איך ייראה שוק העברות השחקנים בעתיד?

טרי סקיברטון, מאמן יוביל טאון, מהליגה הרביעית באנגליה, התחיל עידן חדש בשוק העברות השחקנים - הוא חיפש שחקנים חדשים לקבוצתו דרך חשבון הטוויטר שלו.

המאמן (עם כ־2,180 עוקבים) גילה ששישה שחקנים שוחררו מהסגל של קבוצתו בגלל בעיות כספיות של המועדון ושאין לו גרוש כדי להחתים שחקן מקצועני שחתום בקבוצה אחרת. ולכן פנה לעוקביו שיעזרו לו למצוא שחקנים שירצו להצטרף ליוביל.

"זה לא צחוק עבורי", אמר סקיברטון ל־BBC. "זה עסק רציני". סקיברטון הסביר: "אני לא יכול להרשות לעצמי מערכת סקאוטינג - אבל יש לי הרבה עוקבים שמכירים כמה שמות. הם דיברו איתי על הרבה שמות ואנחנו בודקים אותם. אני רוצה להודות להם על שעזרו לנו בסקאוטינג".

סקיברטון קיבל עשרות פניות ממספר רב של משתמשים - כולל פנייה אחת לפחות מישראל. לאחר בירורים שלו, הוא כבר הכריז על החתמת הטוויטר הראשונה - Twansfer. קיירן אגארד, לשעבר שחקן במחלקת הנוער של אברטון, חתם בקבוצה הקטנה. "אני מודה לאנשים שהזכירו אותו - הם יקבלו הרבה קרדיט על כך", אמר המאמן. "העזרה מהאוהדים הייתה פנטסטית - אבל גם אוהדים של ליברפול, מנצ'סטר יונייטד, טוטנהאם, ארסנל, צ'לסי וקבוצות מליגת המשנה כמו קראדיף - הציעו את השחקנים הצעירים שלהם - כאלו שאפשר להביא בחינם".

יוביל טאון הלכו על מהלך מערכת הסקאוטינג החברתית בגלל מחסור קשה במזומנים - אבל שוק ההעברות הולך לכיוונים משונים וחדשים לחלוטין בשנים הקרובות וזה לא תמיד בהכרח בגלל מחסור בכסף, אלא לפעמיים בגלל ריבוי מזומן.

ססק פאברגאס. הקפטן רוצה לעזוב לברצלונה, שכעת במשא ומתן עם ארסנל לגבי מכירת שחקנה לשעבר. כמה ארסנל תקבל עבורו — בין 35 ל־45 מיליון יורו — וכמה זה יפגע בה? צילום: איי אף פי

יותר מדי כסף

קבוצות נכנסות לקיץ הזה כשהן צריכות להכין את עצמן לעידן הפייר פליי הפיננסי - עידן שבו התקציבים צריכים להיות מאוזנים, ולבעלי הבית אסור להכניס את היד לכיס כדי לכסות את ההפסדים שנובעים מרכישת שחקנים ומשכורותיהם.

העידן, בעיקרון, מתחיל כבר בעונה הקרובה - אופ"א תתחיל לבדוק בדקדקנות את חשבונות המועדונים כחלק מתקופת ההכנסה לפייר פליי הפיננסי. מצב זה גורם ל"קיץ היפראקטיבי" - כפי שמנג'ר ארסנל, ארסן ונגר - הגדיר זאת. למה? כדי לרכוש בסיס צעיר לקבוצה חזקה שתרוץ כמה שנים ביחד.

צ'לסי - שעל פי מישל פלאטיני היה זה הבעלים שלה, רומן אברמוביץ', שפנה אליו כדי להכיל רגולציה שתפחית את שכר השחקנים - היא מקרה מבחן סופר־מעניין.

האוליגרך לא מוריד את הרגל מהגז. בינואר הוציא 74 מיליון ליש"ט על צמד השחקנים פרננדו טורס ודויד לואיש. הוא שילם כ־6 מיליון ליש"ט פיצויים על פיטורי קרלו אנצ'לוטי ורכש את מאמן פורטו המשובח, אנדרה וילאש־בואש, ב־13.3 מיליון ליש"ט (רק על פיצויי פיטוריי/רכישת מאמנים שילמה צ'לסי 69 מיליון ליש"ט בשמונה השנים האחרונות). בנוסף, הוא רכש את לוקאס פיאצון, הברזילאי בן ה־18, עבור סכום שקרוב ל18 מיליון ליש"ט ויש את עניין הבנייה מחדש של הצוות המקצועי, שהמאמן החדש מפקח עליה.

