אופנה: "עברתי לקולקציה קטנה"

מאיה בש, בוגרת שנקר, פתחה חנות במתחם החשמל שבתל אביב בסוף 2006, ומאז היא פועלת ממנה ומהסטודיו שפתחה לאחרונה ברחוב הגדוד העברי. בש, ילידת נובוסיבירסק, עלתה ארצה בגיל 13, והרקע הזר מוהל בבגדים האורבניים שלה השפעות אירופיות מעודנות. כל אלו סימנו אותה כהבטחה, שאותה היא מתאמצת

"כבר בנובמבר ראינו פחות תנועה באזור", היא מספרת, "אבל קשה לשים את האצבע ולומר שזה בגלל המיתון: גם החורף התעכב, ובעצם הפך לפקטור בהאטה. למזלי, הצלחתי לבסס את רוב המכירות על לקוחות קבועות כך שהפגיעה לא היתה קשה מדי, אבל הלחץ עדיין קיים. מצב שבו נשאר מלאי גדול עלול למוטט מותג קטן".

אילו פעולות בלימה עשית?

"לפני כמה חודשים שכרתי תופרת קבועה לסטודיו והפסקתי לשלוח דגמים למתפרות חיצוניות. כך אוכל לשלוט בכמויות שאני מייצרת: אתחיל בקולקציה קטנה, אחוש את השוק ובהתאם לביקוש אגדיל את הכמויות. מעבר לזה, הקדמתי את מכירות סוף העונה בכמעט חודש, והתחלתי אותן כבר בראשית ינואר".

ניסית להוזיל עלויות באמצעות קניית בדים זולים?

"לא. הבדים הם אותם בדים שאני מזמינה מיפן ומיבואנים בישראל, באותם איכות ומחיר כמו לפני המיתון".

מה בנוגע לשיפור התוצאות העסקיות באמצעות העלאת מחירים?

"לא העליתי מחירים. יחסית לשוק המקומי המחירים שלי ממוצעים ותואמים את רמת החיים בארץ. עם זאת, תמחרתי את קולקציית הקיץ כמו בשנה שעברה והקפאתי עליית מחירים. באופן כללי יש לנו מזל גדול שעכשיו נכנסת קולקציית קיץ ולא חורף: בקיץ הבגדים זולים יותר, לכן הצרכן יקנה יותר פריטים ממה שקנה בחורף".

ומה הלאה?

"הבנתי שכנראה לא אצא ברווח השנה. המטרה העיקרית היא לשרוד. אני מנהלת חנות, סטודיו ושירותי תפירה ואת כל אלו אני צריכה לממן, לכן כל המשאבים יופנו לשם. באופן מפתיע אני כרגע קצת ברווח, בזכות מכירת סוף העונה ושוק המעצבים שהתקיים בינואר. אבל גם אם לא ארוויח שקל השנה, אני אשמח שאני שורדת".