האם המונדיאל יציל את הונדורס?

הונדורס מפורסמת בעולם, בין השאר, בגלל שהחלה מלחמה עם שכנתה אל סלבדור בעקבות משחקי כדורגל במסגרת מוקדמות המונדיאל ב־70'. ב־1969 היו חילוקי דעות פוליטיים וצבאיים בין המדינות, ובמשחקים מול אל סלבדור כל הגועל הקסנופובי נחשף בשירים ובאלימות ביציעים וגם נגד השחקנים. הונדורס פתחה במלחמה שלושה שבועות בלבד לאחר שאל סלבדור עלתה על חשבונה למונדיאל. "מלחמת הכדורגל" נמשכה 100 שעות והותירה 6,000 הרוגים ועוד כ־12 אלף פצועים.

40 שנה אחרי והונדורס חוזרת למונדיאל, ושוב פעם ענן כבד של פוליטיקה והפיכות צבאיות מרחף מעל הנבחרת. מה השתנה? הפעם - מאמינים בהונדורס - המונדיאל יביא שלום. או לפחות שקט. לא מלחמה.

חשש מהשפלה

מספרים שלפני גמר הגביע העולמי שהתקיים בצרפת ב־1938, ביקר בניטו מוסוליני בחדר ההלבשה של הנבחרת האיטלקית ודרבן את השחקנים בדרכו המיוחדת. "תנצחו, או שתמותו", אמר להם הדוצ'ה. הם ניצחו. הם היו חייבים. כשנשיא הונדורס פופיריו לובו סוסה נפרד משחקני הנבחרת בחודש שעבר לפני שנסעו לדרום אפריקה, הוא לא היה צריך להזכיר לשחקנים באיזה מצב נמצאת המדינה שלהם, רגע לפני ההופעה הראשונה במונדיאל מאז 1982. השחקנים מודעים היטב לציפיות הלאומיות העצומות שמונחות על כתפיהם לקראת המשחק היום מול צ'ילה. אחרי הכל, בהונדורס מלקקים עדיין את פצעי ההפיכה הצבאית שאירעה במדינה בשנה שעברה, והצלחה בגביע העולמי עשויה לשמש תקווה וגשר במדינה המסוכסכת והמקוטבת הזו.

המאמן ריינלאדו רואדה מתעקש שבקבוצה לא מרגישים שום לחץ, אבל ייתכן שהוא רק מנסה להוריד את הציפיות במדינה שבה התשוקה המסורתית לכדורגל נעשתה חזקה מאי פעם על רקע האירועים הפוליטיים האחרונים. החשש בהונדורס הוא מפני הדחה משפילה בסיבוב הראשון שתגביר את הזעם והקיטוב במדינה. מצד שני, אם ה"קטראצ'וס" (כינויה של הנבחרת על שמו של מנהיג צבאי מקומי במאה ה־19) ייתנו לאוהדים סיבה להריע, זה עשוי להקל את המתחים בבית ולעודד את האנשים להאמין מחדש במדינה שלהם. "כיום הגורם המאחד המרכזי במדינה הזו הוא הנבחרת הלאומית", אומר חוסה "צ'לאטו" דה לה פאס הררה, שהיה מאמן הנבחרת הלאומית ב־1982. לפי החישובים של הררה, אפילו שהונדורס נחשבת לאחת הקבוצות החלשות בטורניר, ניצחון מפתיע על צ'ילה ייתן לה סיכוי להעפיל מן הבית, שבו משחקות גם ספרד החזקה ושוויץ.

