חדר משלהם

1. נתוני פתיחה

הלקוחות: אבנר ברק (47) ושלושת ילדיו (בני 14, 11 ו־7.5).

הנכס: דירת 150 מ"ר שאוחדה משתי דירות, בבניין משנות העשרים של המאה הקודמת, בדרך אילת בתל אביב.

המטרה: התאמת החלל לצורכי בני הבית תוך שימור הנוף הנשקף מהחלל הציבורי הפתוח; החלפת רצפת העץ וחלק מהתשתיות.

איש המקצוע: האדריכל מורן פלמוני.

המסגרת: שיפוץ בתוך שישה חודשים בלבד, שלא חרג ממסגרת התקציב. "הייתי צריך לשפץ בזמן קצר יחסית ובעלויות נמוכות", אומר ברק, "כי הייתי צריך למצוא קורת גג. מצד שני, זה צריך להיות גם משהו ארוך טווח. מורן הציע לפרק את הרצפה שהיתה קיימת כאן, למיין אותה ולהשתמש בה מחדש. היא לא הספיקה לחללים הפרטיים, אז לקחנו משהו שיהיה דומה. כמו כן, השארנו את המטבח בלי שינוי, כיוון שהוא בסיסי אבל מאוד משתלב בדירה".

ההשקעה בעיצוב הפנים, הוא מתבדח, הסתכמה באפס שקלים, שכן נעשה שימוש בריהוט קיים. "את מה שלא נכנס לכאן - זרקתי", מחייך ברק.

החלל המרכזי צילום: עמית שעל

לא מתפשר: על סעיף הנגרות, שתופס לרוב נפח מרכזי בשיפוצים, ובוצע על ידי נגריית עידן מיפו. "הנגרות היא באמת הדבר היחיד שלא התפשרתי עליו, כי הקירות כאן לא ישרים. הנגרים פשוט עשו עבודה מדהימה", אומר ברק. פלמוני מוסיף: "הנגרים היו צריכים להתמודד עם הקורות, העמודים והקירות המקוריים שלא היו כל כך ישרים, מכיוון שנכנסנו עם ריהוט ואלמנטים חדשים של נגרות לתוך המבנה הקיים. הם התאמצו כדי להתגבר על מגבלות הקונסטרוקציה המקורית".

נשכח בדרך: חיפוי התאורה, שרובה נותר בסטנסילים, וחיפוי הכבלים בפינת הטלוויזיה. "מה שלא מסיימים בשיפוץ נשאר איתך, אין מה לעשות", אומר ברק.

2. עקרונות מנחים

עם הפנים לים: לדברי פלמוני, האלמנט המרכזי בתכנון הדירה היה תכנון חלל אחד פתוח הצופה לנוף - הגגות האדומים של שכונת נווה צדק והים המשתרע מאחוריהם. "מיקמתי את חדרי השינה במזרח, צד שנעים להתעורר בו בבוקר, ואת החלל הציבורי בכיוון צפון ומערב, שם נגלה הנוף המרהיב", הוא אומר. "רציתי לקבל מבט פתוח ורחוק עד לים כבר מדלת הכניסה, דרך חלל הלופט הפתוח. בפינה המערבית של החלל המשותף, שבה הנוף המרהיב ביותר, הרחבנו את המרפסת על חשבון החלל הפנימי. היא למעשה נוגסת משטח הפנים של הדירה ליצירת פטיו פנימי בין פנים הדירה לנוף שבחוץ".

המרפסת: אלמנט נוסף שמייחד את הדירה הוא מרפסת הפטיו, שבינה לבין החלל המרכזי מפריד קו מלאכותי מזכוכית. ברק: "בימים יפים, וזה הדבר המדליק, אפשר פשוט 'לקפל' את קיר הזכוכית, ולקבל תחושה פיזית של איחוד החלל המרכזי עם הים ועם הנוף".

הנוף הנשקף מהמרפסת. אפשר לראות גם את הים צילום: עמית שעל

דלת הקסמים: בין החלל הציבורי לחללים הפרטיים חוצצת הספרייה, שלאורכה ממוקמות שלוש דלתות צרות וגבוהות - כל אחת מהן מובילה לאחד מחדרי הילדים. "אבנר ואני רצינו שתהיה אינטראקציה בין החלל המשותף לחללים הפרטיים", מסביר פלמוני. "אם פותחים את דלתות החדרים, החלל ממשיך דרך חדרי הילדים ונהפך בקלות לחלל אחד גדול. באמצעות סגירת דלת בלבד מושגת שוב ההפרדה ותחושת הפרטיות". הדלתות עשויות מעץ קליר ומתנשאות לגובה לא סטנדרטי כגובה התקרה - 3.5 מטרים.

