אוהדי אריס סלוניקי קנו את קבוצתם. מה אתם הייתם עושים?

אריס סלוניקי היא הקבוצה היחידה שנרכשה על ידי אוהדים ומתחרה בליגה הבכירה ביותר של מדינתה. בינתיים היא מתמודדת בהצלחה יחסית בפני אתגר הניהול והובלת מועדון אוהדים בליגה בכירה. אריס, הרחק מלב התקשורת המערבית, היא אחד ממועדוני האוהדים המובילים בעולם, וככל הנראה, עבור הקהל הישראלי, הדגם לחיקוי הטוב ביותר של קבוצה בבעלות אוהדים. הסיבות לכך הן האקלים החברתי והפוליטי והמבנה הארגוני הספורטיבי ביוון, שדומה להפליא לזה שבישראל.

פוליטיקאים ו"משקיעים"

העשור האחרון התאפיין בחדירה משמעותית של טייקונים לכדורגל ביוון, אשר הרושם הכללי שהותירו מזכיר את "המשקיעים" בכדורגל הישראלי. תחילה, נכנס טייקון זה או אחר למועדון ופועל למען קידום האינטרסים האישיים העסקיים והפוליטיים שלו, תוך גזילת נכסי המועדונים הציבוריים. ברגע שאינטרסים אלו מוצו עד תום, אותו "משקיע" נעלם ועזב את המועדון. רשימת המועדונים היווניים ש"זכו" להיות חלק ממעגל קסמים זה הלכה וגדלה. אותם המועדונים נותרו בבעיות כספיות גדולות, והאוהדים נותרו עם לב שבור.

ביוון, שבה ניהול הספורט דומה לזה של ישראל - אגודות ספורט, כבר דאג המחוקק להותיר סוג של רשת ביטחון לאגודות־האם. על פי חוק זה מחלקת האתלטיקה של האגודה היא הבעלים של 10% ממניות מחלקת הכדורגל, מניות שאינן סחירות.

חאבייר קאמבורה, חלוץ אריס. התקציב 12 מיליון יורו - רובו בנוי מכספים שהעבירו הספונסרים צילום: איי פי

קמפיין ציבורי נרחב

בצפון יוון אוהדי אריס סלוניקי, הקבוצה החמישית במספר אוהדיה, חוו בעונת 2004 ירידת ליגה על רקע קריסה כלכלית, והבעלים נטש אותם תוך שהוא מותיר אחריו חובות בסך 20 מיליון יורו. המועדון היה בסכנת פירוק ממשית.

מועדון האוהדים וארגון האולסטרס "סופר 3", גדול מועדוני האוהדים של אריס ואחד הגדולים ביוון, החליט לקחת פיקוד ויצא לקמפיין ציבורי נרחב שכלל הפגנות המוניות, פעילות משפטית ולחץ מסיבי על המערכת הפוליטית. הקמפיין הוביל לשיתוף פעולה חכם ונדיר עם מחלקת האתלטיקה. עסקני המחלקת האתלטיקה הבינו וקיבלו את השותפות עם האוהדים, מתוך ראייה בריאה שעתיד כל המועדון והקהילה עומד על המאזניים. באותה נשימה מועדון האתלטיקה פתח את שעריו להצטרפות אוהדים אליו, ותמך בגוף החדש שהקימו האוהדים - אגודת החברים של אריס סלוניקי.

בשיאן של ההפגנות והפעילות הציבורית החליט בית המשפט כי מחלקת האתלטיקה היא הגוף שיקבל את האחריות על המועדון, וכי עליה לבחור תשעה אנשים ולהעביר להם 81% מהמניות של המועדון, שהיו בבעלות החברה הכושלת הקודמת. אותם תשעה אוהדים קיבלו את המניות בעבור סכום סמלי של כמה עשרות יורו, והתחייבו מצדם למכור את המניות לאגודת החברים של אריס במחיר סמלי - סכום המסים עבור העסקה. במקביל הוחלפו כל בעלי התפקידים במועדון.

בסופו של התהליך התקבלה תמונה ברורה: אגודת החברים של אריס החזיקה 29% מהמניות של הקבוצה. מחלקת האתלטיקה (אשר הותירה את דלתותיה פתוחות להצטרפות לקהל האוהדים) מחזיקה ב־31%. 36% נותרו בידי אותם תשעה אנשים שמחלקת האתלטיקה העבירה אליהם את הבעלות. הוסכם באופן לא רשמי בין הגופים השונים כי השליטה במועדון היא בידי אגודת החברים, וההחלטות שמתקבלות בה תקפות לגבי יתר מחזיקי המניות.

היתר - 4% - מפוזרות בידי מחזיקי מניות מיעוט רבים. אגודת החברים מתכננת לקנות את 36% הנותרים בקרוב.

