תזמורת המשטרה כמשל
אם גמר גביע המדינה מראה משהו על ההתאחדות לכדורגל זה שהיא יכולה להיות מאוד מסודרת בכל הנוגע לתזמרות המשטרה ופחות לגבי זכויות יוצרים והכנסות מכרטיסים
פחות שעה לפני תחילת משחק גמר גביע המדינה עוד השתרך תור ארוך לפני שער 3 באיצטדיון רמת גן. שני גברים נרגנים, במיטב לבושיהם פלוס ילד, מדברים על הספורט הלאומי האמיתי של ישראל בנוסח "איך הגויים יודעים לעשות X כמו שצריך ואנחנו לא".
"הייתי בלונדון, שם מכניסים
אומרים שכדורגל הוא מעין תמונת מראה של החברה או התרבות שלה. אם זה כך, אז המשפטים הנ"ל מבליעים את האמונה הבלתי-מתפשרת של הישראלים בכך שמה שעובד ממש טוב בחו"ל לא יכול לעבוד גם כאן. כלומר, נורמות של דיוק וחשיבה מראש על פרטים קטנים שמולידים סדר ארגוני ותוצאות יעילות לא עוברות את מיצרי הבוספורס.
זו כמובן שטות מוחלטת. לראיה, כאשר ההתאחדות לכדורגל רוצה ללכת עם הראש בקיר למען הסדר הטוב, המשמעת והממלכתיות היא יודעת לעשות את זה יפה מאוד. מארגני הגמר לא יפסחו על מסורת שכולה הדר ממלכתיות וסדר כמו נגינתה הטקסית של תזמורת המשטרה, גם כאשר אפילו נעימת "שירים ושערים" בעיבודה הופרעה בבוז של 40 אלף צופים. לאחר מכן, ביצעו אופנועני המשטרה מה שנראה כמו הקפת אליפות תחת מטר של גרעינים וקריאות גנאי.
אם כך, הבעיה היא לא שאין חשיבה על סדר וארגון, אלא ההבחנה בין עיקר וטפל.
ג'ונגל של זכויות יוצרים
הנה שתי דוגמאות: בגמר לפני שנתיים כתבתי שהגיע הזמן לעשות סדר בכל דוכני המרצ'נדייז המזוייפים. הקבוצות הן שמאבדות הכנסה יפה, כזו שכל קבוצה שמכבדת את עצמה באירופה לוקחת בחשבון בבניית התקציב. אבל, אם יענק'לה שחר ואלי טביב/מוני הראל לא בקטע, אז שיבושם להם. מה שלא ברור זה מדוע המשטרה וההתאחדות לא נוקטים יד קשה יותר מול אותם דוכנים פיראטיים, שיחד עם הספסרים הופכים את אווירת הקרנבל מחוץ למגרש לג'ונגל של זכויות יוצרים.
עוד דוגמה אפשר למצוא בתוך תחומי המגרש וליתר דיוק ביציעי הכבוד לסוגם. מכיוון שמעולם לא יצא לי לשבת באחד היציעים המכובדים באיצטדיוני אירופה, אני לא יודע איך זה אצל הגויים, אבל מה שבטוח הוא שאתמול לא היה שום קשר בין יציע הכבוד, כסף או זהב לאנשים שישבו בו. למעשה, מעט מאוד מאלו שישבו ביציעם אלו קנו את הכרטיס במיטב כספם או הרוויחו לקבל אותו בחינם בזעת אפם.
רובם "חברים של..." שמנפנפם למכרים ביציעים הרגילים בעווית של "תראה איפה אני ואיפה אתה". חלק אחר פשוט עבר את הגדר הנמוכה שמפרידה בין אותם יציעים לאלו של דלת העם כאשר השומר היחיד והמסכן לא שם לב. בקיצור, זה בדיוק מה שמשריש את תרבות הקומבינה ואי-הסדר שההתאחדות לכדורגל והיו"ר שלה, אבי לוזון, טוענים כי שירשו מהעולם. וזה עוד אחרי ששמים בצד את ההפסד הכספי.
לפחות הנשיא שמעון פרס קיבלת תשואות. הוא מעולם לא דמיין שהוא יהיה כל-כך פופולארי במגרש כדורגל.
עוד שני דברים קטנים
בקשה קטנה. שמישהו יהרוס כבר את איצטדיון רמת גן. להרוס, ממש, עם שופל, D9 או הטרקטור הגדול הזה עם כדור הברזל הגדול שמשתלשל מקצה המנוף שלו. להרוס ולא להשאיר דבר. אחרי הרבה יותר מדי משחקים שראיתי שם והופעה אחת, אני יכול לקבוע בוודאות שלא רואים כלום משום מקום. אולי רק מיציע הכבוד של לוזון ושות'. שבענו מדיבורים על הריסה. הגיע הזמן לבצע.
עוד משהו. אני אישית מעולם לא חשבתי שלאלישע לוי יש כישורי סקאוטניג יוצאים מן הכלל, בלשון המעטה. עם זאת, מביני דבר טוענים כי המעבר של ג'ון קולמה יחד עם לוי מבני סכנין לחיפה הוא שנתן את השקט למרכז הקישור בעונת האליפות הראשונה של לוי. אפשר להתווכח עם זה, אבל לקולמה ללא ספק היתה תכונה אחת חיובית – הוא הרס התקפות של היריבה. הוא זנח את האסתטיקה לטובת היעילות וזה עבד לו לא רע.
במקומו הביא לוי את סיידו יא יא שבמשחקים האחרונים מפגין את חוסר האסתטיקה של קולמה, בלי היעילות של האחרון. למעשה, הדבר הכי יעיל שקשור לגנאי היא עבודת הדוברות של חיפה שמנפיקה כתבות מפרגנות לקשר. בערך בדקה ה-30 של הגמר נמאס לי לספור את כמות המסירות הלא מדוייקות שלו. הוא לחיץ, לא מפוקס ובפעם היחידה שהוא הצליח לעבור כמה שחקני הגנה של הפועל זה הסתיים בניסיון כושל של מסירה לליאור רפאלוב או שאולי זה היה ניסיון אגואיסטי ואומלל לבעוט לשער. לא ברור.
בקיצור, קשר אחורי צריך להיות איש עבודה רציני.
