סמי קצב: "כסף מהתעשיות הביטחוניות מגיע בעקיפין לנדל"ן"

"אני משער שבתוך חמש שנים חברת הנדל"ן שבבעלותי תשנה את פניה ותגדל בתחום. לעת עתה אנחנו בכיוון הנכון, אבל מטעמי שמרנות אנחנו עושים את זה בזהירות". כך אומר ל"כלכליסט" איש העסקים סמי קצב, בעליה של חברת הנדל"ן אושירה. קצב מוכר הרבה יותר מפעילותו בתעשיות הנשק, ובבעלותו שורת מפעלים ובהם מפעל הנשק IWI (תעש לשעבר), מפרולייט, מפעל יוני סקופ מערכות אופטיות, לצד בעלות על מספנות ישראל.

תחום הנדל"ן בקבוצת סמי קצב קיים כבר כ־20 שנה – פרק זמן זהה לזה של פעילותו בתעשיות הנשק – בתחילה במסגרת פעילות משותפת עם חברת ברן באמצעות חברת נס־פן. כאשר זו נמכרה לחברת אמות, העביר קצב את פעילות הנדל"ן שלו לחברה רדומה שבבעלותו שבעיקר החזיקה מפעלים ופעילות תעשייתית, וממנה צמחה חברת אושירה. בימים אלה פרויקט הדגל של אושירה הוא הקמת מתחם ענק של משרדים, מסחר, בילוי ופנאי בכניסה לאזור התעסוקה עתיר ידע בכפר סבא, אשר יכלול 19 בתי קולנוע כאשר חמישה מתוכם יהיו תלת מימד.

כמו כן החזיקה אושירה מפעלים בנהריה ובבאר שבע. כיום מחזיקה בבניין בבאר שבע המושכר לממשלה ולמשרדי ראיית חשבון (בית נועם); שני מגדלי משרדים בשדרות רגר בבאר שבע; ומגרש בבאר שבע שעליו מתכננת החברה להקים בית משרדים נוסף וכן מלון עסקים בוטיק.

קצב: "תמיד היה לנו נדל"ן, עד 2011 כל נושא הנדל"ן היה מרוכז בחברה משותפת שלנו עם ברן, וברגע שיצאנו אנחנו מרחיבים את הפעילות. אנחנו לא חברה הרפתקנית בשום אופן, לא מגייסים אג"חים ומשתדלים לפעול בצורה זהירה ושמרנית מאוד. לכן יש שני פרויקטים שלנו שהם מאוד גדולים".

הדמיית פרויקט אושילנד הדמייה :אושירה

הכיוון הוא מסחר ומשרדים, בלי מגורים?

קצב: "נכון. אני חושב שכל אחד צריך לעסוק בתחום ההתמחות שלו ולנו יש ניסיון במסחר ומשרדים. אנחנו עוסקים בזה שנים רבות ופחות מכירים את נושא המגורים. בסך הכל היום אנחנו מתרכזים בשני תחומים: מפעלים ותעשייה ביטחונית ונדל"ן. בנושא הביטחוני אנחנו מחזיקים בשישה מפעלים בארץ ועוד שני מפעלים בארה"ב".

"אנחנו לא חברה בורסאית, בהדרגה הרחבנו את המפעלים הביטחוניים שעובדים יפה ועכשיו אנחנו מרחיבים את הנדל"ן. אנחנו מעסיקים יותר מ־1,500 עובדים ומייצאים לכ־40 מדינות. אני מעדיף להשקיע בתחום הנדל"ן בישראל ולבנות את הארץ. ההון העצמי שלנו מגיע מהבית, ממני ובעקיפין מהתעשיות הביטחוניות, אבל את הצהרת ההון אני נותן למס הכנסה ולכן לא אפרט בנושא. כל החברות שלנו עצמאיות ואין העברה של כספים בין החברות. אני חושב שהחברות היום הן במצב לעשות עסקים נוספים, אבל כל חברה בתחומה ובלי שנזדקק למינופים גדולים".

סמי קצב. "גדלתי בבאר שבע ואעשה שם פרויקטים" צילום: נמרוד גליקמן

"אין לנו עתודות קרקע נוספות, את אלה הקיימות רכשנו מפרטיים. באר שבע, למשל, היא המקום שבו גדלתי. אני לא שוכח את זה, וכל עוד אפשר אני אעשה שם פרויקטים. כרגע עתודות הקרקע מספיקות לי לעוד בניין משרדים, ובהמשך נשקול רכישה של חברה מהתחום לצד הרחבה של החברה הקיימת".

"אנחנו מאמינים שיש מקום לכולם ועובדה שהמדינה מתפתחת בכל התחומים. זה פרויקט ייחודי, ואנחנו חושבים שהייחודיות בו היא ההבנה של מה הוא יכול לתת ואיך יוכל לשרת את הקהל שמגיע לפה. אצלנו נושא האמינות והשירות הוא מעל לכל דבר בעסקים שלנו".

"בתי היא יו"ר של מפעל מטרולייט ודירקטורית ביתר החברות. הבת השנייה עוסקת בשיווק באחת החברות, ובני סיים שבע שנים בחיל הים והשתחרר רק כעת, נראה מה הוא יחליט. יש לי מנהלים טובים וזה דור ההמשך".

"לא חוששים מרוויה"

כהן: "העולם הולך לכיוון אחר. היום הכל דומה בקניונים ובמרכזי המסחר, ולכן צריך להכניס אלמנטים שיוסיפו אל מעבר לקנייה. לאור השינויים בהרגלי הצריכה המסחר החדש יצטרך להיות חווייתי - אם פעם הקולנועים היו בחצר האחורית, היום זה לא קורה והם חוזרים לחזית, בעוד המרכולים יוצאים החוצה או קטנים. גם אנחנו הולכים לכיוון החווייתי".

כהן: "לא, תסתכל על היחס של האוכלוסייה במדינה לעומת כמות הצופים. בשנה שעברה נרכשו בישראל 14 מיליון כרטיסי קולנוע, פחות מ־2 כרטיסים לאדם. באירופה הממוצע עומד על 4.5 כרטיסים לאדם לשנה, בצרפת כ־5 כרטיסים וכך גם בארה"ב. כלומר אנחנו רחוקים מאוד מהרגלי הצריכה המערביים בתרבות הקולנוע, ועובדה שרואים את זה בגידול שנתי. היום הקולנוע הוא חווייתי אבל בעבר זה לא היה ככה".