החוב, איכשהו, נעלם

לאחר שהמועדון עבר לידי האוהדים, היה על האגודה להתמודד עם החוב העצום. עורכי הדין שבאו מקרב האוהדים מצאו סעיף נידח בספר החוקים היווני - סעיף 44, שאפשר מחיקת חובות של 66% מהסכום. הסעיף בוטל מיד לאחר מכן. במקביל הגיעו בעלי המועדון החדשים להסכם עם בעלי החוב הנותר בדבר פריסה של יתרת החוב, 10 מיליון יורו, עד 2013, כך שבכל שנה עליהם להעביר שני תשלומים של מיליון יורו.

נכון לסוף מרץ 2010 יש 5,204 חברים באגודת החברים של אריס. אלו חברים על פי 3 רמות חברות: רגילה - 100 יורו, צהובה - 500 יורו, וזהובה - 1,000 יורו. המבנה הזה עוצב על פי הצרכים לגיוס כספים מהיר לתפעול המערכת. התכנון הוא לשנות את המערכת הזו, ולהפוך אותה לנגישה יותר - הורדת דמי החבר ל־50 יורו. אוהדים מתחת לגיל 18 אינם יכולים על פי החוק להיות חברים אלא להירשם, והם משלמים 50 יורו.

הצצה לתקציב המועדון שוברת את התפיסה השגויה שעל פיה מועדון אוהדים חייב להתבסס על דמי החבר של בעליו. אמנם הם מכניסים לקופת המועדון כ־400 אלף יורו בשנה, אך התקציב מגיע עד 12 מיליון יורו ומבוסס רבות על ספונסרים.

כמועדון אוהדים הושג הסכם בעל פה על מכסת האבוקות שאותן מותר לפתוח ביציע כשמבצעי גיוס נערכים במקביל מהקהל כדי לכסות את הקנסות הצפויים מפעולות אלו. במבצע האחרון, שהביא לידי ביטוי את הכוח הקהילתי העצום שנבנה בסלוניקי, גויסו כ־70 אלף יורו.

אוהדי אריס. כמועדון אוהדים הושג הסכם בעל פה על מכסת האבוקות שאותן מותר לפתוח ביציע כשמבצעי גיוס נערכים במקביל מהקהל כדי לכסות את הקנסות הצפויים מפעולות אלו. במבצע האחרון, שהביא לידי ביטוי את הכוח הקהילתי העצום שנבנה בסלוניקי, גויסו כ־70 אלף יורו צילום: איי פי

תיגר על הממסד

אריס קראה תיגר על ממסד הכדורגל השמרני והעזה להציב אלטרנטיבה מוצלחת לבעלות הפרטית ההרסנית בכדורגל ביוון. לכן רשויות הכדורגל מתעלמות מקיום המועדון. מנהל שיתופי ושיתוף אוהדים הם רעיון חדש ביוון, דבר שלא היה קיים ביוון מאז 1978, השנה שבה המועדונים הוכרחו על פי חוק להפוך לחברות בע"מ. האקלים הפוליטי מעודד מעורבות של "בעלי מניות עיקריים" ושל "מושיעים" ו"משקיעים".

בעולם מושגים זה קשה לאוהדים לבוא לידי ביטוי בהחלטות מהותיות הנוגעות למועדון ואליהם. אבל לוקאס אנאסטאסיאדיס, מנהל אגודת החברים של סלוניקי, אומר: "אנחנו עדיין מאוד צעירים בידע ובניסיון, עם דרך ארוכה לפנינו. אנו נכונים לעבודה קשה ורעבים ליעדים ולהישגים גדולים יותר".

למרות הקשיים ההצלחה מתפשטת: יו"ר מחלקת הכדורסל של אריס סלוניקי, שאותה מאמן מיודענו דיוויד בלאט, ראה את הצלחת מחלקת הכדורגל וביקש להעביר את קבוצת הכדורסל לידי אגודת האוהדים. הוא ניסח את היתרון בבעלות אוהדים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים "אני מעדיף להמשיך להיות הספונסר הראשי, ולהיבחר בבחירות לנשיא המועדון. כך הלחץ ירד ממני ויעבור לכלל החברים, ואוכל ליהנות מלגיטימיות רחבה". ההחלטה בדבר מחלקת הכדורסל תועלה להצבעה באסיפה הכללית הבאה שתתקיים בקיץ.

זוהי הדוגמה וההוכחה הכי טובות שהיה אפשר להעלות על הדעת לכך שאוהדים לא שייכים רק ליציעים, אלא מסוגלים גם לתפעל את המועדון ולהוציא לפועל תיאוריות כלכליות ששום טייקון לא מסוגל להן, ולראיה, בשנה החולפת השותפות הכלכלית בין קהל האוהדים לבין אנשי האגודה הובילה את כל מחלקות האגודה לרווח מינימלי - גידול בהכנסות, עלייה ניכרת במספר הצופים בענפים האחרים, כדוגמת כדורגל נשים, וגידול בכמות ובסכומים המגיעים מנותני החסויות.

הכותב הוא יו"ר היציע - ארגון אוהדי קבוצות הספורט בישראל