ברבור שחור

ב־2003 סוונסי סיטי היתה במרחק יריקה מירידה לליגה החובבנית. הקבוצה הוולשית היתה עמוסה בבעיות כלכליות ומקצועיות ושיחקה באצטדיון רעוע וגרוע. למועדון לא היה כסף לשלם חובות לחברת החשמל, ולעובדים שעבדו בניקוי האצטדיון שילמו עם מנויים שנתיים. המצב היה עגום עבור המועדון שעבר ידיים כמה פעמים במחיר של ליש"ט אחת. שמונה שנים לאחר מכן וסוונסי סיטי חוגגת עלייה לפרמיירליג - הנציגה הוולשית הראשונה בפרמיירליג. והיא עשתה את זה בסגנון כדורגל נאה לעין שזיכה אותה בכינוי השמווה אותה לברצלונה - סוונסלונה (Swansealona).

ויש סטטיסטיקות שמוכיחות שהקבוצה משחקת ממש כמו ברצלונה. קבוצת צ'מפיונשיפ, ליגת המשנה, ממוצעת מתמסרת 312 פעמים במהלך משחק. ארסנל, המתמסרת המצטיינת בפרמיירליג, מתמסרת 428 פעמים במשחק בממוצע. וסוונסי? 526. חמש מאות עשרים ושש. מספר מדהים לקבוצה בליגה של קצבים ונגרים במרכז המגרש. השיא שלה היה 756 מסירות במשחק ו־92% החזקה. אפילו ברצלונה לא רושמת מספרים כאלה.

אוהדת סוונסי צעירה. האוהדים בעלי הבית צילום: איי אף פי

העניים משחקים יפה

הקבוצה, שלפי היו"ר יו ג'נקיס נאלצה לאמץ את סגנון המשחק של החזקת הכדור כדי "לא לאפשר לקבוצות עשירות יותר להחזיק בכדור ובכך להשיג יתרון עם השחקנים האיכותיים יותר שלהן", משחקת כדורגל התקפי כבר שנים רבות - כדורגל ששוכלל תחת הנהגתו של המאמן הספרדי רוברט מרטינז, אותו מכרה לוויגאן תמורת כ־3 מיליון ליש"ט. ואולם, מי שהעלה את הקבוצה לליגה הבכירה הוא מאמן שאת שמו כדאי לזכור - ברנדן רודג'רס.

שחקן נבחרות הנערים של צפון אירלנד לשעבר גדל "בשיטת ה־4־4־2 הבריטית המסורתית שהתבססה על כדורים ארוכים", אבל תמיד רצה לשחק כדורגל "אירופי יותר". "תמיד כששיחקנו מול קבוצות מספרד, מצרפת, משוויץ ועוד - כל הזמן רדפנו אחרי הכדור. אני זוכר שבתור ילד צעיר חשבתי לעצמי: אני רוצה לשחק כמו שהם משחקים", סיפר. בגיל 20 הבין רודג'רס שכדורגלן לא ייצא ממנו והחל את הקריירה כמאמן. אחרי קורסים באנגליה ובסקוטלנד הוא יצא להשתלמויות בספרד - בברצלונה, בסביליה ובוולנסיה. "בתי הספר הטובים בעולם לכדורגל", לפיו. "למדתי איך הם מפתחים שחקנים ואת שיטת המשחק". הוא גם עבר להולנד ולמד שם מה שאפשר. "מכיוון שהפסקתי את הקריירה מוקדם, היה לי יותר זמן ללמוד".

הוא חזר לאנגליה לרדינג, שם ניהל את מחלקת הנוער המוצלחת במשך 14 שנה, והמשיך ללכת להשתלמויות ברחבי אירופה. ב־2004 הרשים רודג'רס את ז'וזה מוריניו שהביא אותו לצ'לסי כמאמן קבוצת המילואים והאקדמיה. את התקופה תחת מוריניו תיאר רודג'רס כ"אוניברסיטת הרווארד לכדורגל", והרשים את הכוכבים הגדולים של הקבוצה, ג'ון טרי ופרנק למפארד, עד כדי כך שהם המליצו עליו להיות המחליף של ז'וזה מוריניו במקום אברם גרנט.

