המיתוסים שמאחורי הסכם הסיוע הביטחוני עם ארה"ב

קשה להתמודד עם השאלה האם ישראל יכלה לקבל יותר בהסכם הסיוע הביטחוני עם ארה"ב שנחתם בסוף השבוע שעבר, האם יחסים טובים יותר בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ברק אובמה היו מגדילים את הסיוע מעבר ל-3.8 מיליארד דולר בשנה והאם ניתן היה להמשיך ולהשתמש בחלק מהסכום לרכישות בישראל ולא רק מהתעשייה האמריקאית. אבל מעבר לעיסוק במה היה קורה אילו, ניתוח סעיפי ההסכם מנפץ כמה מיתוסים שנשמעו ביממות האחרונות כיוון שההתחייבות האמריקאית לעשור לא באמת נדירה וגם פגיעה מהותית בתעשיות הישראליות לא צפויה. למעשה, הנקודה שבה האינטרס הציבורי הרחב דווקא צפוי להיפגע היא חיזוק משלחת הרכש הגדולה והבזבזנית של משרד הביטחון בניו יורק ואם רה"מ רוצה באמת לדאוג לתעשייה הביטחונית הישראלית יש לו דרך די פשוטה לעשות את זה.

ההישג לא תקדימי

הסיוע יינתן לעשור

נתניהו התייחס להסכם הסיוע בתור "הישג" משני טעמים: ההתחייבות האמריקאית לתמוך בישראל בסכום קבוע של 3.8 מיליארד דולר בשנה והעובדה שארה"ב מתחייבת לעשות זאת מראש, על פני עשור, החל מ-2018.

אלא שעל התקדים חתומים בכלל אהוד אולמרט ועמיר פרץ ב־2007 בעת שכיהנו כראש ממשלה והשר הביטחון כבר חתמו עם האמריקאים על הסכם בסכום קבוע לשנים 2009–2018.

גם הסכום איננו כה תקדימי. בהסכם הקודם התחייב הממשל האמריקאי ל־31 מיליארד דולר שהם 3.1 מיליארד דולר בשנה, אולם לא חסם את הדרך לישראלים לבקש תוספות מזדמנות, בעיקר בעתות מלחמה והיו לא מעט כאלה. בממוצע, בשנים האחרונות ניתנה לישראל תוספת של כחצי מיליארד דולר בשנה על הסכום ההתחלתי, מה שמעמיד ממילא סכום קרוב ל־3.8 מיליארד דולר שלהם התחייבה ארה"ב כעת. מכיוון שישראל חסומה כמעט לחלוטין למעט בעתות מלחמה, בהסכם החדש היא מבקשת תמיכות חד־פעמיות, הרי שמדובר בהיקף סיוע לעשור קדימה בסכומים דומים מאוד לאלה שקיבלנו ממילא גם בשנים האחרונות.

לא ימירו דולרים

המפעלים הקטנים אולי ייפגעו

סוגיה מהותית כמעט כמו היקף כספי הסיוע נוגעת להמרת רבע מהכספים לשקלים. בהסכם שיגיע לתומו בשנה הבא, ישראל יכולה להמיר 26% מכספי הסיוע, שהם 810 מיליון דולר מתוך 3.1 המיליארד שקיבלה בכל שנה. אבל, לפי ההסכם החדש, במהלך שש השנים הבאות סכום הדולרים שניתן יהיה להמיר ישאר כמעט אותו הדבר, אך בארבע השנים האחרונות להסכם הוא ירד בהדרגה עד שייפסק.

התעשיות הביטחוניות לא מרוצות, משום שהדבר מבטל את האפשרות לעשות שימוש בחלק מכספי הסיוע בישראל, שנהגה עד כה להשתמש בכרבע ממנו למימון פרויקטים בתעשיות הביטחוניות המקומיות. למרות שלאלביט, לתעש, לתע"א ולרפאל יש חברות־בנות אמריקאיות, כך שהמרת הדולרים לשקלים לא הכרחית עבורם, אך עדיפה, תעשיות המשנה עלולות להיפגע. המפעלים הקטנים, שמייצרים עבור התעשיות הגדולות, צפויים להעביר חלק מהייצור לארה"ב כדי לשרוד.

