דואר אדום ועידות

"בנייה בגבס תפתור חלק ממצוקת הדיור בישראל"

אלכסנדר קנאוף, מבעלי השליטה באורבונד הישראלית, מאמין כי ענף הבנייה בארץ יגדיל את השימוש בגבס בגלל עלויות נמוכות. קנאוף: "נקטנו גישה מאוד אגרסיבית כלפי המתחרה שלנו טמבור. מה שבנינו ב־20 שנה לא ניתן לאף אחד לקחת"

הדס שפר 07:5613.03.14

אם תשאלו את מנהלי חברת קנאוף העולמית והזרוע שלה בישראל חברת אורבונד, הם יספרו לכם כי על הישראלים לאמץ את השימוש בגבס למטרות בנייה. בעיקר כי זה יותר נקי, יותר זול, יותר ידידותי לסביבה, עם יתרונות מובהקים בעמידות בפני שריפות ובעיקר יכול לקצר את משך העבודה על דירה בארבעה חודשים. אז למה זה לא תפס בארץ כמו במדינות אירופיות או בארה"ב? בעיקר בגלל מסורת בנייה ארוכת שנים שלטענתם מתחילה להשתנות. "אנחנו מאמינים ששימוש בטכנולוגיה שלנו יכול להיות חלק מהפתרון למצוקת הדיור בישראל", אומרים באורבונד.

קראו עוד בכלכליסט:

מנכ"ל קבוצת קנאוף העולמית אלכסנדר קנאוף, מנכ"ל אורבונד בשלוש השנים האחרונות אודי בן אורי וסרג' אזאיס, יו"ר דירקטוריון אורבונד ואחראי על אזור מערב אירופה ודרום אמריקה בקבוצת קנאוף, נפגשו לשיחה עם "כלכליסט" על בנייה בגבס והשוק הישראלי, לרגל ביקורם של השניים האחרונים בישראל.

"שוק הבנייה עובר ממלט לגבס"

קנאוף הגרמנית נחשבת לענקית העולמית השנייה בגודלה בעולם בתחום הגבס. "אנחנו חברה מאוד מקומית, ומאוד מבוזרת מצד שני", מסביר אלכסנדר קנאוף. "אנחנו מסתכלים על צורת הבנייה המסורתית שמשתנה ממדינה למדינה, ולכן אנחנו מקפידים שבכל מדינה יעבדו האנשים שמכירים את מסורת הבנייה המקומית".

"שוק הבנייה בישראל נמצא בתהליך מעבר מטיח מלט לטיח גבס", אומר אודי בן אורי. "ק"ג של טיח גבס יותר יקר מק"ג של טיח מלט אבל בסוף התהליך הקיר הוא זול יותר כי היציקה זולה יותר מאשר במלט. בנוסף, יותר נוח להשתמש בזה כך שהעובדים מספיקים ביום יותר מ"ר".

"השגנו ב־20 השנים האחרונות תוצאות טובות בישראל. יש לנו היום בישראל 2.4 מ"ר של לוח גבס לתושב. בארה"ב זה 10 מ"ר. במערב אירופה גם עובדים עם בלוקים ובטון, בבריטניה זה 3.5 מ"ר לתושב, בצרפת זה 5 מ"ר לתושב", אומר סרג' אזאיס.

מה השתנה בעולם הגבס ב־20 השנים האחרונות?

"בהיבט של חומרי הבנייה לוחות גבס מחליפים לבנים רגילות", מסביר אלכנסדר קנאוף. "מה שהשתנה הוא הפונקציונליות למוצרים שלנו. יש לנו מחקרים וחידושים, כמו למשל לוחות גבס שיכולים לאגור חום במהלך היום ולהחזיר את החום הזה במהלך הלילה, ולוחות שיכולים להתנהג כמו קטליזטורים".

