בדיקת כלכליסט
כך מפסידות הרשויות המקומיות בנגב ארנונה בסכום של 200 מיליון שקל
שלושה גופי ענק תעשייתיים פועלים בנגב כבר יותר מעשור ופטורים מתשלום ארנונה של כ־20 מיליון שקל בשנה, משום שאינם נמצאים בתחום מוניציפלי מוגדר. המדינה מעדיפה לשסות את הרשויות זו בזו, אף שכבר לפני שבע שנים החליטה הממשלה מי זכאי להכנסות מהמס
דימונה, ירוחם, שגב שלום ונווה מדבר הם רק כמה מהיישובים בדרום שסובלים ממצוקה תקציבית: מדובר ביישובים שלא כלולים בשטחם שטחי תעשיה, מחנות צבא או מתקנים אחרים, ולכן תקבולי הארנונה שלהם מסתמכים בעיקר על התושבים ומקשים את תפקודם כישויות כלכליות עצמאיות.
קראו עוד בכלכליסט:
- רוצים תנופת בנייה? תייקרו את הארנונה
- שינוי שיטת המדידה לארנונה - מהלך ששובר את כללי המשחק
- יועמ"ש הכנסת: אין בעיה חוקית עם תיקון השרים את חישוב הארנונה
אילוסטרציה צילום: בלומברג אבל שלושת הגופים הללו לא משלמים ארנונה כלל, והמדינה מעדיפה שלא להתמודד עם ענקי התעשייה, ומותירה את הרשויות המקומיות בנגב להתמודד עם ביורוקרטיה של לא פחות משלוש ועדות חקירה שונות.
הסיבה לאי־חיוב הארנונה היא שהמפעלים ממוקמים על שטחים גליליים – שטחים שלא נמצאים בתחום מוניציפלי של רשות מסוימת ולכן אינם מחויבים בארנונה. חברת החשמל מפעילה שם את מתקן אפרת – תחנת כוח שמופעלת על ידי גז טבעי, תשן מפעילה מתקן לטיפול בדלקים בסמוך לרמת חובב, ותעש מפעילה שם מתקנים ומתכננת להעביר בשנים הקרובות לאותו המתחם גם את מפעליה הממוקמים ברמת השרון. השטח המגודר של מפעלי תעש בדרום עומד לבדו על כ־56 אלף דונם, קצת יותר משטח השיפוט של תל אביב.
הוועדה אישרה, השר חתם, הכסף לא עבר
אין זו הפעם הראשונה שבה משרד הפנים מחליט לבדוק את השטחים הגליליים בדרום ואת חלוקת ההכנסות מהם – בשנת 2005 כבר מונתה ועדת גבולות בראשות ד"ר נילי שחורי לבדיקת חלוקת שטחים וההכנסות בדרום הארץ. בין השטחים נכללה גם רמת בקע, האזור שבו נמצאים מתקני תעש וחברת החשמל ומסופח למועצה התעשייתית רמת חובב.
באפריל 2007 העבירה ועדת שחורי מסקנות והמלצות, שם נכתב כי "ההחלטה על שיוך מוניציפלי של שטח שקודם לכן היה חסר מעמד מוניציפלי מציבה בפני מפעלים שהיו פטורים מארנונה את הצורך להתמודד עם סוגיה... בניהול המועצה התעשייתית על ידי המדינה אין ערובה לכך שההכנסות המקומיות תגענה לרשויות השותפות במינהלת...הוועדה בחרה בחלופה של צירוף השטח לבאר שבע".
עוד נכתב בדו"ח, שאושר על ידי שר הפנים דאז רוני בראון, כי הכנסות המפעלים יתחלקו בין הרשויות השונות באזור: באר שבע (46%), ירוחם (6%), שגב שלום (6%), אבו בסמה (6%) ורמת הנגב (6%). בסך הכל 70%, כשיתר ה־30% מההכנסות יחולקו לאותן רשויות על פי פרמטרים סוציו־אקונומיים.
אלא שמאז שהוגשו מסקנות אותה ועדה ועל אף ההחלטה לקבל את המלצותיה, לא יושמו ההחלטות, והכספים לא הועברו לרשויות עד היום.
ב־2013 הודיע שר הפנים המכהן גדעון סער על החלטתו להקים שלוש ועדות חדשות לבדיקת גבולות בדרום, ובהן ועדה בראשות יהודה פתאל, שתבחן שוב את נושא חלוקת השטחים וההכנסות באזור של רמת בקע ומתקני הדלק.
במכתב שהעביר שמואל ריפמן, ראש המועצה האזורית רמת הנגב, למשרד הפנים בנושא כותב ריפמן: "אנו מבקשים להצטרף לעמדת עיריית באר שבע כפי שהוצגה על ידי מנכ"ל וגזבר העירייה בוועדת פתאל באימוץ ההסכם שכבר נחתם ויישום ההחלטה מ־2007".
מפחדים להתעסק עם חברת החשמל
ההחלטה למנות ועדת חקירה נוספת הכניסה חלק מהגופים שלא משלמים ארנונה לעמדת מגננה, ובראשם חברת החשמל. במכתב בהול שהעבירו עורכי דין מטעם החברה למחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה נכתב: "למינוי ועדת החקירה השלכות כבדות משקל על חברת החשמל: מאז הקמתו, מתחם תחנת הכוח הנו שטח גלילי. ככזה, חברת החשמל אינה מחויבת בתשלומי ארנונה (ותשלומים מוניציפליים אחרים) בגינו...שינוי סטטוס קוו זה – שעל בחינתו אמונה ועדת החקירה – יוביל לפגיעה משמעותית בחברת החשמל... ויוצר שינוי של 100% בהוצאות הארנונה של מתחם תחנת הכוח בסך של מיליוני שקלים בשנה".
