"התייאשתי, הצעתי לארוז פקלאות ולעבור לאנגליה"

משפחת תנעמי

אריאל (23) וסיוון (23), דביר (3) ונריה (3.5 חודשים).

לא בתמונה: ההורים של אריאל עדי (71) ותרצה (68)

מתגוררים: בראש העין, ביחידת דיור בת שני חדרים שגודלה 50 מ"ר מעל הוריו של אריאל. אריאל היה חייל כשנישאו, ולכן בשנה הראשונה לנישואיהם נתמכו ב־5,000 שקל מהצבא. הם גרו אז ביחידת דיור בת שני חדרים בראש העין, לא רחוק ממקום מגוריהם היום, ושילמו עליה 2,300 שקל לחודש. היום דירה כזו מושכרת ב־2,800–3,000 שקל. הם לא משלמים להורים שכירות קבועה ומשתתפים בארנונה, חשמל ומים "כשאפשר" ו"לפי מה שיש".

עובדים: אריאל עובד בחברת ביטוח בגבעת שמואל, וסיוון עובדת בשירות לקוחות בכביש 6, כרגע בחופשת לידה. היא קונדיטורית במקצועה, ואת החופשה מנצלת לפיילוט לעסק חדש בתחום עוגות ראווה; המטרה היא להפוך את העסק למקור פרנסה עיקרי שיכלול מכירת סוגים שונים של מאפים ומתוקים מהבית, ובמקביל לערוך סדנאות אצלה ובבתי הלקוחות. סדנה ראשונה כבר הועברה בהצלחה. כשסיוון עבדה הרוויחו יחד 8,000–9,000 שקל נטו בחודש.

הורות צעירה: שניהם ממשפחות ברוכות ילדים: אריאל הוא הצעיר ביותר מבין שמונה ילדים וסיוון השנייה מבין שבעה אחים ואחיות. בני הזוג נישאו בגיל 20 ובתוך כתשעה חודשים מחתונתם נולד דביר. היא רוצה חמישה ילדים ושישי לקינוח, הוא ארבעה ואז חמישי, שיהיה עוד אחד קטן ודי. אף שההיריון עם דביר לא היה מתוכנן, הם לא היו ממתינים לילדים שנים ארוכות. "נהיה בני 50 כשנגיע לבית משלנו, ואז אני אביא ילדים?", שואלת־אומרת סיוון. החיסכון היחיד שהם מחזיקים הוא חיסכון לילדים: 200 שקל לכל אחד בכל חודש.

אימון אישי: לפני כחודש התחילו בני הזוג אימון פיננסי. "התחלנו אימון כי הבנו שהמצב בכי רע", מספר אריאל, "אחרי הצבא דביר היה בן שנה וסיוון למדה מכסף שלווינו ולא עבדה. עברו חמישה חודשים עד שמצאתי עבודה, וגם אז היה עניין של הלנת שכר. לקחנו הלוואות ונכנסנו למינוסים ולסחרור נורא ולא נעים. רק לפני ארבעה חודשים לקחנו הלוואה גדולה אחת כדי לכסות את כל ההלוואות הקטנות, סגרנו את כל החשבונות ופתחנו דף חלק עם חשבון אחד. לכיסוי ההלוואה אנחנו משלמים 550 שקל בחודש. אנחנו משלמים על האימון הפיננסי הרבה כסף. אנחנו עדיין בשלב של סיכום הוצאות והכנסות, אבל כבר רואים שזה משתלם. אין בתי קפה ואין מסעדות. גזרתי את כרטיס התן ביס ואני אוכל בעבודה רק מה שאני מביא מהבית. קונים אוכל פעם בשבוע הביתה ובזה נגמר הסיפור. בשביל לחסוך בשבת אנחנו אוכלים רק אצל ההורים".