מימין: אלכסנדר קנאוף, אודי בן אורי וסרג' אזאיס צילום: ענר גרין

שלוש השנים הרעות של אורבונד

במשך השנים נהנתה אורבונד משליטה כמעט מוחלטת בתחום ייצור הגבס ואספקתו בישראל, אלא שלפני כארבע שנים נכנסה לתמונה שחקנית חדשה - טמבור שבשליטת דוד עזריאלי. בעקבות זאת נכנסה הרשות להגבלים עסקיים לתמונה והכריזה על אורבונד כעל מונופול באספקת לוחות גבס. בינואר 2013 הגיש הממונה על ההגבלים העסקיים כתב אישום נגד חברת אורבונד ונגד מנכ"לה לשעבר, צבי אנגל, באשמת היותם צד להסדר כובל בשוק הגבס. בכתב האישום נטען כי אנגל סיכם עם חברה מתחרה שלא תתחרה באורבונד במכירת קורות גבס, וסיפק לבעליה תשלום בתמורה לכך. בינואר האחרון אישר בית המשפט בירושלים הסכם פשרה שנחתם בין אורבונד לממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, ושבעקבותיו משך הממונה את כתב האישום שהוגש נגד החברה. לפי ההסכם, אורבונד תשלם קנס של 750 אלף שקל לאוצר המדינה, ובתמורה יבוטל כתב האישום שהוגש כנגדה בטענה להיותה צד להסדר כובל.

"היינו מונופול בתחום ואז הגיעה מתחרה", אומר אזאיס, "מאז 2011 האסטרטגיה שלנו היא ברורה: להמשיך להתפתח, להמשיך להשקיע ולהסתכל על פיתוחים חדשים שמשתמשים באותו חומר בסיס. בשלוש השנים האחרונות המצב היה קשה, ההגעה של מתחרה נוסף הקשתה עלינו.

אבל עכשיו אנחנו במצב כלכלי יותר טוב ואנחנו מתארגנים מחדש, ומתמקדים בלהביא לשוק מוצרים ופתרונות חדשים שמגיעים מאורבונד או מקבוצת קנאוף.

"נקטנו בגישה מאוד אגרסיבית כלפי המתחרה החדש שלנו", מוסיף אלכסנדר קנאוף. "מה שבנינו פה ב־20 שנים האחרונות לא ניתן לאף אחד לקחת מאיתנו. הגנו על נתח השוק שלנו".

איך עשיתם זאת?

"התאמנו את עצמנו לתחרות", אומר בן אורי. "עברנו להילחם על כל לקוח. אם חברה רוצה להיות מובילת שוק לטווח ארוך האסטרטגיה לא טמונה במחיר אלא באיכות המוצר. דוגמא לכך היא אצטדיון חיפה, שאמור היה להיבנות בבלוקים, אבל הפתרון היותר מהיר שלנו לבנייה היה לוחות מלט מתקדמים שנקראים אקווה־פאנל. השימוש באקווה־פאנל נתן דחיפה לבנייה מהירה של האצטדיון ושיפר את רמת האיכות של המוצר הסופי".

ואיך הייתם מגדירים את תרבות הבנייה הישראלית מול העולם?

"ישראל מבחינת בנייה דומה יותר לאזור האירופאי", אומר אזאיס. "זו מדינה מאוד מאתגרת וצורת הבנייה מאוד קרובה למה שיש לנו בערים המרכזיות באירופה. שימוש במערכות שלנו ובגבס יכול להוזיל את הבנייה כולה. אנחנו מאמינים ששימוש בטכנולוגיה שלנו יותר יכול להיות חלק מהפתרון למצוקת הדיור. קשה לנו להבין איך דירה קטנה של 4 חדרי שינה עולה 1.5 מיליון שקל ויותר. המדינה הזו צריכה לבנות הרבה יותר מ־42 אלף דירות בשנה.

"אם מעמד הביניים לא יכול להרשות לעצמו בנייה בשיטה הנוכחית אנחנו מציעים שהממשל ידחוף יותר לבניית דיור בר־השגה, לא רק כי אנחנו רוצים לדחוף את המוצרים שלנו אלא מפני שאנחנו חושבים שהמדינה הזו צריכה יותר בנייה, עוד 15 אלף יחידות דיור בשנה בנוסף למה שנבנה".