החטא הגדול של כחלון

גל של תגובות שטף ביממה האחרונה את תיבות הדוא"ל של עיתונאי הנדל"ן. עשרות קבלנים, שמאים, עורכי דין ואנשי שיווק הגיבו לנתוני מדד מחירי הדירות של הלמ"ס (ירידת מחירים של 2.3% ב־12 החודשים האחרונים) ובפיהם מסרים זהים: ירידת המחירים היא מינורית עד לא קיימת, מחירי הדירות צפויים לזנק בחדות ממש בקרוב, ובכלל ‑ שר האוצר משה כחלון נכשל בכל מהלכיו בתחום הדיור ועליו להתפטר.

כחלון הוא שר האוצר השלישי המכהן מאז פרוץ משבר הדיור. הראשון היה יובל שטייניץ שלאחר כמה שנים של עליות מחיר בשיעורים דו־ספרתיים התעורר באיחור וגם אז לא עשה כמעט דבר, והשני היה יאיר לפיד שבכהונתו הקצרה יזם תוכנית שאותה לא הצליח לאשר עד לנפילת הממשלה.

בכנסים השונים של הברנז'ה הנדל"נית שבהם נוהגים בכירי הענף לשאת דברים, ספגו גם שטייניץ וגם לפיד ביקורת לאורך השנים, אך בשני המקרים זו לא התקרבה בחריפותה והיקפה אף לא לחצי מזו שמוטחת בשר האוצר הנוכחי.

משה כחלון צילום: עמית שעל, יובל חן

ההבדל בין כחלון לקודמיו ברור: השניים הראשונים רק דיברו על הצורך לסייע לרוכשי הדירה הראשונה (כפי שנהגו גם בכירי הקבלנים לעשות לאורך השנים), והשלישי, להבדיל, לא רק דיבר אלא גם עשה.

כשעשה זאת, נעשה הדבר בעיקר על חשבון הקבלנים, שנאלצו להסכים למערכת ייצור שונה לחלוטין של דירות ששמה סוף לחזירות ורווחי העתק של יזמי הבנייה על חשבון רוכשי הדירות — תוכנית מחיר למשתכן. מכאן קצרה הדרך לכינוי מדיניותו של כחלון בשוק הדיור בשלל סופרלטיבים, החל מ"כישלון" דרך "אסון" ועד ב"הרס שוק הדיור".

אך בעוד שאת ביקורת הקבלנים, הנובעת במידה רבה מהכעס על פגיעה בעסקיהם, אפשר להבין, את הלכי הרוח הציבוריים באשר לנעשה בשוק הדיור, ובעיקר את גישתם של רוב אמצעי התקשורת הרבה יותר קשה לקבל.

מחיר למשתכן, כפי שנכתב לא פעם, אינה תוכנית מושלמת, ויש בה בעיות שמסוקרות בהרחבה גם על גבי עמודים אלה. אך זהו המצב בכל יוזמה ממשלתית. מכאן ועד שלילה מוחלטת של ההצדקות לקיומה, קריאה לביטולה והכחשת חלקה בשינוי מגמת המחירים בשוק — הדרך ארוכה.

למרבה הצער, הגישה הזו מאפיינת לא מעט מסיקור מחיר למשתכן כיום, שמבלי משים מהדהדת את המסרים היוצאים מארגון הקבלנים ושלוחותיו. זאת תוך שיכחה מוחלטת של המצב שקדם ליוזמה — עלייה רצופה במחירי הדירות שהתפרשה על פני עשור בשיעור כולל של למעלה מ־100% ריאלי.

בארבע שנות כהונה ספג כחלון ביקורת על תפקודו בשלל נושאים, מהיעלמותו בסוגיית מתווה הגז ועד ההעברה השנויה במחלוקת של מיליארדי שקלים לפנסיות השוטרים. אולם לפחות בסוגיית הדיור, בין אם מסכימים עם מדיניותו ובין אם לא, נותר כחלון נאמן למסרים עליהם הצהיר כשנכנס לתפקידו ‑ הורדת מחירי הדירות במאות אלפי שקלים לרוכשי הדירה הראשונה, ובסופו של דבר גם הורדה של מחירי הדירות.

בחינה כנה של פועלו של כחלון בתחום הדיור תעלה שזה לא היה שונה משמעותית מפועלו בתחום הסלולר, שבעקבותיה הוכתר כגיבור. בשניהם חתך את רמת הרווח המנופח והלא מוצדק של סקטור עסקי מסוים לטובת כלל הציבור. ההבדל הוא בכובד ומורכבות המשימה — שוק הדיור מורכב ומסובך פי עשרות מונים, וגם במספר האנשים שכחלון הזיז להם את הגבינה.

כאשר התקשורת מתעלמת מכך, ואף מבקרת אותו בחמת זעם על פועלו, היא לא רק נוהגת בחוסר צדק כלפי מי שלקח על עצמו משימה קשה ומורכבת, היא גם משדרת מסר מאוד בעייתי למקבלי ההחלטות: תהיו בינוניים, תהיו פחדנים, אל תתעסקו עם בעלי הכח, ותחזרו הביתה בשלום. אם תהיו כחלונים ‑ תחטפו.