עם זאת, למשרד הביטחון יש שש שנים להיערך לכך עם מסגרת תקציב של 60 מיליארד שקל והיקף הוצאות של כ־3 מיליארד שקל. אפשר לצפות שמערכת הביטחון תוכל לבצע התאמות שיצמצמו את הפגיעה.

המבחן של נתניהו

רכש הגומלין בישראל ישמר

גם מפעלים קטנים יותר לא צפויים להיפגע אם ישראל תקפיד על מנגנון רכש הגומלין.

בכל עסקה שמתבצעת היום בין ממשלת ישראל עם חברה זרה, מחויבת בשנייה לבצע רכישות של ציוד לאותו הפרויקט בישראל. בכל עסקה כזו 20%–50% מהיקפה חוזר לתעשייה הישראלית כשבעסקאות ביטחונית רף המינימום גבוה יותר ועומד על 35% מכל עסקה. הרשות להשקעות זרות ושיתוף פעולה תעשייתי במשרד הכלכלה בראשות זיוה איגר היא הגוף שממונה על אכיפת הנושא ובסמכותה לעצור עסקאות שלא עומדות בנתאים.

מכיוון שמדובר בכסף אמריקאי אין חובה חוקית לבצע רכש גומלין, אבל ביישום של הסכמי הסיוע לדורותיהם העיקרון נשמר. בהסכם הנוכחי עלתה תחילה האפשרות לבטל התחייבות כזו אולם הסעיף הושמט מההסדר. אין לחברות האמריקאיות חובה לרכוש מישראל אבל אין גם אין סעיף שמורה להן לא לעשות זאת.

נתניהו. אם יבוצע מספיק רכש הגומלין בישראל , התעשייה המקומית לא תיפגע צילום: רויטרס

וכאן מגיע האתגר המשמעותי של ממשלות ישראל, התלוי ביחסים טובים בין המדינות שעד כה נתניהו התקשה לייצר, וגם באטרקטיביות של התעשייה המקומית. אם יבוצע רכש גומלין בישראל בשיעורים סבירים, לא תורגש פגיעה בתעשייה המקומית. למשל, בפרויקט מטוס הקרב ה־F35 רוכשת לוקהיד מרטין קסדות בישראל אבל גם מקטינה את חוב רכש הגומלין על ידי הקמת פעילויות חדשות בישראל.

רכש גומלין חשוב אפילו יותר מרכישת מוצרים ביטחוניים מכספי הסיוע כיוון שהוא מתבצע לרוב ממפעלים קטנים ובינוניים, הנדרשים לעמוד בתקן של חברות בינלאומיות ובכך נפתחים להם שווקים נוספים.

המרוויחה הגדולה

משלחת הרכש בניו יורק ניצלה

ויש גם מנצחת גדולה בהסכם: משלחת הרכש של משרד הביטחון בניו יורק. המשלחת הזו מבצעת את הרכישות מהתעשייה האמריקאית בכספי הסיוע ולכן היא צפויה להתחזק כעת, למרות שהצורך בקיומה עומד שנים בסימן שאלה, בעידן בו בלחיצת כפתור ניתן לקיים שיחה בין מספר יבשות.

ב־2009 המליצה חברת מקינזי שנשכרה על ידי מערכת הביטחון לבחון דרכי התייעלות בתקציב הביטחון לקצץ משמעותית את המשלחת ולמרות זאת גם היום מחזיק משרד הביטחון כ־29 שליחים ו־133 "עובדים מקומיים ישראלים ולא ישראלים" בארה"ב. עלות המשלחת (כולל המשלחת באירופה) עמדה ב־2015 על 171 מיליון שקל וכוללת הוצאות בהיקף גבוה עבור משרדים, דירות שרד של השליחים, עלות אחזקת משפחותיהם בחו"ל ועוד.