מי מוכן לקנות חלום בבורסה ולחכות 1,200 שנים עד שיתגשם?

הדבר הטוב ביותר בפנטזיות הוא שהן מרחפות מעל המציאות. פנטזיות מבוססות על המציאות הן שואבות ממנה את החומרים שלהן, היא מהווה רקע להתרחשות שלהן ובסופו של דבר, גם אם לא בצורה רציונלית, בני האדם רוצים שהפנטזיה תהפוך למציאות, או לפחות תפזר עליה חלק מהקסם שלה — אבל הן גם מנותקות ממנה ומתקיימות במישור אחר.

2020, שתיזכר כשנת הקורונה, זימנה לנו חיזיון של ניתוק משמעותי בין הכלכלה הריאלית לשווקים. בעוד הראשונה ספגה מכה קשה, שבאה לידי ביטוי בקריסת עסקים ואבטלה גואה, הבורסות נצבעו בירוק בוהק ואף שברו שיאים. זאת, בחסות הזרמות של טריליוני דולרים מצד הבנקים המרכזיים, שהחליטו לא לאפשר להן לקרוס בשום אופן, והביאו להיווצרותה של תנועה חזקה כלפי מעלה. וכך, חזינו בחברות שהכפילו את שווי השוק שלהן, ואף יותר מכך, בשעה שהתחלואה ברחבי העולם ממשיכה לעלות והכלכלה סופגת עוד ועוד מכות.

חלק מהחברות האלו נגעו כבר במחוזות אחרים של ניתוק. הדוגמה הבולטת ביותר היא חברת הרכב החשמלי טסלה, שבשליטת איש העסקים האקסצנטרי אילון מאסק. במהלך השנה הזו טסלה זינקה בקרוב ל־677%, הגיעה לשווי שיא של יותר מ־600 מיליארד דולר (יותר מפי שלושה בהשוואה לחברת הרכב השנייה בגודלה בעולם במונחי שווי שוק — טויוטה), ולאחר שהציגה רווחיות בארבעה רבעונים רצופים, היא הצטרפה למדד 500 S&P היוקרתי.

טסלה נסחרת כיום במכפיל רווח נקי של כמעט 1,200. מכפיל רווח נקי הוא יחס פיננסי שמודד את מספר הפעמים שבו "נכנס" הרווח השנתי של החברה בשווי השוק שלה, והוא מודד תיאורטית בתוך כמה שנים הרווח הנקי יחזיר את ההשקעה, בהנחה שרווחי החברה יישארו יציבים.

אם הרווחים עולים, או ששווי השוק יורד – גם המכפיל יירד.

כלומר, באופן תיאורטי, מי שרוכש כיום את מניית טסלה במחירה הנוכחי, יגלה שבלי צמיחה נחשולית ברווחים, המחיר שלה יצדיק את עצמו בעוד 1,200 שנים. מכפיל כה גבוה משקף ציפייה לצמיחה אדירה מצד המשקיעים. בשוק מתקשים להסביר את התמחור של טסלה, ורבים טוענים כי גם צמיחה מרשימה ככל שתהיה לא יכולה להסביר את המכפיל הזה.

אלון מאסק, מייסד טסלה	צילום: AFP

בישראל בולטות חברות האנרגיה הירוקה 

גם בישראל ישנן חברות שנסחרות במכפילים גבוהים מאוד ואף דמיוניין. כשבוחנים את המדד המשקף של הבורסה — ת"א־125 — ניתן לראות שחברות האנרגיה הירוקה מתבלטות במכפילים הגבוהים שבהם הן נסחרות. כך, למשל, דוראל אנרגיה, שהונפקה ביוני האחרון, נסחרת כעת במכפיל של 123; אנלייט נסחרת במכפיל של 245.5; ואנרג'יקס נסחרת במכפיל של 82.3.  

בתחילת חודש אוגוסט האחרון כלכליסט פרסם כתבה שכותרתה "מועדון ה־60 פלוס שאתם כן רוצים להשתייך אליו", שעסקה בחברות שכלולות במדד ת"א־125 ונסחרות במכפיל של 60 ומעלה.