למזלו, כנראה, הוא לא ישלם פיצוי נוסף להתאחדות הכדורגל הטורקית עבור מאמן הנבחרת שלה חוס הידיניק. אבל מה שכן עומד בפני צ'לסי זה עניין רכישת השחקנים שווילאש־בואש רוצה - בראש פאלקאו, שעלותו מוערכת ב־26 מיליון ליש"ט. נוסף אליו יש מטרות אחרות - כולם שחקנים צעירים ומוכשרים ביותר כגון לוקה מודריץ' מטוטנהאם, גרגורי ואן דר ווייל מאייאקס, אלכסיס סאנצ'ס מאודינזה, רומלו לוקאקו מאנדרלכט וניימאר, חלוץ סאנטוס - אלו שחקנים שבקלות עלותם תעמוד על יותר מ־100 מיליון ליש"ט.

על כל ההוצאות העתידיות הללו יש תקציב שכר ענקי - יותר מ־174 מיליון ליש"ט, ששואב 82% מההכנסות הטבעיות של צ'לסי (מפעילות מסחרית, זכויות שידור, ימי משחק, מכירת שחקנים ופעילויות כדורגל אחרות). ההפסדים על פי הדו"חות האחרונים עומדים על 78 מיליון ליש"ט - וקשה לראות את צ'לסי עומדת בתנאים של הפייר פליי הפיננסי. במיוחד כשקשה לראות איך ההכנסות הטבעיות, ששמות אותה במקום השלישי בטבלת ההכנסות של הפרמיירליג, עולות באופן ניכר.

בקיצור, הקבוצה צריכה לצמצם את ההפסדים למספרים מקובלים אבל קשה לראות אותה עושה את זה. היא תצטרך למכור שחקנים רבים ולהחליט מה לעשות עם עמוד השדרה המזדקן של הקבוצה - ג'ון טרי, פרנק למפארד, דידייה דרוגבה. ויש גם את העניין הפעוט של שחקנים צעירים שגדלו באקדמיה המשובחת של המועדון בקובהאם וצריכים למצוא מקום בהרכב.

ועל כל זה צריך לחשוב בקיץ אחד. בעיה.

אלכסיס סאנצ'ס. כוכב אודינזה ונבחרת צ'ילה הוא אחד השמות החמים ביותר בשוק ההעברות הנוכחי. מבוקש על ידי צ'לסי, מנצ'סטר סיטי וברצלונה. הוא יעלה בין 30 ל־45 מיליון יורו. צילום: אי פי אי

כל הוצאה קריטית

מנצ'סטר סיטי, שעדיין לא ביצעה רכש הקיץ, נמצאת בבעיה דומה לזו של צ'לסי. יש לה הוצאות שגרמו לה להפסיד יותר מ־140 מיליון ליש"ט בשנה שעברה - וההפסדים צפויים להיות גדולים עוד יותר בדו"חות הקרובים. הקבוצה רוצה להיפטר משחקנים, שלפני כמה עונות עלו לה 85 מיליון ליש"ט והם לוקחים יותר מ־30 מיליון ליש"ט בשנה. הבעיה היא שאף קבוצה לא מוכנה לקנות אותם ברמת השכר שלהם - וזה אולי ההסבר מדוע מנצ'סטר סיטי עדיין לא רכשה שחקנים בקיץ הזה, וזה לא מפני שרוברטו מאנצ'יני, המאמן, לא רוצה.

אינטר, מילאן וקבוצות אחרות נמצאות בבעיות דומות: סגל מזדקן שזקוק לרענון אבל ההכנסות לא מספיק גבוהות כדי לכסות את ההפסדים. פריס סן ז'רמן ומלאגה, שתי קבוצות שנרכשו על ידי קטארים, מתחילות עכשיו במסע חימוש אדיר ממדים וצריכות לבצע את השיפוצים המסיביים במהרה.