דוכן חולצות בהונדורס לקראת המשחק מול צי'לה. אפילו חברי האופוזיציה השמאלית בהונדורס חטפו את שפעת המונדיאל. "כן, אנחנו הולכים לעודד את הקבוצה, בעיקר את השחקנים שתומכים בנו" צילום: רויטרס

המונדיאל ירפא

גם אם יכולתו של הכדורגל לרפא בעיות בטווח הארוך מוגבלת, אסור לזלזל בהשפעת המשחק בטווח הקצר. נשיא הונדורס לשעבר רפאל קאז'חאס, שעומד כיום בראש התאחדות הכדורגל המקומית, מאשר: "כלום לא מאחד את המדינה הזו יותר מכדורגל". עם זאת, הוא מזכיר שהגביע העולמי הוא לא תרופה לבעיות הרבות של הונדורס ומזהיר את התושבים מציפיות מוגזמות. ועדיין, בהונדורס אופטימיים: אנשי התיירות במדינה מאמינים שההופעה על במת הכדורגל המרכזית תסייע להם למשוך תיירים למדינה, להציג תדמית של אחדות והגינות ולהשכיח את מראות ההפיכה הצבאית האלימה שזכתה לגינוי חריף בעולם.

אפילו חברי האופוזיציה השמאלית בהונדורס חטפו את שפעת המונדיאל. "כן, אנחנו הולכים לעודד את הקבוצה, בעיקר את השחקנים שתומכים בנו", מודה מתנגדת המשטר גילדה ולאסקס. עם זאת, היא מזהירה שהכדורגל עשוי להיות "הסחת דעת מסוכנת, אופיום שהתקשורת המגויסת תשתמש בו כדי לשמור על המדינה במצב רדום ושקט". לדבריה, אנשי האופוזיציה יצפו במשחקים עצמם, "אבל לא בתשדירים שישודרו במחצית".

מחכים ל-28 ביוני

כך או כך, מבחן הנאמנות הפוליטי־ספורטיבי האולטימטיבי צפוי להתרחש ב־28 ביוני - יום השנה להפיכה הצבאית. באותו יום, אם תצליח להעפיל לשמינית הגמר, עשויה הונדורס לשחק מול ברזיל. בזמן ההפיכה תמכה הממשלה הברזילאית בממשלה שהודחה והיא מסרבת עד היום להכיר בשלטון הנוכחי. אנשי האופוזיציה בהונדורס מתכננים לקיים ב־28 ביוני תהלוכת מחאה ענקית. עם זאת, חוששים באופוזיציה שהנוכחות באירוע תהיה נמוכה או שהמפגינים יעדיפו את החולצה הלאומית של הנבחרת על פני חולצות אדומות עם דיוקנו של צ'ה גווארה.

מתנגדי המשטר משוכנעים, עם זאת, שהמונדיאל לא יהרוס להם את התוכניות. הם אומרים שההפיכה בשנה שעברה, אף שלא היתה הראשונה בהיסטוריה של הונדורס, הציתה ניצוץ סוציאליסטי חזק במדינה, שמאופיינת בנטייה שמרנית מסורתית. ולאסקס טוענת שרבים משחקני הנבחרת התנגדו להפיכה, אבל מחכים לסיום המונדיאל כדי לדבר נגדה וכדי לתמוך בנשיא שהודח מנואל זלאייה. לדברי ולאסקס, את הקרדיט להצלחת הנבחרת צריך לתת בכלל לנשיא המודח. "הנשיא הנוכחי נמצא בתפקיד רק חמישה חודשים, אבל הנבחרת הגיעה לאן שהגיעה רק בזכות תמיכתו של זלאייה".

ב־1969, מיד אחרי "מלחמת הכדורגל", כתב רייז'רד קאפוצ'ינסקי, עיתונאי פולני שסיקר את המלחמה: "באמריקה הלטינית הגבול בין כדורגל לפוליטיקה מעורפל. יש רשימה ארוכה של ממשלות שנפלו אחרי הפסד של נבחרות מקומיות". העיתונאי האגדי סיכם את דיווחו כך: "הצ'אנס היחיד למדינות קטנות מהעולם השלישי לעורר עניין בינלאומי חי וקיים זה לשפוך דם. זה עצוב. אבל נכון".