קבוצות בבעלות אוהדים טובות לכדורגל ולחברה

עמותת אוהדי בית"ר ירושלים עשתה לא מעט בחודשים המעטים מאז הוקמה. העמותה הצליחה ליצור מספיק רעש תקשורתי כדי לגייס דמויות ציבוריות כגון אהוד אולמרט ואביגדור ליברמן, ואף הצליחה לגייס חצי מיליון שקל. העמותה הגיעה גם לסיכום עם איציק קורנפיין לפיו תרכוש 10% מהבעלות על המועדון. אבל זה לא קורה - אף שבית"ר צריכה את הכסף. וזאת למה? כי האיש שהכניס את בית"ר ירושלים לסחרור כלכלי שהיה אמור להיגמר בפשיטת רגל, הטיל וטו. ארקדי גאידמק, עדיין הבעלים של בית"ר על הנייר אף שלא שם אגורה במועדון, הטיל וטו על המהלך בטיעון נבלתי במיוחד, לפיו ה־10% בבעלות האוהדים יקשו את מכירת המועדון מאחר שנרכשו במחיר נמוך במיוחד - חצי מיליון שקל. גאידמק, נטול הון וכבוד, טען בעבר שיעביר בחינם את המועדון למי שרק יכול להחזיק את המועדון. במקום להודות לאיציק קורנפיין וגם לאוהדים שהצליחו לשחרר אותו מחובות של מיליונים בעבודה קשה, הוא בחר להפריע לצעד משמעותי בדרך להענקת יציבות שכל כך חסרה למועדון.

העברת 10% לבעלות האוהדים היתה מעניקה תנופה חשובה לקבוצה גדולה של אוהדים מתונים של בית"ר ירושלים. אי־העברה עשויה להביא לסוף מוקדם מדי של העמותה ולהשתלטות הקיצוניים על היציעים בטדי. האינטרס של בית"ר ירושלים וההתאחדות לכדורגל הוא לעזור לעמותה - אפילו ברמת הודעת תמיכה תקשורתית. זה לא קורה.

האינטרס של הכדורגל הוא שיותר מועדונים יהיו בבעלות אוהדים - לא רק מבחינה חברתית, אלא גם עסקית. וזו אקסיומה שאפילו באנגליה, היכן שהשוק הליברלי הפך את הליגה העליונה לעשירה בעולם, הבינו זאת.

אוהד הפועל קטמון. מגדירים משימות חברתיות ועומדים בהן צילום: מיכל פתאל

זונחים את המחויבות החברתית

"מועדוני כדורגל זונחים את המחויבות הקהילתית־חברתית שלהם כדי לרדוף אחרי בניית קבוצה תחרותית. פעמים רבות המצב המנטלי הזה מוביל שהמועדון וכל המחויבויות שלו - כלכליות, תחרותיות, חברתיות - קורסים". כך לפי דו"ח של Supporters Direct, קבוצה שהוקמה על ידי הממשלה הבריטית ושמטרתה להביא לדמוקרטיזציה של הכדורגל. הדו"ח שנכתב על סמך עדויות של אנשים הסובבים את הכדורגל באנגליה, המליץ שמועדונים יכירו באופן פורמלי בתפקיד הסוציאלי שלהם ויאמצו אותו כאחת המטרות העיקריות שלהם, יבדקו באופן כן איך הם עומדים במטרות הללו וישאפו תמיד לשפר את יחסיהם עם האוהדים, הרשויות המקומיות, תושבי האזור והעסקים המקומיים.

בנוסף, בסקר שנערך באנגליה אוהדים נשאלו מה הכי חשוב להם במועדון שלהם - התשובה הנפוצה ביותר לא היתה "הצלחה על המגרש", אלא "החשיבות החברתית והקהילתית שלו". "זה הדבר העליון בסדר העדיפויות של האוהדים", הסביר אדם בראון, מי שערך את הסקר. ולא רק האוהדים חשבו ככה. אפילו מנהלי קבוצות, עובדי מועדונים, תושבים הגרים בסמוך לאצטדיונים ועסקים מקומיים. "כולם הדגישו את התפקיד החברתי של המועדון", אומר בראון. "אז אין ספק שיש צורך ברור להכניס את המשימה הזו לרשימת המשימות של כל מועדון - באופן פורמלי".

בעסקים רבים כבר החלו להעביר דו"חות אחריות חברתית והשקעה בפרויקטים סביבתיים ביחד עם דו"חות פיננסיים. לפי הדו"ח, מועדוני כדורגל צריכים לעשות זאת גם.

שחקני ארסנל. הקבוצה "מרחיבה את המודלים של הבעלות" צילום: רויטרס

איך עוזרים לקהילה?

הדו"ח (The Social and Community Value of Football) מגיש גם מגוון דרכים שמועדונים יכולים לתרום לקהילות המקומיות שלהם. הן כוללות פיתוח תשתיות תחבורה, תוכניות לניקוי סביבתי, התנדבות למגוון פעילויות חברתיות, אפילו פתיחת לשכת עבודה לקהל האוהדים.

אחת הדרכים החשובות ביותר לתרום לקהילה, לפי הדו"ח, היא "הרחבת מודלים של הבעלות על הקבוצה". אפילו מנכ"לים של קבוצות ויושבי ראש הודו כי למניות בבעלות אוהדים ישנם "יתרונות חברתיים ברורים". זה כולל קידום הדמוקרטיה, תחושת מעורבות, שקיפות ואחריות כלכלית רבה יותר; השארת המועדון קשור בטבורו לקהילה, יצירת יציבות ושיפור יחסים עם הרשויות המקומיות.

