מסע בעקבות הכסף: המיליארדים האבודים של הדיור הציבורי
מאז 1998 נכנסו לקופת המדינה סכום אדיר של כמעט 3 מיליארד שקל ממכירת דירות שבבעלותה. אף שהחלטת ממשלה מחייבת להשקיע את הכסף בהרחבת הדיור הציבורי - כבר 30 שנה לא נבנתה אפילו דירה חדשה אחת. לאן הלך הכסף? בין השאר לסוכנות היהודית ולסלילת כביש למעלה אדומים. 438 מיליון שקל פשוט נעלמו
מי שביקר במאהלי המחאה שהוקמו ברחבי ישראל בקיץ האחרון, לא היה יכול לפספס את המשפחות הממתינות בתור לדיור הציבורי כבר שנים. לפי נתוני משרד הבינוי והשיכון, כ־2,300 משפחות מחכות כיום לדירה מהמדינה, אולם המספר האמיתי גדול בהרבה ומגיע לעשרות אלפי משפחות שנותרו מחוץ לרשימה. הסיבה הרשמית לכך היא הקריטריונים שהגדירה הממשלה ההופכים לנוקשים יותר משנה לשנה. כך, בכל פעם שמשפחות אלה זועקות, פקידי החברות המשכנות דוגמת עמידר או חלמיש, מדקלמים תשובה קבועה: "ידינו כבולות. לממשלה אין תקציב לבניית דירות חדשות לדיור הציבורי". האומנם אין לממשלה תקציב לרכישת דיור ציבורי חדש?
ניסיון לברר את התשובה לשאלה זו מגלה כי זהו אינו המצב, אלא להפך. בעשורים האחרונים, דרך עסקאות מכירת דיור ציבורי נכנס סכום כסף גדול מאוד לקופת הדיור הציבורי בישראל, כמעט 3 מיליארד שקל למען דיוק. על פי החלטה שקיבלה ממשלת אהוד ברק בדצמבר 1999, כל הכספים שיתקבלו ממכירת הדיור הציבורי אמורים לעבור לקרן מיוחדת שתשמש להגדלת מאגר הדירות לטובת הזכאים. אולם סכום זה נעלם כלעומת שבא ושימש לצרכים שונים - מסלילת כביש ועד להחזרת עמלות. לשם מה לא שימש סכום זה? לבניית דירות לזכאים.
כך פוזרו 2.75 מיליארד שקל שהתקבלו ממכירות דירות ציבוריות לחץ כאן
הנחות של 70%–90%
הסיפור של כספי הדיור הציבורי הוא סיפור של כסף גדול מצד אחד, ושל המשפחות העניות ביותר בארץ מצד שני. זהו בעיקר סיפור סבוך, תמוה וגדוש גרסאות סותרות של משרדי ממשלה, אשר אינן מתיישבות זו עם זו.
כדי להבין מה עלה בגורלם של מאות מיליוני השקלים שהועברו לקופת המדינה, יש לחזור ל־1998. אז חוקק חוק הדיור הציבורי ביוזמתו של חה"כ לשעבר רן כהן, המאפשר לדיירים זכאים להפוך לבעלי רכוש משלהם. שנה לאחר מכן החלה מכירת הדירות מתוקף חוק זה, במסגרת מבצעים שונים שהעניקו הנחות של 70%–90% ממחיר השוק של הדירה לזכאים. הסכום שהתקבל ממכירת כל דירה נע בין 3,000 ל־10,000 דולר - תלוי בתנאי המבצע שהציעה הממשלה באותה תקופה ובמיקומו של הנכס.
על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ), בין 1999 ל־2011 נמכרו במבצעים השונים 33.4 אלף דירות. על פי הממ"מ, ההכנסה ממכירת הדירות הסתכמה ב־2.75 מיליארד שקל. מה היה על הממשלה לעשות בכסף? כאן מתחילים הדברים להסתבך.
דירות הדיור הציבורי מנוהלות על ידי חברות ממשלתיות, כמו עמידר או חלמיש. עם זאת, כ־18 אלף דירות נוספות מנוהלות בידי עמיגור, שהיא חברה־בת של הסוכנות ואינה בבעלות הממשלה. בסוכנות היהודית לא קיבלו בזמנו את הבשורה על היציאה למבצעי המכירה בשמחה.
