ביהמ"ש העליון: בעלת קרקע בהרצליה שהופקעה בחלקה תפוצה פיצוי מלא
בית המשפט העליון קבע כי יש להחיל במקרה הנדון את הלכת "הגנת היתרה", הקובעת כי קרקע שהופקעה בחלקה מזכה את בעליה בפיצוי מלא, במקרה שלא ניתן לעשות שימוש בחלק שלא הופקע וכתוצאה מכך הקרקע הנותרת איבדה מערכה
בית המשפט העליון קיבל השבוע ערעור של בעלת קרקע בהרצליה, שהופקעה בחלקה לטובת סלילת כביש נתיבי איילון, וזאת לאחר שתביעתה נמחקה על הסף בבית המשפט המחוזי מרכז על ידי הנשיאה, השופטת הילה גרסטל, בנימוק של חוסר סמכות.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי יש להחיל במקרה הנדון את הלכת "הגנת היתרה", הקובעת כי קרקע שהופקעה בחלקה מזכה את בעליה בפיצוי מלא, במקרה שלא ניתן לעשות שימוש בחלק שלא הופקע וכתוצאה מכך הקרקע הנותרת איבדה מערכה. ראשיתם של הדברים בשנת 2000, אז הפקיעה הוועדה המקומית הרצליה קרקע מהרייט דיוויס, לצורך סלילת כביש נתיבי איילון באזור שדרות שבעת הכוכבים. מדובר בחלק משטח חקלאי של 850 מ"ר, ממנו הופקעו 516 מ"ר, תוך שינוי יעוד מאזור חקלאי ב' לדרך (כביש נתיבי איילון, מערבית למסילת הרכבת ת"א - חיפה).
נתיבי איילון צילום: טל שחר
בעלת הקרקע דרשה פיצוי מלא בגין ההפקעה, ומשסירבה הוועדה המקומית לשלם כנדרש הוגשה תביעה לתשלום פיצויי הפקעה. לאחר גלגולים שונים של התביעה קיבל בית משפט המחוזי מרכז את טענת הוועדה המקומית כי יש לפצל את הליך בירור הפיצוי המגיע לבעלת הקרקע, כך שבית המשפט יוכל לדון אך ורק בשווי הקרקע, אבל בשום אופן לא יוכל לדון במרכיב הפיצוי בגין ירידת הערך.
יצוין, כי טענה זו - לדון ברכיב הפיצוי בנפרד - הינה טענה נפוצה מאד ומועלית פעמים רבות ע"י הרשויות המפקיעות. מאחר שעל תביעה לירידת ערך חלה התיישנות לאחר 3 שנים, ברוב המקרים בעל הקרקע מחמיץ את מועד הגשת התביעה לירידת ערך ובהתאם - חלה התיישנות על רכיב זה בפיצוי. בדרך זו חומקת הרשות מתשלום חלק ניכר מהפיצויים בגין ההפקעה, ובעל הקרקע יוצא ניזוק, ומאבד חלק ניכר מהפיצוי המגיע לו.
אלא שבעלת הקרקע הנוכחית, בתה של דייויס שנפטרה בינתיים, לא ויתרה. לאחר שהמחוזי מרכז מחק את תביעתה בשל חוסר סמכותו בגין ההתיישנות, עתרה הבת לעליון באמצעות עו"ד עודד ישראלי, המתמחה בענייני הפקעות. הבת טענה, כי למרות שהחמיצה את מועד הגשת התביעה לירידת ערך, ולכאורה חלה על מרכיב זה התיישנות, יש להעניק לה פיצוי מכוח הלכה משפטית שנקראת "הגנת היתרה". הלכה זו קובעת, כי אם הקרקע לא מופקעת בשלמות, והיתרה שלא הופקעה נפגעה בערכה - יכול בעל הקרקע לקבל פיצוי בגין כל החלקה , גם אם לכאורה התיישנה תביעת ירידת הערך.
עו"ד עודד ישראלי, המייצג את בעלת הקרקע מסר: "חשיבותו של פסק הדין בעיגון זכותו של בעל הקרקע המופקעת לקבל פיצוי מלא בגין ההפקעה. בתקופה האחרונה חל כרסום בעיקרון של אי פגיעה בקניין ופיצוי מלא של בעל הקרקע בגין הפקעה, והרשויות המפקיעות לא מהססות להעלות טענות כגון: התיישנות, וטענות נוספות שנועדו להתיש את בעל הקרקע, כדי לפצל את תביעתו בפני כמה ערכאות שונות, והכל במטרה למשוך זמן, לייאש את בעל הקרקע ובכך להפחית מהפיצוי המשולם לו. למזלם של בעלי הקרקע, בית המשפט העליון לא נותן יד לניסיונות קיפוח אלו, ולא מאפשר לרשויות המפקיעות לנצל את כוחן העודף במאבק מול האזרח. פסק הדין הנוכחי מאפשר למעשה לקבל פיצוי מלא בגין כל הקרקע, ללא פיצול הדיון בין ההפקעה לירידת הערך, בכל פעם שמדובר בהפקעה חלקית, ושיתרת החלקה שלא הופקעה נפגעה. מאחר שזהו מצב נפוץ ביותר, יש בפסק הדין משום חיזוק רב של זכות הקניין וריסון היכולת של הרשות לפעול בשרירות ולקפח את הפרט בעת מתן פיצוי".