על הלחץ מההורים: "עכשיו ההורים מבינים שלא משנה כמה הם יגידו לנו לנסות לקנות קרקע חקלאית בפרדס חנה ב־130 אלף שקל באמצעות הלוואות - זה לא יקרה כרגע" צילום: עמית שעל

הורים תומכים: "ההורים שמחים כל כך שלקחנו ליווי, שזה לא להאמין. הם הבינו שאנחנו לא מתנהלים נכון כלכלית ועכשיו הם מבינים שלא משנה כמה הם יגידו לנו לנסות לקנות קרקע חקלאית בפרדס חנה ב־130 אלף שקל באמצעות הלוואות - זה לא יקרה כרגע. אנחנו יכולים להראות להם הכנסות והוצאות. הם לחצו מאוד שנקנה, שיהיה משהו להשקעה, ואף שאומרים שנדל"ן הוא ההשקעה הכי טובה היום, אנחנו לא ממהרים. אף אחד לא יודע מה תהיה התשואה בעוד עשר שנים".

רכב במתנה: מחזיקים רכב אחד: אופל שנת 2003. ההורים של סיוון שדרגו את הרכב המשפחתי לפני כשנה ונתנו להם במתנה את הרכב הישן. לפני כן הוריו של אריאל, שאינם בעלי רישיון נהיגה, קנו רכב כדי שאריאל יוכל להסיע אותם לפי צורכיהם ("הייתי נהג מונית") ובשאר הזמן הרכב יעמוד לרשות בני הזוג. את ביטוח החובה משלמים בני הזוג, וההורים בעלי הרכב משלמים את הביטוח המקיף. הרכב משמש לנסיעות יומיומיות לעבודה, לאירוח בשבתות אצל האחים ולהסעת ההורים לאירועים ולשמחות. הוצאות אחזקתו מסתכמות בכאלף שקל בחודש. "אנחנו משלמים על הדלק, ואם יש תיקונים, אם אנחנו יכולים, אנחנו פורסים לתשלומים ומשלמים. עכשיו למשל הלך המצבר ושילמנו. אם אנחנו לא יכולים, ההורים משלמים".

יישוב קהילתי או התנחלות: סיוון רוצה לגור ביישוב קהילתי, לאו דווקא דתי. רוב אחיו של אריאל גרים בהתנחלויות הסמוכות למרכז, אחות אחת גרה בדירה שרכשה ברמת גן. "אחותי גרה 12 שנה בשכירות ועכשיו קנתה בהתנחלות בזול יחסית, 750 אלף שקל, בעזרת מלא הלוואות ומשכנתא. לנו אין הון עצמי לזה. אין לנו 300 אלף שקל ואין לנו כסף בצד בכלל. שילמנו על החתונה מהמתנות, אז לא נשאר לנו כלום. יש לי אחים ביישוב עלי, במאחז גבעת אחיה, בשקד ובאלעד. האחות באלעד גרה בשכירות ומחפשת דירה לקנות. האחות שגרה ברמת גן התחתנה יחסית מאוחר, בגיל 30, ועד אז עבדה והספיקה לחסוך, וגם בעלה". אחות נוספת גרה בשכירות במבוא חורון, אך היא גם בעלת דירה בשכונת הר חומה בירושלים, שרכשה לפני 10–11 שנה, ומשכירה אותה. רוב אחיה של סיוון, למעט אחותה הבוגרת והנשואה, גרים עם ההורים בכפר סבא. האחות גרה בירושלים בשכירות ובקרוב תעבור לנורבגיה בעקבות בעלה, בנו של ראש הקהילה היהודית שם, שעתיד לרשת את תפקידו. אז למה לא לקנות בזול בהתנחלות? "התנחלויות זה נושא רגיש. אני לא רוצה. אשתי רוצה בית קטן עם גינה, לא משנה איפה. בכל מקרה לא נתרחק מהמרכז".

