"לישראל אין כלים לקיים מערכת בריאות בלי רפואה פרטית"

הרפואה הפרטית בישראל לא מתכוונת לשבת בשקט בזמן שבמשרד האוצר משחיזים הצעות להצרת צעדיה. "אין לישראל משאבים לחזק מספיק את מערכת הבריאות הציבורית כדי שלא נצטרך פה גם מערכת פרטית. אם ניתן היה לעשות את זה אז אדרבא. אבל זה דמיון, זה לא יכול להתקיים" אומר בראיון ל"כלכליסט" פרופ' שוקי שמר, יו"ר אסותא ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות.

שמר גם נוקב במספר - 5 מיליארד שקל - אשר צריכים להתווסף מהשנה ובכל שנה לתקציב סל הבריאות, שעומד כיום על 35 מיליארד שקל, כדי שהמערכת תוכל להתמודד עם הצרכים האמיתיים שלה. "כל ניסיון לפגוע בספקי שירותי בריאות פרטיים שעושים את עבודתם נאמנה פוגע בציבור, ולא מדובר בעשירים, אלא גם בציבור שמגיע מהעשירונים התחתונים, כולל מעמד הביניים שרוצים לחזק אותו. אני מאוד מקווה שמדובר בבלון ניסוי ושאין בכוונת האוצר לפגוע בספקים הפרטיים".

כפי שפורסם אתמול ב"כלכליסט", באוצר שוקלים שורה של מהלכים שנועדו להקשות על קופות החולים וחברות הביטוח לממן באמצעות הביטוחים המשלימים טיפולים פרטיים בבתי החולים הציבוריים, בבתי החולים הפרטיים ובקליניקות הפרטיות. צעדים אלו, טוענים במשרדי האוצר והבריאות, יצליחו לצמצם את הפגיעה במערכת הציבורית ולחזק אותה לעומת הפרטית.

שמר מסביר כי "בכל העולם המערבי מערכות הבריאות מתמודדות עם שלוש תופעות מרכזיות - הזדקנות האוכלוסייה, התייקרות הטכנולוגיה הרפואית ועלייה ברמת החיים. כדי לממן את הצרכים של החולים כבר אי אפשר להסתפק בתקציבים ממשלתיים. די אם נסתכל על כך שכיום אנשים מבוגרים חיים כאשר הם סוחבים איתם גם 2–3 מחלות שפעם כל אחת מהן הוגדרה כקטלנית - סרטן, מחלות לב ועוד. כל אלו יוצרים לחץ תקציבי גדול מאוד שמתבטא בהתייקרות מואצת של התרופות ובגידול ריאלי של 10%–15% בכל שנה, בעולם וגם בישראל. כאן השאלה היא האם יש אפשרות למדינה למנוע מאזרחיה את קבלת השירותים הללו, היקרים יותר. בלחץ הכלכלי שהביא להרכב הממשלה של היום בישראל יידרשו קיצוצים כואבים בתקציבים שונים, אז במקרה הטוב המערכת לא תיפגע תקציבית, אבל בוודאי לא יתווסף הכסף שנדרש. זו המציאות".

"המערכת הפרטית שולית"

יוזמת משרד האוצר לפגוע באספקת זרם המימון הפרטי לבית החולים הפרטי אסותא, המהווה כמחצית מהכנסותיו, עשויה לזכות בתמיכתם של מנהלי בתי החולים הגדולים - בעיקר פרופ' גבי ברבש מאיכילוב ופרופ' זאב רוטשטיין משיבא. שמר מנסה להיות ממלכתי ומסתפק באמירה כי "המציאות יצרה מצב של מנהלים מתוסכלים, גם אם מצוינים".

הם מתוסכלים כי חסר להם כסף?

"מלבד הבעיה התקציבית יש לנו בעיה עם משרד הבריאות שלמרות היותו רגולטור לא מנסה להסדיר את המערכת אלא לנהל אותה. הוא מצר את צעדי מנהלי בתי החולים, והם מרגישים שהם לא יכולים לתת שירות איכותי לחולה. מנהלי בתי החולים, במקום להילחם יחד על שינוי השיטה בהתנהלות משרד הבריאות, מפריחים סיסמאות שהמערכת הפרטית אוכלת את הציבורית וכדומה. אבל על מה מדברים בכלל, על מערכת פרטית שמהווה 3% ממיטות האשפוז בישראל, שההוצאה היא משהו כמו 2 מיליארד שקל מתוך הוצאה לאומית של 67 מיליארד שקל. זהו ספין תקשורתי".

על אילו מנהלים אתה מדבר?

"יש בתי חולים, כמו זה של נהריה, ברזילי, וולפסון, שעושים עבודה מאוד טובה ולא צועקים. יש מנהלים אחרים שמתוסכלים כי הם רוצים לתת רפואה טובה ועשירה ולשפר את האיכות, ואז במקביל לניגוח של הרפואה הפרטית הם מנסים לפתח שירותים פרטיים בתוך בתי החולים שלהם (כגון סקר המנהלים באיכילוב, מלוניות ליולדות ושירותים אחרים שהמימון שלהם נעשה על ידי החולה או הביטוח הפרטי שלו - מ"פ)".

