עיצוב: הכל מואר
איילון ונעמה שטייגמן־גביש, זוג מעצבי תאורה, הפכו דירה יפואית לא גדולה לבית נעים ומזמין שופע חום, עם רהיטים מעץ בעבודת יד שהכינו בעצמם
נתוני פתיחה
הנכס: דירת 2 חדרים בת כ־65 מ"ר בקומה הרביעית של בניין מתחילת שנות השישים ברחוב יהודה הימית ביפו.
הלקוחות: נעמה שטייגמן־גביש (32), צורפת ומעצבת תאורה, ובן זוגה איילון גביש (39), מעצב תאורה אדריכלית ומרצה בחוג לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי חולון (HIT) ובמכללה למינהל. יחד הם הקימו את סטודיו Twilight, המתמחה בעיצוב ובתכנון תאורה בתל אביב.
שטייגמן־גביש במטבח צילום: תומי הרפז
אנשי המקצוע: בני הזוג נפגשו לראשונה כשבוע לפני שגביש קיבל את המפתחות לדירה, תכננו את השיפוץ במשותף והוציאו אותו לפועל בעזרת קבלנים.
התקציב: 150 אלף שקל, שאפשרו שיפוץ מן היסוד. "גילחתי את הכל פה, כולל ריצוף ואינסטלציה, והשארתי רק מעטפת", מבהיר גביש. "מהמעטפת הזאת בניתי דירה שתתאים לזוג צעיר עם אופציה להרחבת המשפחה".
מבט מהמטבח אל הקיר הצפוני. גוף התאורה שמעל שולחן האוכל עוצב והותקן על ידי שטייגמן־גביש צילום: תומי הרפז
עקרונות מנחים
תאורה: פאר היצירה של הבית. גביש מתאר אותה כרומנטית, ובכלל הוא מתייחס לתאורה כאל משהו מאוד סובייקטיבי.
הסלון. נוהגים להפתיע זה את זה בשידות בעבודת יד צילום: תומי הרפז יתרונה הגדול של הדירה הוא בהשתקפות של אור טבעי. "לבניין השכן יש קיר לבן גדול, שבו פוגעות קרני השמש באופן ישיר וכתוצאה מכך נוצר החזר של אור בלתי ישיר, עוצמתי ורך שממלא את חלל הדירה ומגיע עד לחדר השינה". בני הזוג החליטו לנצל את האור הטבעי הרך הזה, ובהתאם תכננו מפתח מרפסת רחב כדי שהדירה תיהנה ממקסימום החזר אור.
את החלל המרכזי מאירים, בין היתר, גופי תאורה משנות השישים של החברה הגרמנית Erco המתמחה בגופי תאורה מוזיאליים, מתוך האוסף של גביש. הגופים תלויים על שני פסי צבירה בצורת ר', המאפשרים את הזזתם ומספקים מגוון רחב של תרחישי תאורה.
מערכת החשמל בדירה היא מערכת בסיסית המושתתת על 80% דימרים. "זה החשמל הכי מיושן שיש", מודה גביש, "ומצד שני, הוא מאפשר הרבה פונקציות".
בני הזוג מודעים לצורך בחיסכון באנרגיה ובתאורה ירוקה, ומנגד, מצהיר גביש, "למרות כל ההתקדמות הטכנולוגית, עדיין לא פיתחו תאורה שתספק תחליף הולם לנורות הליבון וההלוגן מבחינת איכות האור. לכן תכננו שבמקומות שבהם אנחנו צריכים אור פונקציונלי נשלב לדים ופלורוסנטים, ובסלון הסתמכנו על תאורת הלוגן וליבון. אני מאמין ששילוב של סוגי אור הוא בדיוק כמו שילוב של צבעים על קנבס, זה מה שנותן את האיכויות והעומק של היצירה".
צילום מודפס על פרספקס שאיילון צילם בתקופת מגוריו בפריז צילום: תומי הרפז
עץ: בני הזוג הם נגרים חובבים ובכלל ניכרת בדירה חיבתם לעץ. המכתבה, שולחן האוכל, שולחן העבודה ושני הספסלים שלצדדיו, ארון הבגדים והמדף העילי בסלון עשויים כולם עץ, חלקם בעבודת יד. נעמה מספרת על הרבה ימי שישי שהוקדשו לקניית חומר הגלם בדרום תל אביב, ומראה בגאווה את הרהיטים שייצרו בעצמם, כמו ארון הבגדים בחדר השינה. מדי פעם הם מפתיעים זה את זה ברהיט. למשל, את השידה בסלון, שמשמשת ספרייה, היא הכינה במהלך סוף שבוע שבו שהה איילון באיטליה משאריות עץ סנדביץ' שנותרו מהארון שבנו. כמו כן הם עוסקים מעת לעת ביצירת רהיטים בהזמנה אישית.
חלל מרכזי פתוח: "הבנו שחדר השינה משמש לשינה בלבד", מסביר גביש, "לכן אחרי התלבטויות החלטנו על אופן ספייס רחב וחדר שינה קומפקטי. היום אני לא מתחרט לרגע, כי בסופו של דבר הצלחנו לייצר הפרדה יעילה בין הפרטי לציבורי".
פינת העבודה. את שולחן המחשב מצאו ברחוב ושיפצו בעצמם צילום: תומי הרפז
אורך רוח: תכנון השיפוץ ארך כחודש וחצי והעבודות עצמן נמשכו כארבעה חודשים, אולם עבורם זהו תהליך מתמשך. "לוקח לפחות חצי שנה או שנה עד שאתה מטביע את חותמך באופן מלא. בדברים הגדולים טיפלנו מהר, אבל התהליך שבו הבית הפך למקום שכיף ונעים להיות בו כפי שהוא היום היה ארוך מאוד. לקחנו את הזמן וחווינו התלבטויות כיפיות. למשל, חיפשנו מכתבה הרבה זמן בשוק הפשפשים, ופתאום מצאנו אותה ברחוב ושיפצנו".
סביבה
בני הזוג מעורבים ופעילים בשכונה בכלל ובבניין בפרט. בין היתר הם הקימו ועד בית, טיפחו את החצר הפנימית, וכעת הם מתכננים גדולות ונצורות לגג הבניין (עץ לימון שיצטרף לפטרוזיליה ולשאר ירוקים), שהיה מוזנח עד הגיעם. "חשוב לנו לדאוג לאיטום ולתחזוקה שלו", אומרת שטיינמן־גביש, "בבתים משותפים קשה מאוד לרתום את כל בעלי הדירות שייקחו חלק בכך, כי רבים לא מבינים שזה שלהם מכורח החוק".
הם גם מקדישים תשומת לב רבה לתחזוק הבניין. "זה מבנה ישן, ואם יש סדקים או כל דבר אחר שצריך לסדר, עדיף לעשות את זה מוקדם ממאוחר", היא מסכמת, ואילו בן זוגה מחזק את דבריה ומציין את תחזוקת המעטפת כאחד הלקחים המרכזיים מהשיפוץ.
חרטות קטנות
תאורה ניידת מעשה ידה של שטייגמן־גביש. "כמו נר קטן על בטרייה" צילום: תומי הרפז נעמה: "הייתי מתנגדת לכיור הכפול", היא מחייכת, "פשוט היינו אז בשלב ביחסים שבו לא ידעתי עד כמה אפשר להתעקש על זה".
