יו"ר השלטון המקומי: "המחירים יירדו רק אם יטפלו ברווחי היזמים"

המודל שמציע ביבס, המכהן גם כראש עיריית מודיעין־מכבים־רעות, מבקש להפוך למעשה את החברות הכלכליות ברשויות המקומיות לחברות יזמיות. "אני מציע שהחברות הללו יהיו אמונות על בניית יחידות דיור בהיקפים מסוימים - למשל, להפקיד בידי חברה כלכלית בנייה של כ־25% מיחידות הדיור במסגרת המכרזים של הסכמי הגג שמקודמים בעיר מסוימת; הכוונה היא לרשויות מקומיות שבונות מסות של יחידות דיור. החברות האלה, שיכולות לבנות בעלות קרקע אפסית, יוכלו למכור לציבור יחידת דיור באזור מודיעין בכ־900 אלף שקל. צעד כזה יוריד את המחירים בכל השוק. אני יודע שבמשרד האוצר זה נתפס כבנייה ציבורית, אבל מוכן לעשות את זה כפיילוט. תנו לי לבנות 25% משכונת מגורים".

יו"ר השלטון המקומי, חיים ביבס . "תנו לי לבנות 25% משכונת מגורים" צילום: ענר גרין

ביבס, שנבחר השנה לראשות מרכז השלטון המקומי, גוף שכולל את כל 202 הרשויות העירוניות בישראל, נולד וגדל בבית שאן ועבר להתגורר במודיעין בשנת 1997. ב־2008 זכה בבחירות לראשות עיריית מודיעין, אך לפני כן ניהל פרויקטי בינוי ופיתוח ארצי בשלטון המקומי.

"ליצור אופק תכנוני"

אתה רואה את מרכז השלטון המקומי כחלק מהפתרון, אבל המציאות היא שיש ראשי ערים רבים שאינם רוצים לקדם מגורים בשטחם ומעדיפים תעסוקה ומשרדים שיניבו להם ארנונה גבוהה. אז אולי הם חלק מהבעיה דווקא?

"יש דברים שצריכים להיות באחריות המדינה. במובן הזה הגיע הזמן שמדינת ישראל תעלה כיתה. אם מצפים שהתכנון כולו יהיה בידי הרשויות המקומיות, זו טעות, כי התכנון של שוק הדיור צריך להיות באחריות המדינה. צריך לקבוע תוכנית־אב לשנת 2040, להגדיר צפי תכנוני לכל רשות ולקבוע סל זכויות בהתאם לגידול טבעי של כל עיר. במודיעין, לדוגמה, אני יודע לומר בדיוק כמה אני בונה, יש לי אופק תכנוני, ואצלי המלחמה היא דווקא להפחית יחידות דיור כדי לא להגדיל את הצפיפות הקיימת ואפילו לצמצם אותה. תנו לכל ראש עיר את הצפי שלו - תייצרו סל זכויות לכל רשות - ואז יהיה אופק תכנוני לכל המדינה ל־40 שנה קדימה".

לא רק מחירי הדיור, גם תעריפי הארנונה ותעריפי המים - נושא שבו מעורב ביבס בהיותו חבר בוועדה הבין־משרדית לבחינת משק המים - זקוקים לטענתו להסדרה מיידית של המדינה. "אני בעד לפרק את רוב תאגידי המים. כל הרעיון היה לייעל את משק המים, אבל מחיריהם עלו ב־300%, והיום אנשים כבר משלמים 40% מהמחיר הוא עבור ההפקה שלהם. כל השאר הם עלות העובדים וסבסוד המים לפלסטינים, לירדנים, לחקלאים. המחירים איבדו פרופורציה. מחר בבוקר אפשר להפחית ב־15% את התעריף באופן מיידי, עוד לפני פירוק התאגידים. גם צריך להבין שהמנגנון שקיים היום, שבו מועצת רשות המים קובעת את המחירים, מנותק. נציגי הציבור שנמצאים שם מנותקים לחלוטין. אם מסתכלים על התאגידים, העלות העודפת שלהם על משק המים היא בערך 40–50 מיליון שקל".

גם בתחום הארנונה, לטענתו, המנגנונים הקיימים אינם תואמים את המציאות. "היום אין סעיפים אחידים לארנונה, וכל רשות עובדת בצו ארנונה משלה. מצד אחד זה יוצר אפליה בין התושבים, ומצד שני הן חשופות לתביעות ייצוגיות לא מעטות. בשנת 1985 הקפיאו את תקנות הארנונה כי רצו להפסיק את המציאות שבה כל רשות עושה מה שהיא רוצה, אבל לא השלימו את המהלך. היום יש מצב שראש העיר לא שולט על התעריף, אבל חייבת להיות לו גמישות בזה", הוא אומר.

אבל המשמעות של החזרת השליטה לידי הרשויות תהיה כמעט בוודאות העלאת תעריפי הארנונה.

"אני לא בעד להחזיר את השליטה לידי הרשויות המקומיות, אבל אני חושב שחייבים לתת לראש הרשות גמישות של 2%–4% בתעריף. זה גם יפחית את המחירים במקומות מסוימים. היום הארנונה לא מכסה 40%–45% מהתקציב. רוב הכסף מגיע מחוץ לארנונה של התושבים".

הקדנציה של שר הפנים הפורש גדעון סער תיזכר גם ככזו שבה מינהל התכנון במשרד הפנים ביקש להעביר מהלך להוספת קרקעות לבנייה עתידית (עדכון תמ"א 35) ונכשל במידה רבה בשל התנגדותו העיקשת של השלטון המקומי. יש שיאמרו שאתם וארגוני הסביבה קברתם במו ידיכם את התכנון העתידי של שוק הדיור.

"זה לא נכון שקברנו את התכנון. שקודם יבדקו את התוכניות הקיימות במינהל התכנון ואת הפקידות הקיימת בוועדות, ולא ינסו לפתור את הבעיה באמצעות מסלול עוקף. במחוז שלי, למשל, התחלפו מתכנני המחוז ועוד כמה דמויות מרכזיות, והיום הוועדה המחוזית עובדת מצוין ומהר והתוכניות מתקדמות. זו הוכחה שכשהם רוצים הם מקדמים. הגיע הזמן שמי שתוקע תוכניות ילך הביתה".

"לפעמים מכתימים"

הקדנציה של סער תיזכר גם ככזו שבה ניתנה הבעת אמון משמעותית ברשויות המקומיות באמצעות הרפורמה בתכנון ובבנייה, שהעניקה להן סמכויות ואחריות נרחבות.

בעידן שאחרי פרשת הולילנד, בדיעבד, אין חשש מפני מתן עצמאות תכנונית גדולה מדי לראשי ערים?

"אין ספק שהמדינה צריכה לשים מנגנוני בקרה בוועדות המקומיות. במודיעין, לדוגמה, כל מי שבונה יודע שאם הוא רוצה תוספות הוא חייב לפנות לוועדה המחוזית. אז אני בעד בקרה ושישמרו על המערכת כמה שיותר. מנגד, רוב רובם של האנשים בשלטון המקומי הגונים ומקצועיים, ומי שעושה טעויות משלם", הוא אומר. למרות זאת, ביבס אינו חף מביקורת על הדימוי הציבורי של השלטון המקומי: "רוב ראשי הרשויות הגונים וראויים, אבל לפעמים מכתימים את כולם. לתפיסת עולמי צריך לנקות את התדמית".