אז אתה אומר עליהם שהם צבועים.

"זו לא צביעות אלא תסכול. נכון, יש שם רפואה פרטית, גם אם מסוג אחר משל אסותא. אין לי בעיה עם השירותים הללו, כל עוד זה נעשה על פי הכללים שקבע משרד הבריאות".

למה יש מלכתחילה פעילות פרטית בבתי חולים ציבוריים?

"הייתי מנכ"ל משרד הבריאות כאשר הדבר הזה עוגן. אני חושב שעשינו נכון שהסדרנו את הפעילות שלהם. טוב שיש יכולת לבתי החולים הממשלתיים להפעיל את המתקנים שלהם גם בשעות אחר הצהריים, אני רק חושב שאסור לנצל את אותה פעילות לכזו שהיא למעשה אסורה. זה לא ראוי אם יוצרים מוקדים שבהם נותנים שירותים פרטיים של ממש בתוך מתקנים ממשלתיים. לדוגמה מאפשרים לבתי חולים לפתוח מלוניות ליולדות, שברור שמגדילות את אי־השוויון, כי הן לא ממומנות באמצעות ביטוח שנגיש לכל האוכלוסייה, וכך מי שיכולה להרשות לעצמה יוצאת אחרי 24 שעות ממחלקת האשפוז העמוסה ועוברת למלונית".

שמר. "לא ראוי ליצור מוקדים שבהם נותנים שירותים פרטיים בתוך מתקנים ממשלתיים, כמו לדוגמה בתי חולים שפותחים מלוניות ליולדות ובכך מגדילים את אי־השוויון" צילום: עמית שעל

אסותא רוצה פריפריה

שמר עוד לא נפגש עם שרת הבריאות החדשה יעל גרמן, אך כשייפגשו היא תשמע ממנו לא רק ביקורת קשה על התנהלות המשרד שהיא עומדת בראשו אלא גם הצעות לשיפור המערכת. הוצאת הרגולציה על האשפוז בישראל ממשרד הבריאות לרשות נפרדת היא אחת מהן. "משרד הבריאות צריך לשאול את עצמו האם הוא ספק שירותים או רגולטור. כל עוד המשרד הוא גם הבעלים של בתי החולים הממשלתיים, הוא בניגוד עניינים מובנה. הפתרון פה הוא לגמרי ברור וקל. זו ממשלה חדשה שיכולה להקים רשות אשפוז ממשלתית שתהיה תחת שר הבריאות ולא תחת מנכ"ל המשרד אלא לידו".

ובא לציון גואל?

"לא רק. מערכת הבריאות בישראל היא טובה, אבל היא לא עובדת בצורה רציונלית. זה כמו פילהרמונית עם נגנים מצוינים ומנצחים מצוינים אבל עם כלים לא מכוונים. שינוי השיטה חייב להיעשות בצורה כוללת, כלומר בטיפול בכל רכיבי המערכת. קודם כל צריך להוביל את המערכת לרציונליזציה במחירים, כי משרד הבריאות מגדיר תעריפים שהם גבוהים ב־20% מהמציאות, הוא צריך לשנות לחלוטין את שיטת התמחור בין קופות החולים לבתי החולים. כיום קופות החולים מחויבות לשלם לבתי החולים בלי קשר לפעילות שהן רוכשות בפועל, ובמקביל - כי משרד הבריאות צריך לדאוג

להכנסות בתי החולים הממשלתיים - נוצרו שני פסאודו־קרטלים, בתל אביב ובצפון, שבהם הקופות מחויבות לקנות מבתי החולים בסכומי עתק בלי קשר לפעילות עצמה. במקום זאת צריך לייצר תמריץ להתייעלות וחיסכון בהוצאות. השיטה כיום פשוט מיושנת, קומוניסטית".

אז אתה בעצם אומר שהפתרון הוא מערכת פרטית.

"יש מדיניות, מוגדרת או לא, שהמערכת תהיה בנויה על תמיכות. אם לא מביאים לעצמאות ותחרות, נוצר מצב שחלק מהמערכות מתות בזמן שהן עדיין נתמכות. צריך לגרום למערכת הבריאות להיות בריאה ולהתנהל בצורה הגיונית, ושיהיו בה תחרות ותמריצים להתייעלות. כל עוד ניתנת רפואה טובה, בצורה שקופה ובמחיר נמוך, אז זה טוב. אפשר לחזק את הפריפריה גם באמצעות גופים פרטיים, ואני אגיד את זה ליעל גרמן - אני חושב שאסותא תרצה להקים מרכזים רפואיים בפריפריה. בעבר כבר ביקשנו להקים מרכז רפואי בדימונה או בקריות, ואנחנו לא מקבלים את הרישיונות".