את הדרך המקצועית שלו המשיך עם ווטפורד ורדינג, שם לא בדיוק נהנה ממזל או מהצלחות, ולבסוף הגיע לסוונסי, שם מצא כר פורה ומתאים לרעיונות שלו. התוצאה: העפלה לפרמיירליג עם כדורגל מדהים.

סקוט סינקלייר ושחקני סוונסי חוגגים. הקבוצה נאלצה לאמץ את סגנון המשחק של החזקת הכדור כדי "לא לאפשר לקבוצות עשירות יותר להחזיק בכדור ובכך להשיג יתרון עם השחקנים האיכותיים יותר שלהן" צילום: אי אף פי

קבוצה ב־1 ליש"ט

אז איך קרה שהקבוצה שכמעט נפלה לליגה החובבנית והיתה על סף סגירה, החלה לשחק כדורגל מדהים עם מאמן שעשוי לאמן ברמה הגבוהה ביותר, מאוד בקרוב, ועלתהלליגה הטובה בעולם?

קודם כל, זו לא הפעם הראשונה של סוונסי בליגה הבכירה עם מאמן צעיר ומבטיח. ב־1978–1984 ג'ון טושאק, בוגר ליברפול הוולשי, הוביל את הקבוצה לליגה הראשונה מהליגה הרביעית בארבע עונות. טושאק עזב בסופו של דבר, הקבוצה הוציאה יותר מדי כסף על שחקנים כדי להישאר בליגה ופשטה רגל ב־1985. ב־1986 ירדה עד לליגה הרביעית. הקבוצה ניצלה מפשיטת רגל על ידי איש העסקים המקומי דאג שארפ, אבל ההיסטוריה חזרה על עצמה והקבוצה שוב נכנסה לבעיות כלכליות והועברה בין אנשי עסקים וחברות תמורת מחיר סמלי של 1 ליש"ט. ב־2001 נרכשה על ידי קונצרן אוסטרלי.

הקונצרן האוסטרלי היה מאוד לא פופולרי בוויילס - הקבוצה מכרה את נכסיה, צמצמה את ההשקעות, ועדיין לא הצליחה לצמצם חובות ענק עבור ליגה נמוכה - 1.7 מיליון ליש"ט. קונצרן מקומי שהובל על ידי המגן לשעבר של הקבוצה מל נורס הכניס את המועדון לכינוס נכסים. במטרה להחזיר את המועדון לגדולתו הוחלט לשתף את האוהדים בשיקומו. עמותת האוהדים של הקבוצה קיבלה 20% מהמועדון והחלה לעסוק באופן פעיל בניהול המועדון בעזרת ארגון האוהדים הבריטי - Supporters Direct.

עמותת האוהדים בחרה נציג דמוקרטי כדי שיהיה חבר בהנהלה שהחלה להתנהל בשקיפות וביציבות כלכלית. היא גם גייסה את העיר - תושביה, המועצה ואנשי עסקים מקומיים, לעזור. עיריית סוונסי מימנה את בניית אצטדיון ליברטי, שנפתח ב־2005 ובו משתמשות סוונסי וקבוצת הרוגבי של העיר. המועדון צפוי להכניס בעונה הבאה 47 מיליון ליש"ט - עלייה אדירה מ־13 מיליון ליש"ט שהכניס העונה. הסכומים הגדולים בפרמיירליג לא אמורים לשנות את השמרנות העסקית שמלווה את בניית התקציב של הקבוצה, שבעונת 2009/10 היתה אחת מארבע הקבוצות שסיימו ברווח את עונת הצ'מפיונשיפ (רווח קטן של 0.6 מיליון ליש"ט).

"צריך להתחרות מבלי לפגוע במועדון מבחינה פיננסית", אומרים בעמותת האוהדים. "המועדון, מאז כניסת עמותת האוהדים, לא הימר על עתיד הקבוצה כדי להשיג הצלחה בהווה", נכתב בבלוג הפיננסי המצוין SwissRambe. המועדון מנהל את הקבוצה עם אחד מהתקציבים הנמוכים ביותר בצ'מפיונשיפ ועדיין מצליח מול קבוצות כגון פורטסמות', האל סיטי, ברנלי, מידלסבורו, רדינג ודרבי קאונטי, שבזכות דמי המצנח מהפרמיירליג מצליחות לקיים קבוצות עם תקציבים הגבוהים משל סוונסי פי שניים, פי ארבעה או אפילו פי שישה.

