באוצר טענו שהגדילו את תקציב קופות החולים, המציאות הפוכה

מספר כל כך קטן הוא זה שמסביר את הפסיקה הדרמטית של בג"ץ מיום חמישי האחרון, שקבע כי תקציב סל הבריאות - זה שממנו מספקות קופות החולים שירותי בריאות לציבור - נשחק בשנים האחרונות. 1.6% זהו הפער השלילי הממוצע בין גובה ההוצאה של קופת חולים על מבוטח שלה שנזקק לשירותיה כיום - אם בדיקת דם במרפאה ואם ניתוח בבית החולים - לבין ההוצאה שלה ב־1995 על כל אזרח.

מחקר של פרופ' דב צ'רניחובסקי, כלכלן בריאות מאוניברסיטת בן־גוריון ומרכז טאוב, מראה כי לא רק שתקציב הבריאות שלו זכאי כל אזרח ישראלי לא עלה, אלא שבחינה של מדד ההוצאות של הקופות מראה כי המדינה משקיעה בפועל בבריאות אזרחיה 1.6% פחות מבעבר. וכל זה, אף שבנתונים הרשמיים שמפרסמת המדינה תקציב סל הבריאות הניתן לקופות החולים עלה ב־8.7% לנפש. על כך אומר פרופ' צ'רניחובסקי כי "זכות האוצר להפחית בתקציבים. אבל הוא צריך לעשות זאת ביושר ולא על ידי מניפולציות במדד, אלא לבוא באופן כן ולומר - אנו מקצצים". בג"ץ היה חריף יותר כאשר כתב כי "המשך התנהלות משרדי האוצר והבריאות בקצב הנוכחי עלול להוביל לפגיעה חמורה ורחבה במבוטחי קופות החולים".

בית חולים צילום: מיקי אלון

כסף רב שלא מגיע לציבור

תקציב סל הבריאות שמקבלות ארבע קופות החולים עומד על כ־32 מיליארד שקל בשנה. על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי מ־1995, התקציב מתעדכן בכל שנה על פי כמה פרמטרים, שהעיקרי בהם הוא מדד יוקר הבריאות. מדד זה מורכב ממדדי משנה שמחושבים על ידי הלמ"ס, אך אילו מדדים ייכנסו ומה יהיה משקל כל אחד מהם קובעת המדינה.

מה שחסר במדד יוקר הבריאות וקיים במדד תשומות הבריאות הוא תעריף יום האשפוז - התעריף של פרוצדורות רפואיות שונות בבתי החולים שקובעת ועדה משותפת למשרדי האוצר והבריאות. לטענת קופות החולים מכבי והכללית מדובר בעניין טכני לכאורה, אך משמעותו היא חוסר של 2.3 מיליארד שקל בתקציב סל הבריאות - כלומר, שירותי הבריאות שמקבל הציבור פחות טובים ב־2.3 מיליארד שקל משיכלו להיות.

טענה זו של הקופות מעט מוגזמת, בין השאר משום שלכללית יש בתי חולים משלה שהיא מתחשבנת איתם בנפרד, וגם כי ארבע הקופות מנהלות משאים ומתנים אגרסיביים עם בתי החולים להורדת התעריפים. אולם גם אם האמת נמצאת אי שם באמצע, מדובר בכסף רב.

פרופ' צ'רניחובסקי צילום: תומי הרפז

אפשר להביט על השחיקה התקציבית אחרת. על פי הנתונים של פרופ' צ'רניחובסקי, מדד יוקר הבריאות עלה מ־1995 ועד 2010 ב־67%. לעומת זאת, מדד תשומות הבריאות שאותו מחשב משרד הבריאות וכולל את תעריף יום האשפוז והוצאות אחרות עלה בתקופה זו ב־84%. המשמעות היא שההוצאות של הקופות בפועל לפי משרד הבריאות עלו הרבה יותר מאשר התוספת התקציבית שניתנה להן, כלומר לציבור.

"מה שצריך לעשות הוא להוציא את האחריות על קביעת מדד יוקר הבריאות מהמדינה ולהעביר אותה ללמ"ס", אומר פרופ' צ'רניחובסקי. "אם לאחר מכן תחליט המדינה שלא לעדכן את סל הבריאות במלוא עליית המדד, זו זכותה. אבל לפחות שיהיו סדר והיגיון ובמיוחד שקיפות".

לחץ מהרפואה הפרטית

נתון מעניין אחר שנמצא במחקר הוא זה של העלייה במדד מחירי הרפואה הפרטית, כל אותן פעולות רפואיות שחולים קונים בעזרת הביטוחים המשלימים של קופות החולים, ביטוח הבריאות הפרטי או אף מכיסם. מאז 1995 מדד זה עלה בלא פחות מ־93%, והוא מסביר לא מעט מהעלייה בהוצאות המדינה ומשקי הבית על בריאות. כאשר עולה שכר הרופאים במרכזים הפרטיים, גדל הלחץ על המערכת הציבורית להגדיל את שכר הצוותים הרפואיים העובדים בה. מדד מחירי הרפואה הפרטית הוא בין הגורמים העיקריים לכך שמדד תשומות הבריאות עלה גם הוא. ממשרד הבריאות נמסר: "עמדת המשרד הינה כי מדד יוקר הבריאות לא מייצג בצורה מספקת את עלויות מערכת הבריאות"., ואף יוצר גירעונות בכל צדי 'השמיכה התקציבית', בבתי החולים ובקופות החולים".

ממשרד האוצר נמסר, כי "מדד יוקר הבריאות משקף את הוצאות הקופות, שרק 40% מהן הן אשפוז. מדד תשומות הבריאות הוא מדד תיאורטי שבו משרד הבריאות נתן משקלות גדולות אף יותר ממה שהקופות עצמן מצהירות עליהם. לכן המחקר הוא לא רלבנטי. אין פה שום מניפולציה".

לכל הכתבות בפרויקט "קופון חולים" לחצו כאן