"גם אם השכר שלנו היה כפול, לא היינו יכולים לרכוש דירה"

משפחת זוהר

רעות (32), אלעד (31) ונלה (4 חודשים). לא בתמונה: יהושע (60), אביו של אלעד, והבת יובל (3)

משפחות המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות לפנות ל: mail@calcalist.co.il

מתגוררים:

אלעד ורעות זוהר עם בתם נלה צילום: אבישג שאר ישוב

בית בכמון:

השכירות תעלה להם 4,000 שקל, "סכום שיהיה לנו קשה לעמוד בו", אומר אלעד. "המחירים עלו פה כמו בכל הארץ. זה יישוב קטן עם היצע נמוך, ואם נרצה להשתדרג לבית צנוע, אין הרבה אפשרויות".

הכנסה:

כ־8,000 שקל נטו. אלעד מנהל אזור חיפה והעמקים בחוגי הסיירות של קק"ל, ויש לו תואר שני בלימודי המזרח התיכון ע"ש אורי מימון. רעות היא הידרותרפיסטית בחופשת לידה, שמסיימת תואר במדעי החברה.

בעיית ההון העצמי:

"אני צריך משהו כמו 300 אלף שקל, וגם אם השכר שלי היה כפול, ואשתי היתה עובדת כרגע, והיינו שמים בכל חודש 4,000 שקל בצד, לא היינו מגיעים לכלום. היינו צריכים לא־יודע־כמה־שנים כדי להגיע להון עצמי שייתן לנו זכות לקחת משכנתא".

זה לא יקרה:

"התסכול הוא שקשה לחסוך סכומים כאלה, כי יש לך ילדים והכל נורא יקר. אף פעם לא הייתי אקטיביסט, אבל פתחתי דף פייסבוק בנושא בשם "מעמד הביניים מחזיר מלחמה" מתוך ייאוש. בעצם לא מתוך ייאוש, אלא מעצב".

החברים:

חלקם עדיין בתל אביב. אחרים, כמו אלעד ורעות, "חיים מתחת, ליד או מעל ההורים".

הפריפריה של הפריפריה:

הם חשבו לעבור ליישוב זול יותר באזור. "זו התפשרות גדולה באיכות החיים, ומבחינת המחיר אין הרבה שינוי", מסביר אלעד, "אז מבחינתי זה לא מצדיק". "אלה לא אנשים שמבקשים לגור במרכז הארץ או במרכז תל אביב", מוסיף יהושע. הוא מספר על כל מיני יישובים בצפון שהמחירים בהם זינקו. "אפילו בשטחים כבר לא זול".

כרמיאל:

אביו של אלעד, יהושע, גר בכרמיאל עם אשתו השנייה. "המחירים בכרמיאל עלו מאוד בשנים האחרונות, אולי כי הם התחילו מרמה מאוד נמוכה. דירת 4 חדרים עולה לפחות מיליון שקל (אלעד חושב שלפחות 1.2 מיליון שקל), ולפני שלוש שנים דירה כזו עלתה 600 אלף שקל".

"הבת שלי, אחותו של אלעד, היא מורה ובעלה שוטר", הוא ממשיך, "הם גרים ביחידת דיור של ההורים שלו ולא משלמים שכר דירה. זה המזל שלהם, כי הם מצליחים לחסוך. הם רוצים לקנות דירה בכרמיאל, אבל הם אנשים שקולים והם לא רוצים להגיע להחזר גדול מידי, כי אז החיים הם לא חיים. הם רוצים לגור בכרמיאל אבל מוכנים להתפשר על מעלות כי המחירים שם יותר נמוכים". הם עדיין מחפשים דירה.

המשכנתא של ההורים:

כשהוריו של אלעד נישאו, הם חיפשו מקומות זולים יחסית. הבית הראשון שלהם היה בתקוע, בראשית ההתיישבות שם, וכעבור כמה שנים הם עברו לכמון, כשהתחילה ההתיישבות במשגב.