סוונסי חוגגת העפלה לפרמיירליג. המאמן למד בוולנסיה, סביליה, ברצלונה והולנד. וגם אצל מוריניו בצ'לסי צילום:רויטרס

כרטיסים ושחקנים זולים

ממוצע הקהל של סוונסי לא גבוה במיוחד - 15,507, אבל צפוי לעלות בפרמיירליג. והוא עלה מאז 2002 באופן קבוע ויציב - אז הגיעו רק 3,691 איש למשחקים. למעשה הקבוצה מכרה כבר 16 אלף מנויים לשנה הבאה; ובניגוד לעולת ליגה אחרת כמו QPR - שהעלתה את מחירי הכרטיסים ב־40% - סוונסי, בגלל המעורבות של האוהדים, העלתה את המחיר באחוזים בודדים והותירה את הכרטיסים של האזרחים הוותיקים, הנערים והסטודנטים, ברמה נמוכה ביותר. בנוסף, אוהדים שמיהרו לחדש את המנויים ולהבטיח הכנסה קיבלו קופונים לרכישת מרצ'נדייז. "המועדון מנוהל על ידי האוהדים עבור האוהדים", אומר סגן נשיא סוונסי ליי דינן. "זאת הסיבה העיקרית למכירת כרטיסים במחירים נמוכים".

האתגר הגדול של סוונסי יהיה להגדיל את ההכנסות המסחריות שעומדות כיום רק על 1.8 מיליון ליש"ט. הסכם החסות הראשי עם חברת ההימורים 32Red.com אמור לגדול, ואדידס חתמה על הסכם חסות חדש במקום יומברו. סוונסי, אגב, לבשו אדידס גם בפעם האחרונה שהגיעו לליגה העליונה.

תקציב השכר גם כן צפוי לגדול. כיום הוא עומד על 8.3 מיליון ליש"ט בלבד, והקבוצה תצטרך להתמודד מול תקציבי שכר הגבוהים בהרבה מ־100 מיליון ליש"ט - צ'לסי ומנצ'סטר סיטי ממש נושקות לתקציבי 200 מיליון ליש"ט, למשל. אבל שתי הקבוצות הללו בכל מקרה לא הולכות להיות התחרות העיקרית של סוונסי, שתתמודד מול קבוצות כגון וויגאן, וולבס ואחרות עם תקציבי שכר של 30 או 40 מיליון ליש"ט. השאלה הגדולה היא האם יצליחו לשמור על הזהות של הקבוצה - השחקנים והדרך הייחודית שבה הם משחקים. "אנחנו הולכים למקומות כמו אולד טראפורד וצ'לסי. יהיה קשה, אבל אנחנו ננסה לשמור על הדרך שבה אנחנו משחקים, על הזהות שלנו. מיליונים יצפו בנו ואנחנו רוצים להראות לכולם שככה אנחנו משחקים", אמר המאמן רודג'רס.

תיאוריית הברבור השחור

ההנחה היא שסוונסי צפויה להיות הקבוצה השנייה של כולם באנגליה. מלבד הסימפתיה שהיא מעוררת עם הכדורגל שלה, היא הקבוצה הראשונה עם אחוזים ניכרים בבעלות אוהדים שעלתה לפרמיירליג. האוהדים הם בעלי ההחזקה השנייה הכי גדולה - 20%. שאר המניות בבעלות דירקטורים במועדון (בעיקר אנשי עסקים מקומיים).

האתגרים גדולים עבור הברבורים השחורים - אין ספק - אבל על פי התיאוריה, ברבור שחור הוא אירוע יוצא דופן בעל השפעה גדולה מאוד שלא היה ניתן לצפייה מראש. אולם מבחינה היסטורית, יש לצפות שאירועים מסוג זה יקרו אחת לזמן מה. סוונסי, שסמלה ברבור שחור, היא בדיוק מקרה כזה.