לפי נספח לדו"ח טיילור המפורסם, שבא בעקבות אסון הילסבורו והביא לשינוי של הכדורגל האנגלי, אחת הסיבות לחוליגניזם היתה תחושת חוסר השליטה של האוהדים על הקבוצה שלהם - גוף שהם משקיעים בו את מיטב האנרגיות הרגשיות שלהם.

קבוצה בבעלות אוהדים מבטלת את התחושות הללו, שנפוצות ביותר בישראל. נורי סטיוארט, מנכ"ל של קבוצת אקסטר סיטי שבבעלות אוהדים, אמר ל"גרדיאן": "יש יישור קו בין האוהדים למועדון, אז הם מעורבים ונחשבים בהכל. ואנחנו מקדמים אותם להיות אזרחים טובים".

זה נכון גם לגבי הפועל קטמון (גילוי נאות: נהפכתי לחבר עמותה בגלל האידיאל ולא בגלל שאני אוהד את הקבוצה) ששואפת להשיג את המימון לקבוצה ולפעילויותיה מהקהילה המקומית ולקדם מיזמים חברתיים. בכל מקרה, לרוב המועדונים באנגליה (שלפחות 50 מתוך 72 נכנסו לקשיים כלכליים אדירים לאחר הקמת הפרמיירליג) מודל שיתוף האוהדים התאים. הוא יכול גם להתאים לישראל כי ליגות שלישית ורביעית באנגליה הן בסדר גודל כלכלי של הליגה הראשונה בישראל. ולא רק בליגות הנמוכות אנחנו רואים מועדונים פותחים את שערי ההנהלה שלהם לאוהדים. אפילו ארסנל הגדולה החליטה על תוכנית מכירת מניות מיוחדת לאוהדים - תוכנית שנתמכה על ידי כל המעורבים בהנהלת המועדון הלונדוני.

אבי לוזון. גם מישל פלאטיני, הנשיא של אופ"א הפטרון שלו בעד מודל סוציאלי לכדורגל אז איפה הוא עומד בכל הקשור לעמותות האוהדים בישראל? צילום: ראובן שוורץ

מניות אוהדים

במשך חמש שנים עבדו במועדון ביחד עם עמותת האוהדים על מניות מיוחדות (Arsenal FanShare) שמטרתן להעניק לאוהדים אחזקה במועדון שמניה אחת שלו עולה 10,250 ליש"ט בבורסה. אוהדים יכולים לקנות מניית אוהד במחיר שבין 10 ליש"ט ל־1,000 ליש"ט ולהגדיל את אחזקתם ואת שווי מניותיהם עם השנים. המניה הזו, אף שאינה שווה בערכה למניה "רגילה" אשר בבעלות אחד הבעלים המיליארדרים של הקבוצה, תאפשר לאוהד להשמיע את קולו, לקבל פרטיים פיננסים ואינפורמציה תאגידית ולהשתתף בפגישת בעלי המניות השנתית.

המועדון, שלאורך השנים אוהדיו תמכו בבעלות פלורליסטית, מגבה את היוזמה. "ביחסים של המועדון עם האוהדים זה חשוב שיעריכו אוהדים, יתמכו בהם, לא ינצלו אותם", אמר איבן גאזידיס, מנכ"ל ארסנל. "זה טוב לנשמה של המועדון, וזה טוב למועדון כולו, והיחסים עם האוהדים עוזרים לנו להיות בריאים יותר, פעלתנים יותר ומוצלחים יותר". היוזמה של ארסנל גם זוכה לחיזוקים מאופ"א והממשלה הבריטית.

בישראל האוהדים רצים בעלייה בכל הקשור לכניסה להנהלת המועדונים שלהם. קודם כל, ההתאחדות לא עושה דבר כדי לאכוף את הסעיף בתקנון שמחייב בכל הנהלת מועדון נציג אוהדים. בבית"ר המצב לא משהו. וגם במכבי נתניה - שננטשה על ידי דניאל יאמר (שעדיין רשום כבעלים) - יש עמותה, שאולי על פניו זוכה לשיתוף פעולה מהמועדון, אבל במציאות עומדת בפני לא מעט קשיים שהיו יכולים להיפתר עם שיתוף פעולה כן יותר.

הפועל קטמון, מכבי יפו, הפועל אוסישקין בכדורסל - אלו מוכיחות שקבוצת אוהדים יכולה להצליח על ידי התחברות נכונה לקהילה. ניתן רק לדמיין מה היה לו הפועל עכו היתה משתפת את 46 אלף התושבים בעיר בניהולה. גם אם רק 5,000 תושבי עכו היו מראים מעורבות במיזם קהילתי - ובכוחו של הכדורגל לעשות זאת - אפשר היה לדבר על עכו כסיפור הצלחה עסקי, חברתי ומקצועי.

האינטרס של ההתאחדות לכדורגל זה לערב יותר אנשים בספורט. האינטרס של הממשלה, גוף דמוקרטי אחרי הכל (אף שנשלט על ידי מפלגות שאינן תומכות במדיניות דמוקרטית), זה גם לערב אנשים בקהילה שלהם. מישל פלאטיני, הנשיא של אופ"א והפטרון של אבי לוזון, גם בעד מודל סוציאלי לכדורגל ולוזון בעצמו אמר ש"כדורגל זה לא עסק".

אז למה כמעט ואין תמיכה, רשמית ולא רשמית, של ההתאחדות בעמותות האוהדים? אולי זה משהו לחשוב עליו בימים הנוראים.