במקביל, קבוצות מחפשות להוריד עלויות רכש על ידי הצעה של שחקנים שלהן שאין בהם צורך יותר. בעתיד, ככל הנראה, נראה יותר טריידים כאלו - כי למי יש כסף לבזבז?

ואם כבר עתיד, השאלה הגדולה כעת היא איך אמור להיראות שוק ההעברות העתידי הזה - שבו כל רכישה אמורה להיות קריטית הן מבחינה פיננסית והן מבחינה מקצועית.

קבוצות רבות הצליחו לבנות את עצמן היטב דרך שוק העברות השחקנים על ידי אימוץ מודלים סטטיסטיים ודי מדעיים לרכישת שחקנים.

ארסנל, לדוגמה, הצליחה בעשור האחרון לטפס לעמדה של מילאן, ליברפול, יובנטוס ומגה מועדונים אחרים - בעיקר בזכות פעילות מוצלחת בשוק ההעברות. ארסן ונגר, שבהרבה מובנים הביא את הגישה המדעית לכדורגל האנגלי, רכש שחקנים משווקים לא מוכרים לאנגלים ולפי סטטיסטיקות שאחרים לא ראו בהן חשיבות - סטטיסטיקות כגון מספר השניות שלוקח לשחקן להשתלט ולשחרר כדור. ליון עברה הליך דומה לזה של ארסנל והגיעה לרמה הגבוהה ביותר באירופה, בעיקר בזכות פעולות מוצלחות בשוק ההעברות. ג'ון הנרי, הבעלים של ליברפול, מביא מהבייסבול לכדורגל גישה דומה. תיאוריית "המאניבול" תנסה להצמיח שורשים בכדורגל ולהביא סוכנים אמריקאים כגון הבעלים של ליברפול ורומא.

חשיבה כזו תצטרך להיות חלק מהליך קבלת ההחלטות לגבי שחקנים בעתיד, כי כבר אי אפשר לסמוך רק על דרישות המאמן וכסף של אוליגרך או שייח'.

העתיד בשוק ההעברות הוא חשיבה קולקטיבית של מספר מוחות על שחקנים, סקאוטינג נרחב ויסודי, אינדקס סטטיסטי ותוכנית עסקית איתנה. צריך להיות חכם ולא להסתמך רק על אינסטינקטים של המנג'ר, מוכשר ככל שיהיה.

רפאל וארנה משמאל. ריאל מדריד עבדה מהר בשוק ההעברות וכבר הביאה את נורי סאהין מדורטמונד (10 מיליון יורו), חוסה קאייחון מאספניול (6 מיליון יורו), חאמיט אלטינטופ מבאיירן מינכן (בוסמן) ורפאל וארנה מלנס (10 מיליון יורו). לא ממש מוכרים, אבל מוריניו רצה, אז כנראה הם מיוחדים. צילום: אי אף פי

מערכת לא דוחה

יותר מזה, כנראה שמה שחשוב יותר ברכישת שחקן יהיה הקרקע שעליה הוא נוחת. צריך להשקיע יותר בלעשות את המעבר שלו לקבוצה, לעיר ולפעמים למדינה החדשה כמה שיותר נוח. בנוסף, וזה כנראה חשוב עוד יותר, קבוצה צריכה למצוא את השיטה האורגנית שלה שבה יוכלו לשתול שחקנים חדשים שלא יידחו על ידי המערכת.

ברצלונה מראה את הדרך במובן הזה - רוב הסגל שלה בנוי משחקנים שנבנו ופותחו על ידיה תחת שיטת משחק ופילוסופיה שעוברת כחוט השני בכל קבוצה במערכת. לשחקנים המגובשים מצטרפים שחקנים שמתאימים לשיטה. שחקנים שלא מתאימים פשוט נדחים על ידיה - ע"ע זלאטן איברהימוביץ'.

כדי להצליח בשוק ההעברות העתידי צריך שתהיה לך מערכת אורגנית שתקבל שחקנים שנבחרו על ידי מערך משוכלל שיכול להתמודד עם כמויות האינפורמציה, דיסאינפורמציה, לחצים והגבלות כספיות בכדורגל. זהו, כנראה שנגמרו הימים של שפיכת המיליארדים על שחקן שאיזה סוכן שהוא חבר של המאמן המליץ עליו. מי שלא יבין את זה יסבול על המגרש. ומחוצה לו.