"זו היתה תקופה שבה נתנו 2 דונם בזיל הזול", משחזר יהושע, "כי המדינה עודדה. לא היה לנו קל לשלם את המשכנתא, אבל לא נדרשנו כמעט להון עצמי, וזה היה ההבדל הגדול. אני הייתי מורה, ועבדתי במשרה וחצי כי הייתי צריך את הכסף. אשתי עבדה כאחות בבית חולים, ואיכשהו הסתדרנו עם ארבעה ילדים. לא היה פשוט לשלם משכנתא ולקנות בית, אבל זה היה אפשרי. היום קניית דירה הפכה למשהו מטורף".

דאגה של אבא:

"אני יכול לעזור לילדיי", אומר יהושע, "אבל אין לי כסף לקנות לארבעתם דירות. זה מטריד אותי מאוד וגם את החברים שלי".

אני מזכירה שיש אנשים שחושבים שהצעירים היום מפונקים. יהושע לא מסכים. "אם הם לא ילכו לבית קפה, זה לא מה שיעשה את ההבדל. ההוצאות היום מטורפות".

יקר לנו:

לאורך השיחה אלעד ורעות מזכירים סעיפי הוצאות שנוספו למשפחה ישראלית, כמו חניונים במחירי הפקר בבתי חולים ("כאילו שאנשים באים לבלות שם"), חינוך פרטי, בריאות ומימון השירות הצבאי של הילדים. "יש כאן מפעל של אסם", אומר אלעד ומצביע לכיוונו, "אבל אם נלך לפיצוצייה מעבר לכביש, לא בטוח שהמוצרים שהוא מייצר יהיו זולים יותר מאשר בניו יורק. זה בלתי נתפס".

מי שרוצה עושה:

אלעד ויהושע חושבים שהמדינה לא רוצה לעשות ולא עושה מספיק. "עשינו פרויקטים הרבה יותר רציניים - שמנו לוויינים בחלל, בנינו את המוביל הארצי. אפשר להוריד את המחירים, ואני חושב שלא מורידים אותם כי הממשלה מגנה על הבנקים", אומר יהושע. ואלעד מוסיף: "ב־1990, כשקלטו פה מיליון עולים מברה"מ והחליטו שלשכן אותם זו משימה לאומית, בנו שכונות קרוואנים ועשו את זה די טוב. ועכשיו התחושה היא שממסמסים, פה ושם מקימים איזו ועדה. זה צריך להיות בראש סדרי העדיפויות. בלעדינו לא תהיה מדינה".

הפוליטיקאים:

"נוצר נתק בין המנהיגות של המדינה לרוב האנשים שחיים פה", אומר יהושע. "חלק גדול מהפוליטיקאים לא מבינים איך רוב העם חי. אחד כמו נתניהו, שהרבה שנים בשלטון, לא באמת מבין מה קורה פה וגם לא יבין. הוא מסודר".

הפתרון 1:

אלעד ויהושע חושבים שישראל צריכה להחליט אם היא קפיטליסטית או לא, וללכת עם ההחלטה שלה עד הסוף. "אם קפיטליזם, אז יאללה, עד הסוף", אומר יהושע. "תפתחו את השוק ליבוא, אל תגנו על החקלאים, אל תגנו על כלום, ותנו לתחרות להוריד את המחירים".

"אני בטוח שבקפריסין ויוון יש חברות שמוכנות להכשיר את המפעלים ולייצא לישראל כל יום דברי חלב", אומר יהושע, "המחירים יירדו ועדיין כולם ירוויחו, בדיוק כמו שקרה בטלפונים הסלולריים. וזה יעזור לכלכלה, כי אם לצעירים יהיה יותר כסף פנוי הם יוציאו אותו. ואם יש שיקולים אחרים, אז שהממשלה והרגולטורים ימלאו את התפקיד שלהם".

לא שוויוני:

"בסקנדינביה אתה משלם הרבה מסים ומקבל הרבה, בארה"ב אתה משלם מעט מסים ומקבל מעט", אומר יהושע, "ובישראל אתה משלם הרבה מסים ומקבל תמורתם פחות ופחות, והתמורה מחולקת באופן לא שוויוני".

הפתרון 2:

אלעד אוהב את המדינה ומקווה שלא נגיע לזה, אבל הוא חושש שהדברים ישתנו רק "כשיהיה פה פיצוץ, אולי כמו באוקראינה. הדבר היחיד שחזק יותר מכל הון־שלטון, קבוצות לחץ ואלופים זה אנחנו שנצא להפגנות ענק".