היזמים שגדלו במחאה החברתית: "דירות קטנות לא עוברות את הבנק"

"היזמים הוותיקים לא הסתכלו על המחאה החברתית כמונו. אנחנו היינו חלק ממנה", אומר היזם גלעד יפרח (25). "אני לא יכול לחשוב על חבר אחד שלי שיש לו דירה. אז להגיד שלמכור דירות ב־4 מיליון שקל זה בסדר, זה לא הגיוני. המטרה שלנו היא להנגיש יותר את המוצר הזה שנקרא דירה. הציבור שאנחנו מדברים עליו זה אני והחברים שלי והמשפחה שלי. לא הגענו מהאליטה, עמדנו עם שלטים בהפגנות".

עידו: "אנחנו ממליצים לרכוש דירות בפריפריה. גם כהשקעה עבור זוגות שמעדיפים להמשיך ולגור במרכז. אנחנו מאמינים בדירות קטנות. הבעיה שלרוב זה תלוי בתב"ע וברצון הרשויות".

הימור של 20 מיליון שקל בעפולה

הכניסה של האחים ברזילי לתחום היתה חריגה יותר. לפני ארבע שנים השתחררו משירות קבע בשייטת 13. "אחרי השחרור טיילתי בחו"ל וכשחזרתי, עידו שכבר היה משוחרר אמר לי, 'בתוך חודש אנחנו קונים דירה'", מספר נדב. "כיוון שכל דבר שאנחנו עושים כולל הצבת יעד וביצוע, בתוך חודש קנינו דירה בשדרות ואחרי כחודשיים מכרנו אותה ברווח של 40 אלף שקל. היינו בעננים". בהמשך רכשו וילה באשדוד, עיר הולדתם, שיפצו ומכרו אותה ואז בנו שתי וילות בגן יבנה ומכרו אותן. במקביל הקימו עסק תיווך לסטודנטים בהרצליה בשם "יחידה להשכרה", שבו תיווכו בין סטודנטים לבעלי דירות תמורת דמי תיווך בגובה חצי חודש שכירות. "בזכות התנאים הטובים שהשגנו להם, זה השתלם לכולם", אומר נדב.

השלב הבא כבר היה קפיצת מדרגה משמעותית: האחים החליטו שבתוך שלושה חודשים הם קונים קרקע לבניין, בלי ניסיון בפרויקטים בסדר גודל כזה. "היה לנו חבר יזם שפועל בעפולה, והוא הציע לנו לבוא לאזור מתוך מחשבה שכאשר הרכבת תחל לפעול שם, המחירים יעלו בכ־15%", מספר עידו. "ניתחנו מכרזים וראינו שככל שמדובר בקרקע גדולה יותר, קטן מספר המציעים. כשיצא מכרז של רמ"י, ניגשנו יחד עם החברות קימה ואגדים וזכינו בקרקע ל־180 יח"ד שעם הזמן השתנתה לכ־300 יח"ד. לא היה לנו כסף לרכוש את הקרקע.

מימין: גלעד יפרח, עידו ברזילי ונדב ברזילי. "להנגיש את המוצר שנקרא דירה" צילום: אוראל כהן

עידו: "זה נשמע הימור ללכת לעסקה שאין לך כסף לממש אותה. הקרקע עלתה 20 מיליון שקל אבל הצענו מחיר שידענו שהוא כלכלי, ואם הוא כלכלי, אז החברות ירצו אותה. שיחק לנו המזל וזכינו בקרקע ב־100 אלף שקל ליחידה כולל פיתוח, כך שסיכנו את הערבות שהיתה רוב הכסף שלנו (10% מהעסקה, כ־2 מיליון שקל - ד"ל). כשזכינו, ישר קיבלנו פניות מיזמים לקחת כמה מיליונים רווח ולצאת מהעסקה, הבנו שהצלחנו ונרגענו".

נדב: "תיאמנו ציפיות. אגדים אחראית על הביצוע, וכמעט בכל יום יש לנו פגישה עם לוינשטין, בעיקר בנוגע לשיווק וכספים. אם יש בעיות שצצות כמו שכנים שמתנגדים, אנחנו מטפלים".

נדב: "יכול להיות. אבל ניקח בעלי מקצוע מנוסים וצוות של יועצים".

עידו: "אנחנו מנסים לקחת אנשי מקצוע מהשורה הראשונה ולפעמים זה קשה, כי אלה אנשים שחוו הכל והם בולמים אותנו מללכת על עסקאות לא בטוחות".

גלעד: "שילוב של השניים. כמובן שאם היה לי אינסוף כסף, הייתי מגיע גם לתל אביב. בפריפריה אפשר לקבל תשואה עודפת. באשקלון, למשל, דיירים שלנו מכרו בתוך שלוש שנים דירות ברווח של 100%. אלה מקומות עם פוטנציאל צמיחה. בשנות האלפיים אבא שלי עזב את ענף הנדל”ן אחרי חמש שנים מאוד קשות. לכן אנחנו הולכים על קרקעות עם סיכון נמוך יחסית - אין לאן לרדת, המחיר הוא רק עלות הבנייה. יש לנו קרקעות בחצור הגלילית ובמצפה רמון ואנחנו פוזלים גם לקצרין. זה לא כמו במרכז, שאם יורידו ב־20% תהיה בבעיה".

"קשה להתמודד במרכז הארץ"

נדב: "במועדון הנדל"ן דיברנו על חסמי הכניסה האלה. גם בבינתחומי לא כולם עשירים. אפשר לעשות נדל"ן בלי רקע בכלל, אבל לרוב האנשים זה נראה נושא רחוק וקשה. התובנה שלנו היא שזה לא תחום כזה מורכב וקשה, במיוחד בעידן הנוכחי. לנו האסימון נפל מוקדם כשרכשנו את הקרקע, ואני חושב שזה מה שפילס לנו את הדרך".

גלעד: "התחרות היא בעיקר על הקרקעות. ברגע שכבר יש לך קרקע ובנית, התחרות על הלקוח רוכש הדירה לא גדולה. בפרדס חנה, למשל, התמודדנו על שמונה פרויקטים, כולם של יזמים גדולים, והצלחנו, הבניין מאוכלס כבר שנה. באזורים רוויים יותר ביזמים, כמו למשל ראש העין, ליזמים קטנים יחסית כמו החברה שלנו יהיה קשה להתמודד מול הכסף הגדול. אין לנו שם יתרון".

גלעד: "אני מאמין בהגדלת ההיצע, אבל הממשלה נהנית מאוד ממחירי הדירות הגבוהים, וברור שאם המחירים יירדו ב־20%, כולם ייפגעו. ההצהרות של מרבית הפוליטיקאים שאני שומע כרגע לא באמת רציניות. איש לא באמת חקר לעומק את הנושא הזה, הם לועגים לאינטליגנציה של הציבור".