הגדלת הכנסות: אריאל נהנה מהעבודה בתחום הביטוח ומעוניין לשלב אותה עם לימודי ערב במשפטים ולאחר מכן להתמחות בתחום זה. "חלק מהעניין באימון הכלכלי הוא הגדלת ההכנסות. לא תהיה לי ברירה ואצטרך לעבוד בשתי עבודות. היום אני קם ב־6:00, מגיע לעבודה בין 7:00 ל־8:00 ועובד עד 16:00. אחר כך אלה שעות מתות, ובהן אני רוצה ללמוד או לעבוד".

החברים: גם החברים של אריאל וסיוון נשואים, 60%–70% מהם גרים בשכירות, רובם סטודנטים. "יש לנו חברים שההורים שלהם מבוססים, ולכן קיבלו את הכסף מהחתונה, כי ההורים שילמו חצי חצי. אבל המצב שלהם לא שונה בהרבה משלנו. זוג אחד קנה בהתנחלות במחיר ממש טוב".

האזרחות של סיוון: "לא בנינו על קצבת ילדים. היא מגוחכת בארץ. באנגליה מקבלים 1,500 ליש"ט על שלושה ילדים, היום זה משהו כמו אלף שקל", מספרת סיוון. היא בת להורים בריטים ומחזיקה באזרחות בריטית. ההורים עלו לארץ לפני כ־24 שנים והמשיכו להחזיק בדירה בלידס שקנו ב־30 אלף ליש"ט. לפני כעשור הם מכרו אותה ביותר מ־80 אלף ליש"ט, והיום יכלו למכור במחיר כפול. רוב המשפחה עדיין מתגוררת שם. "אני כבר התייאשתי והצעתי לארוז פקלאות", אומר אריאל, "הדשא של השכן נראה ירוק יותר, בטח באירופה, אך החינוך היהודי שם יקר מאוד ולחינוך ציבורי לא נשלח את הילדים - זה לא חינוך יהודי ונכנסים שם להיריון בגיל 14", הוא צוחק.

האם החורגת והמעבר לשקל >> הוריו של אריאל גרים היום בבית שבו נולד וגדל. הרכישה היתה ב־1968, חדר אחד שהיום הוא הסלון בבית. שני ההורים פנסיונרים. האב, עדי, עבד עד לפני כארבע שנים ובמשך 38 שנה באסיא, לימים טבע. האם, תרצה, היתה מטפלת ובעלת משפחתון. "אבא שלי רכש את החדר ב־4,000 לירות מאמו החורגת. את הבית שבנה מסביב לאותו החדר הוא הוסיף ב־1974. הבית עלה בסך הכל כ־160 אלף לירות. לא היה לו הון אישי, הוא לקח משכנתא של 80 אלף לירות ל־25 שנה, וכשנזקק לקח הלוואות מחברים ומשפחה בהתאם לבנייה - פה הלוואה לטיח ושם הלוואה לבניית מטבח. משכורתו באותם ימים היתה 2.4 לירות לשעה, כ־400 לירות לחודש, אבל היו תוספות והמשכורת עלתה כל שנה. ב־1980 הוחלפה הלירה בשקל, והבנק הציע לו לשלם 20 אלף לירות ולסגור את המשכנתא, וכך היה". סך הכל, לצורך רכישת הבית נזקק האב ל־35 משכורות בלבד. "אני רוצה דירה של מיליון שקל. לא 1.2 מיליון, לא 1.3 מיליון. לא ארבעה חדרים, שלושה יספיקו. בהכנסה בטוחה של 6,000 שקל, עד שנראה כסף מהעסק החדש, אנחנו זקוקים ל־160 משכורות לצורך כך".

יש עתיד >> כרגע מצמצמים הוצאות, מנסים לחסוך ומקווים שבעוד עשר שנים יפדו את קרן ההשתלמות של אריאל ובעזרת הלוואות נוספות יוכלו לקנות דירה. "אנחנו מקווים שהממשלה שלנו תוביל שינוי ותעזור לזוגות צעירים, אם במכירת קרקעות לאנשים פרטיים באופן ישיר ולא לקבלנים ואם במענקי דיור".

משפחות שמעוניינות להשתתף בפרויקט מוזמנות לפנות ל: mail@calcalist.co.il