חלוקת החללים: אף שאפשר להגדיר את התוצאה הסופית כלופט, פלמוני הצליח לשמר את תחושת האותנטיות והחמימות של הדירה באמצעות חלוקת החללים. "מכיוון שהיו כאן שתי דירות במקור, יש כאן מערכת של עמודים וקורות קונסטרוקטיביות ששימשו בסיס לחלוקה המקורית של הדירות", הוא אומר. "בחרנו להשאיר את השלד כפי שהוא ולא לנסות להסתיר אותו. יש כאן בעצם שתי מערכות שעובדות ביחד ובנפרד: הקונסטרוקטיבית שנשארת חשופה בכל חלל הדירה, וזו המחלקת מחדש את הדירה בצורה הפונקציונלית והאיכותית ביותר".

3. האזור: להרגיש את הרחוב

דרך אילת, הממוקמת בצפון פלורנטין, היא עורק מסחר עמוס וסואן, ולכן הדירה מפתיעה בחמימות וברוגע השוררים בה. ברק מסביר כי בחר באזור מכיוון שטרם עובד על ידי מכבש הטרנדיות של תל אביב, ומכיוון שביקש לאפשר לכל אחד מילדיו חדר משלו. "גרתי כ־20 שנה בדירות קרקע, בנווה צדק וביפו. חיפשתי משהו בסביבה, והאזור הזה משך אותי בגלל הבתוליות שלו", אומר ברק. "הדבר הראשון שמשך אותי בדירה הזו היה החלל, הנוף והשילוב ביניהם. מבחינתי, קודם כל היו שלוש דרישות: שלושה ילדים שכל אחד מהם רצה את הפרטיות שלו. חדרי השינה הם פרטיים, מזמינים וחמימים, אולם הם מאוד קשורים לחלל המרכזי, בלי מסדרון שמפריד ביניהם כמו ברוב הדירות".

חדר השינה ממוקם במזרח, צד שנעים להתעורר בו צילום: עמית שעל

מאז המעבר התחבבה הסביבה על ברק מאוד. "בחרתי להרגיש את הרחוב, לראות את האנשים מקרוב, ולא ממגדל ענקי כמו מגדל נווה צדק. זה כל הרעיון של דירה בעיר. אני אוהב את האזורים המתפתחים האלה. זו העיר האמיתית בעיניי".

4. חששות וחרטות

פלמוני, העסוק כעת בתכנון פרויקט המגורים של מתחם קרן במושבה האמריקאית הסמוכה ובתכנון הקמפוס החדש של סמינר הקיבוצים, מיודד עם ברק כבר שנים. "הצלחנו לעבוד יחד למרות זאת", צוחק ברק, ופלמוני מודה: "חששתי לעבוד עם חבר, ולשמחתי התבדיתי. זה משהו נחמד שנשאר בסוף בתוך החברות, עוד חוויה משותפת שצברנו יחד וממשיכה להיות נוכחת ומשמעותית".

השניים אומרים כי לא נתקלו במחלוקות לאורך הדרך, להפך: "כל התהליך עם אבנר היה הרמוני", אומר פלמוני.

אבנר ברק בפינת העבודה צילום: עמית שעל

"ההתייחסות והרגישות שלו לחדרי הילדים היתה מיוחדת במינה ונוגעת ללב, ועד שהוא לא היה בטוח שלכל ילד יש פינה מיוחדת משלו - חלוקת הדירה לא הושלמה. זה לא יצר מתחים בינינו, אלא היה דיאלוג חיובי מאוד עם הסכמות הדדיות. קשה לומר שזו דוגמה טובה ליחסים הרגילים של מי מכופף את מי בין אדריכל ללקוח".

חרטות קטנות? "שלא שמתי פה מעלית", צוחק ברק. "יש כאן פיר ענקי וזה אפשרי לגמרי. אבל גם אם היה לי תקציב בלתי מוגבל, לא הייתי עושה משהו אחר".