אז כיצד קרה שהחלטה כה חשובה שיכולה לספק מענה ליישובים החלשים בנגב לא יושמה מעולם? שמואל ריפמן מציע הסבר: "חברת החשמל היא כוח פוליטי משמעותי ומפחדים להתעסק איתה, המדינה מעדיפה למנות עוד ועוד ועדות", הוא אומר. "המפעלים שנמצאים באזור הזה חשובים, אבל הם צריכים לשלם ארנונה. המתקן של חברת החשמל עובד מעל 12 שנה ולא משלם ארנונה, אתה יכול לתאר לעצמך שרדינג לא היתה משלמת ארנונה לעירית תל אביב? אם המדינה תסדיר את העניין אחת ולתמיד יהיה מספיק כסף לירוחם, לשגב שלום ולנווה מדבר".
יוצרים סכסוכים בין הרשויות החלשות
לדברי ריפמן, במקום שהמדינה תטפל במצב בצורה יעילה היא גורמת למאבקים וסכסוכים בין הרשויות החלשות בפריפריה, כשבפועל יש עשרות מיליוני שקלים שהיו יכולים לפתור חלק גדול מהבעיה. "הוועדות הללו עולות למדינה כל כך הרבה כסף ומבזבזות כל כך הרבה אנרגיה ואני בטוח שניפגש בעוד ארבע שנים וניווכח שהן עוד לא יסיימו לעבוד. כשאתה מסתכל על כמות הוועדות שפעלו, מרביתן לא סיימו את עבודתן וגם כשסיימו אותה המסקנות לא יושמו".
אך בכך לא מסתיימת הבעיות. במכתבו שוטח ריפמן את הבעייתיות הרבה שבהפעלת שלוש ועדות חקירה במקביל: "בשלוש הוועדות שקמו חברות בין שש לשמונה רשויות מקומיות, מרביתן מופיעות בשתי ועדות במקביל. בוועדת רמת נגב ובוועדה לשטחים גליליים חברות שלוש רשויות במקביל: ירוחם, שגב שלום ונווה מדבר. כמות הנכסים שעלולה להילקח מרמת הנגב בעקבות עבודת ועדה אחת (ועדת רזין הנוכחית, ד"ל), עלולה להביא את רמת הנגב למצב של שוקת שבורה, ללא יכולת להמשיך ולספק שירותים לתושביה, המפוזרים על פני 20 יישובים שרובם מרוחקים מאוד זה מזה".
לטענת ריפמן, הנושאים והמשתתפים החופפים בין הוועדות בצירוף העובדה שכל ועדה עובדת בנפרד וחוסר התיאום ביניהן עלולים להוביל למצב שבו יקוזזו הכנסות או יילקחו שטחים רבים מרשות אחת שנחשבת חזקה כמו רמת הנגב, ומנגד, גם חלוקת המסים בקרב הרשויות החלשות יותר לא תבוצע בצורה שוויונית כיוון שהמסקנות השונות של הוועדות לא יתואמו וישוקללו.
"הקמת הוועדות נועדה לבלבל"
רמת הנגב שבראשה עומד ריפמן נחשבת כאמור לרשות חזקה, ובשטחה תיכלל בעתיד גם קריית ההדרכה של צה"ל, שצפויה להכניס ארנונה בהיקף של כ־4.5 מיליון שקל בשנה. אלא שלדברי ריפמן גם כאשר ביקשו ברמת הנגב ליישם הסכמים להעברת הכנסות ליישובים חלשים, זה לא קרה. "אף אחד לא לקח אחריות לחלוקת ההכנסות מהאזור הגלילי", הוא מספר. "ההקמה של שלוש ועדות במקביל נועדה לבלבל את כולם וזה לא יעיל ולא רציני. ברור לי לגמרי שרמת הנגב צריכה להתחלק בחלק מהכנסותיה – קיבלנו החלטה שאנחנו מעבירים למצפה רמון 2.5 מיליון שקל בשנה בהסכם שחתמנו עליו איתם ועם משרד הפנים עוד בימים ששטרית היה שר הפנים, זה לא מומש עד היום. פעם אחת מליאת המועצה במצפה רמון דחתה את זה ופעם שנייה כי שום שר עוד לא אישר את ההסכם".
לדברי ריפמן, הבעיה בהעברת ההכנסות בין הרשויות עמוקה הרבה יותר – גם כאשר רשות מבוססת מצליחה להעביר חלק מההכנסות לרשות חלשה יותר, נוצרת בעיה חדשה. כאשר מוזרמים אל רשות כמו ירוחם 3 מיליון שקל, משתנה נוסחת החלוקה של מענקי האיזון מהממשלה. "הנוסחה הזו אומרת שאם ההכנסות העצמאיות שלך עלו, מענק האיזון יורד", מסביר ריפמן. "אני פוגש ראשי רשויות שמספרים כי הם מתאמצים מאוד להגדיל הכנסות, אבל כשזה קורה, המענק שהם מקבלים יורד. בסוף התהליך, הרשויות הללו מגיעות לאותה רמת הכנסות". למעשה מצב זה מוביל לכך שהמדינה היא הנהנית העיקרית מחלוקת הכנסות בין הרשויות, כיוון שניוד הכספים בין הרשויות מוריד את הנטל של מענקי האיזון מקופת האוצר.
ממשרד הפנים לא נמסרה תגובה עד פרסום הידיעה.
