דירה להשכיר באספמיה

התוכנית מבוססת על ההנחה כי מאחר שמינהל מקרקעי ישראל מנהל 94% מקרקעות המדינה, הרי שלרשותו עומדת רזרבת קרקעות חקלאיות כמעט בלתי מוגבלת, הממוקמת בשולי הערים. אולם נראה כי נשכח שהקרקעות מוחכרות, ויש להגיע תחילה להסכם עם החוכרים. אליה וקוץ בה - על פי החלטת רשות מקרקעי ישראל ובג"ץ, במקרה של שינוי ייעוד בקרקע חקלאית, החוכרים רשאים לדרוש פיצוי בגובה של 12–14 אלף שקל בלבד. מהיכן הביטחון שימצאו מספיק "מתנדבים בע"מ", שיסכימו להחזיר את הקרקע שלהם למדינה תמורת פיצוי בגובה זה?

יאיר לפיד. למרות הכוונות הטובות נראה שלא הביא בחשבון מהמורות רבות צילום: אוראל כהן

על מדינת ישראל להעתיק מודל זה ולאפשר בנייה תקציבית במרכז הערים ולא בשוליהן, ובכך למנוע מתחמים מוחלשים בפאתי הפריפריות, שייהפכו בסופו של דבר למעברות החדשות של המאה ה־21. הרי מי ישקיע בתשתיות התחבורה? מי ימנע את הפיכתם של שולי הערים לגטאות עוני? ואגב, מעניין לדעת לאילו שוליים עירוניים מתכוונים בדיוק כשמדובר בתל אביב, ראשון לציון ורעננה.

עוד הוחלט כי חברת "דירה להשכיר" תקדם "תכנון סטטוטורי במוסדות התכנון". כיצד בדיוק תתגבר החברה על כל הבירוקרטיה הקיימת, כאשר אותם האנשים האחראים היום על התכנון בוועדות המחוזיות ימשיכו בתפקידם גם במסגרת התוכניות החדשות? ללפיד ולשני הפתרונים.

אורי שני צילום: אוראל כהן

כדי להגיע בסופו של דבר ל־150 אלף דירות, מוטב להתחיל באלף וללמוד מהניסיון. השכרת אלף יחידות דיור באזור ביקוש ובמחיר מסובסד פירושה ויתור על הכנסות של 300 מיליון שקל, אם שווי הקרקע ליחידת דיור יוגדר כ־300 אלף שקל. את החשבון לגבי 150 אלף יחידות דיור תוכלו לעשות לבד.

בסופו של דבר, אין זה מתפקידה של מדינת ישראל לטפל בהפחתת מחירי הדיור, אלא לדאוג לפתרונות דיור לאותן משפחות שידן אינה משגת לרכוש דירה או לשלם דמי שכירות ריאליים. הרי מי שביכולתו לרכוש דירה ביותר מ־1.5 מיליון שקל אינו זקוק לחסדי המדינה. במקום זאת, מדינת ישראל חייבת להביא בחשבון שפיתוח עולה כסף רב וקרקע היא משאב יקר, ולחזור ולבנות בבנייה תקציבית במרכזי הערים, תוך ניצול התשתיות הקיימות ושטחים שאינם נמצאים בשימושם המיטבי.

הכותב הוא מנהל השקעות ראשי ויו"ר קרן ריאליטי