לדברי גורם המקורב לסוכנות, כאשר נודע לתורמים היהודים מחו"ל על מכירת הדירות, הם עלו על טיסה והגיעו ארצה בניסיון לעצור את ההחלטה. הם טענו כי מדובר בחיסול הדיור הציבורי, וכי לא למטרה זו נתרם הכסף. כיוון שמספרן של דירות עמיגור בעוגת הדיור הציבורי היה רב - לא ניתן היה להתחיל במבצעים בלי לקבל את הסכמת הסוכנות.
מצב זה הוביל לחתימת הסכם בין האוצר לסוכנות בינואר 1999. לפי הסכם זה, דירות הסוכנות יימכרו במבצעים, אך המדינה תשלים את סכום המכירה ל־33 אלף דולר לכל דירה מ־5,000 הדירות הראשונות שיימכרו. כלומר, אם הדייר הזכאי רכש דירה ב־3,000 דולר, תשלם המדינה לסוכנות היהודית 30 אלף דולר נוספים כפיצוי. כמו כן, החל בדירה ה־5,000 ואילך תשלים המדינה את סכום המכירה ל־39.5 אלף דולר לכל דירה, ותתחייב לרכוש את כל דירות הסוכנות גם לאחר שמבצעי המכירה יסתיימו.
המבקר זיהה בעייתיות
החוזה שנחתם בין האוצר לסוכנות זכה לביקורת חריפה מצד מבקר המדינה אליעזר גולדברג בדו"ח שפורסם ב־2003. "ההסכם חריג הן מבחינת היקפו, מהותו וההתניות הכלולות בו", כתב בזמנו המבקר אליעזר גולדברג. "כמו כן, הוא נוגע למשרדי ממשלה אחדים: משרד השיכון, המשרד לקליטת עלייה ומשרד האוצר. לאור זאת, היה ראוי להביא הסכם זה לדיון בממשלה בצירוף ניירות עמדה ותחשיבים, לרבות הערכה של השפעת ההסכם על התקציב הדרוש ועל מלאי הדיור הציבורי".
המבקר מצא בעיות נוספות בהליך חתימת ההסכם. בין בעיות אלה הוא ציין את הסכומים שנקבעו כפיצוי לסוכנות היהודית, ללא מנגנון הקובע תנודות במחירי הנדל"ן או את הרזרבה התקציבית שנדרשה כדי להוציא את ההסכם לפועל. "כאשר יקוים ההסכם במלואו והממשלה תרכוש את דירות הסוכנות שלא נמכרו במבצעים, יטיל הדבר עומס כבד על תקציב המדינה - כ־2 מיליארד שקל במועד חתימת ההסכם. זאת, בלא שתתווסף למאגר אפילו דירה אחת", כתב המבקר.
הפגנת דיירי הדיור הציבורי צילום: ערן חכים המבקר התייחס גם לקרן המיוחדת שממשלת ברק התחייבה להקים ב־1999 לשם הרחבת הדיור הציבורי. על פי הדו"ח, קרן כזו אכן נפתחה בחשבון משרד הבינוי והשיכון, אולם הסכומים שהועברו אליה נותבו כהחזרים לסוכנות. על פי נתוני מחלקת המחקר של הכנסת, הממשלה כבר החזירה כ־1.08 מיליארד שקל לסוכנות היהודית, בעוד ש־1.1 מיליארד שקל הועברו למשרד הבינוי והשיכון וכ־440 מיליון שקל הופנו למשרד האוצר.
בסוכנות היהודית מתקוממים למשמע הביקורת ארוכת השנים על ההסכם, וטוענים כי המדינה היא שיזמה אותו מלכתחילה. "מאז קום המדינה ניהלה הסוכנות עשרות אלפי דירות דיור ציבורי שבבעלותה, מתרומות של יהדות העולם. כדי לכלול גם דירות אלו במבצעי המכירה של המדינה, נענתה הסוכנות היהודית לפניית הממשלה והסכימה למכור את הדירות שבבעלותה למדינה - במחיר נמוך מערכן בשוק", נמסר מהסוכנות.
בסוכנות מסבירים כי "הכספים שאנו מקבלים ממכירת הדירות שבבעלותנו משמשים להחזר הלוואות ענק שנלקחו למימון גלי העלייה המסיביים בשנות התשעים. הסוכנות, הפועלת מכספי תרומות, ממשיכה להשקיע מדי שנה מאות מיליוני שקלים בחיזוק החברה הישראלית, בין השאר בהעמדת כ־5,000 דירות חדשות של דיור ציבורי מוגן עבור קשישים וניצולי שואה".