באותה העת, דובר על 10 חברות — מספר זהה לחברות שכלולות במועדון זה כיום. אולם ההבדל הוא שהרף עלה. בתחתית הטבלה באוגוסט ניצבה נייס, עם מכפיל רווח של 64.9. נייס סוגרת גם את הטבלה הנוכחית, אלא שכיום היא נסחרת במכפיל רווח נקי של 70, והחברה שבאה אחריה בטבלה, בנק הפועלים, נסחרת לפי מכפיל רווח נקי של 56.6, כך שלמעשה מועדון ה־60 פלוס הפך למועדון ה־70 פלוס.

פרויקט סולארי של אנלייט אנרגיה בהונגריה

נהוג לומר ששוק ההון מתמחר ציפיות לטווח של חצי שנה קדימה. במילים אחרות, הצבע הירוק ששוטף את מסכי הבורסות, הוא בעצם ביטוי לאופטימיות ביחס למגפת הקורונה. נ

נוכח החיסונים שבדרך, המשקיעים כבר רואים את הסוף. אבל מכפילי רווח נקי שנקובים באלפים הם כבר יקום אחר, שבו לא מתמחרים ציפיות, אלא סיפורים.

טסלה וחברות האנרגיה הירוקה בישראל הן שיקוף וביטוי של שני הסיפורים הטובים ביותר בשוק כיום — הרכב החשמלי והאנרגיה המתחדשת. 

פסטיבל מספר הסיפורים

במקרה של טסלה, המשקיעים הולכים שבי אחרי תמונת העולם שמצייר להם מאסק; עולם שבו כולם לא רק עשירי עמק הסיליקון, שידועים כחובבי טסלה — נוסעים ברכבים חשמליים משוכללים (ובעלי הממון טסים לחלל עם חברה אחרת של מאסק). הרכב החשמלי הוא אחד הטרנדים הבולטים בימים אלו.

טסלה, שלא משווקת רכבים שנגישים לכולם, היא חלוצת השוק. אבל מאסק הוא לא רק חלוץ שוק, הוא גם מספר סיפורים נהדר. ככל הנראה מדובר במספר הסיפורים הטוב בסביבה, שכן אף אחת ממתחרותיה של טסלה לא מתקרבת לשווי השוק שלה ולא זוכה לתמחור הנדיב שלה.

ב־2010, בעת שטסלה הונפקה, בימים שבהם רכב חשמלי היה כמעט בגדר פנטזיה, מאסק אמר ש"הכסף הכי חכם בעולם מהמר על טסלה בהנפקה. כנראה שיש לו סיבה מצוינת". מאז ההנפקה, מניית טסלה עלתה ביותר מ־16,000%, מה שמעיד על כך שעוד ועוד אנשים קנו את הסיפור של מאסק והצטרפו להימור.

חברות האנרגיה הירוקה בישראל הן חלק מסיפור אחר, טרנדי לא פחות, זה של האנרגיה המתחדשת. חברות האנרגיה המתחדשת, שמפיקות חשמל בדרכים נקיות, הן לא קוריוז הן עסק אמיתי, שמייצר חשמל ורווחים, והן כאן כדי להישאר. אולם בשנה האחרונה המשקיעים נוהרים אליהן ביתר שאת.

חברות מונפקות בשוויים גבוהים וזוכות לביקושי עתק, מדינות רבות קובעות יעדים שאפתניים לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת, ונשיא ארה"ב הנבחר ג'ו ביידן מתכנן להשקיע טריליונים בפיתוח הענף, בתוכנית שכבר זכתה לשם "גרין־דיל", בדומה ל"ניו־דיל" שהנהיג הנשיא לשעבר פרנקלין רוזוולט במטרה לחלץ את הכלכלה האמריקאית מהשפל הגדול. וכשכולם נוהרים לאנרגיה הירוקה, השווקים מתמחרים את החברות האלו, שלהן אופק משמעותי, בנדיבות, ויש רבים שיאמרו שמדובר בתמחור מוגזם.

לסיפור טוב יש המון כוח, כי בדומה לתיאוריות קונספירציה, ככל שהוא שובה לב יותר, כך הוא נדרש להצדיק את עצמו פחות. לסיפור טוב שגם נשען על יסודות מוצקים, יש את היכולת לשנות את העולם, או לפחות חלק מהמציאות. חברות הרכב החשמלי וחברות האנרגיה הירוקה מבקשות לעשות בדיוק את זה. האם הסיפור שלהן יהפוך למורשת מהוללת, טרגדיה, או שיתמוסס לאיטו אל השכחה נוכח עלייתו של סיפור טוב יותר? ימים יגידו.