היה ראוי להעלות ריביות בקצב שבו הן עלו מאז סוף 2015, אך ברור שהיה צריך להתחיל להעלות את הריבית.

הבנק המרכזי ניסה לגמול את שוקי האג"ח, כמו גם את שוקי המניות, מכסף זול ואינפלציה של נכסים פיננסיים. הנשיא טראמפ התנהג כמו אחרון הסוחרים בשוק אשר מכורים לכסף זול, להורדות ריבית ולדחיפה כלפי מעלה של מחירי אג"ח ומניות. ניתן לומר כי הגמילה נכשלה.

הבעיה העיקרית של יו"ר הפד היא "מה יגידו השכנים?". הוא נכנע לזאטוט שהתבכיין ועכשיו יש חשש אמיתי שמוסד הפדרל ריזרב איבד את עצמאותו. ברור שתמיד היו כיפופי ידיים בין הגורמים השונים, אבל מעולם לא בצורה כזו פומבית וחסרת רסן.

בתוך כל הריב הזה עומדים שאר נגידי הבנקים המרכזיים בעולם ותוהים מי מנווט את הספינה. אם הנשיא טראמפ יקבל את מבוקשו, צפויות לנו עוד הורדות ריבית. אם המציאות הכלכלית ויו"ר הפד יקבלו את מבוקשם, צפויה לנו עצירה ברמות ריבית אלו והמשך עליות בעתיד. הנגידים של הודו, תאילנד וניו זילנד החליטו שהנשיא טראמפ יקבע את הטון והורידו את הריביות במדינתם מיד אחרי הכניעה של יו"ר הפד.

בישראל נשמעה ביקורת על ד"ר נדין בודו־טרכטנברג, על שהעלתה את הריבית במסגרת תפקידה כממלאת מקום הנגיד בנובמבר. המבקרים טועים. בודו־טרכטנברג עשתה את הצעד הנכון עם הנתונים שהיו מונחים לנגד עיניה ועם הצפי של המשך העלאות בארה"ב באותה תקופה. תפקידו של הנגיד היום, ד"ר אמיר ירון, מורכב מאוד. הוא צריך להמר מי ינצח בהורדת ידיים, הנשיא טראמפ או היו"ר פאוול.

עבור המשקיעים, הריבית הנמוכה תומכת בשווי גבוה של נכסים פיננסיים וריאליים, אך צריך לשים לב שרק חבל דק מבדיל בין תדלוק השווקים בכסף זול לבין יצירת פאניקה שתוביל לגל מכירות. זוהי הסיבה שתיקי ההשקעות צריכים להכיל רכיבי הגנה, כגון אג"ח דפנסיביות, זהב ומט"ח, לצד בחירת נכסים סלקטיבית ומקצועית.

השורה התחתונה

בעידן שבו יו"ר הפד מושפע מאינטרסים פוליטיים, היכולת לנבא את כיוון השווקים הפכה למורכבת בהרבה

דרור גילאון הוא כלכלן ראשי באזימוט בית השקעות ומתכנן פיננסי אישי. אורנן סולומון הוא מנהל השקעות ראשי ושותף באזימוט בית השקעות