לא מספקים תשובות
אפשר לטעות ולחשוב שכספי הדיור הציבורי עברו כולם לטובת הסוכנות היהודית, אך לא כך הדבר. ההכנסות שהתקבלו מהדירות התחלקו גם בין משרד הבינוי והשיכון ומשרד האוצר, ושימשו לצרכים שונים. התחקות אחר מסלול הכסף מגלה כי כל משרד ממשלתי מחזיק בגרסה שונה באשר לאופן שבו חולקו הכספים: גרסת מרכז המחקר של הכנסת, המבוססת על נתונים שהגיעו ממשרד השיכון ומחברות הדיור הציבורי, מראה כי מכירת הדירות הניבה 2.75 מיליארד שקל, בעוד שבאוצר מדברים על הכנסות של 2.32 מיליארד שקל בלבד. על פי מרכז המחקר, 1.08 מיליארד שקל הועברו כהחזר לסוכנות, בעוד שבאוצר מדברים על סכום גדול יותר של 1.6 מיליארד שקל.
מה עלה בגורלם של מאות מיליוני השקלים הנותרים? גם במקרה זה תלוי את מי שואלים. על פי גרסת מרכז המחקר של הכנסת, 680 מיליון שקל הוקצו לפרויקטים בתחום השיכון ובהם שיקום שכונות, שיפוץ בתי דיור ציבורי וגם רכישת דירות. לפי בדיקתו, 438 מיליון שקל הועברו לקופת האוצר. בעקבות פרסום המחקר העלה ח"כ דב חנין שאילתה בישיבת ממשלה שהתקיימה בנובמבר, בניסיון להבין מה עלה בגורלם של מאות מיליוני השקלים שעברו לאוצר. סגן שר האוצר יצחק כהן הסביר לו כי לא רק שבקופת האוצר לא נשאר כסף מיותר, "אלא יש תקציב נוסף של 500 מיליון שקל שהמשרד חייב לסוכנות. חלוקת עוגת הכספים, כפי שמוצגת במרכז המחקר של הכנסת, מעלה תהייה משמעותית אחת: מדוע לא נעשה שימוש בכספים שלא עברו לסוכנות היהודית לטובת רכישת או בניית דירות חדשות שישמשו את הזכאים. כהן הוסיף ואמר כי מאז שנכנס לתפקיד "תקפתי בכל כוחי את ההסכם הזה. גם הפקידים באוצר תקפו אותו. זה הסכם הזוי לחלוטין".
באוצר הסבירו אתמול ל"כלכליסט" כי חלק מהכסף שימש לרכישת דירות לנכים, בעוד שחלק אחר חזר בעקיפין לטובת הדיור הציבורי. על פי גרסת מרכז המחקר של הכנסת, שימש הכסף גם לסלילת כביש למעלה אדומים ולשיפוץ מבני ציבור. באוצר התקוממו על ההיתפסות לפרטים אלה ומסרו כי סלילת הכביש תוקצבה בכ־6 מיליון שקל בלבד, ואף ניתנה כהלוואה שחזרה למדינה. הסכום אולי הוחזר לקופת המדינה, אבל לא הגיע לדיור הציבורי.
באוצר סיכמו כי אין כל חשיבות לערוך מעקב אחר כל שקל ושקל, וכי התמונה הגדולה מראה שהוצאות המדינה בתחום הדיור הציבורי הסתכמו בכ־3.5 מיליארד שקל, והיו רבות מההכנסות שהסתכמו לטענתם ב־2.32 מיליארד שקל.
תשובת האוצר לא מספקת את חנין. "העובדה שיש גרסאות רבות למה שקרה עם כל כך הרבה כסף מחייבת חקירה", הוא אומר. לדבריו, יחד עם ח"כ אורלי לוי־אבוקסיס הוא דוחף להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שתברר לאן נעלמו הכספים. "צריך לדרוש מהסוכנות את הכספים שהגיעו אליה. צריך להבין איפה הכספים שנמצאים באוצר ובמשרד השיכון".
ח"כ אורלי לוי אבוקסיס, שהזמינה את המחקר על כספי הדיור הציבורי ממחלקת המחקר של הכנסת, מסרה כי מדובר ב"לא פחות מפשע חברתי. כספים שנועדו לדיור ציבורי של זכאים הוצאו למכירה ישירה בשוק החופשי. אני דורשת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתבדוק את המחדלים ותגלה מי האחראים לכך"
ממשרד השיכון לא נמסרה תגובה.
