ככה נראים בתי הספר לכדורגל בישראל
תמורת 3,000 שקל נרשמים לבית ספר לכדורגל של אחד המועדונים היקרים במדינה, ובתמורה מקבלים שכונה. מונולוג של הורה מודאג
לפני שנה ליוויתי את בני בן ה-10 לאימון ראשון בבית ספר לכדורגל של קבוצה מובילה במרכז. בחודש הראשון תרגלו המאמנים הגנה מול התקפה, כדרור, תרגילי הטעייה. התרשמנו, והחלטנו להתחייב על תשלום של כ-3,000 שקל, בתמורה לאימון דו שבועי, בתוספת סט בגדים, כדורגל ומגיני עצם.
מרגע
כהורה, אתה בבעיה. מצד אחד אתה לא רוצה להיות יעקב בוזגלו, מצד שני קשה לשתוק לנוכח העובדה שמתחמנים אותך. נרשמת לבית ספר לכדורגל של אחד המועדונים היקרים במדינה, ובתמורה קיבלת שכונה. הבאת ילד מלא מוטיבציה שרוצה ללמוד איך לשחק כדורגל כדי לנצח, ולימדת אותו פרק בהלכות הכדורגל הישראלי לדורותיו: חובבנות, רשלנות ותבוסתנות.
כעבור כמה חודשים עזבנו במפח נפש, כשהתשלומים באשראי ממשיכים לזרום אל הקבוצה. החלטנו שאין טעם גם לשלם וגם להטריח את עצמנו פעמיים בשבוע עד למגרש ונתנו לילד כדור שישחק עם חבריו בגינה הציבורית הסמוכה. מי יודע, אולי זה יקרב אותו יותר מהר לשכונה שמסי עושה.
"מה אתה רץ כמו סבתא זקנה"
השנה, הבטחתי לבן שלי, אתה תשחק כדורגל רציני, בליגה. הגענו לקבוצה אחרת. האימון החל בכושר, ואני חייכתי מרוצה שהנה, כאן עושים את הדברים כמו שצריך. החיוך דעך כשמאמן הכושר צעק "מה אתה רץ כמו סבתא זקנה" לאחד הילדים, והוא הפך לדאגה של ממש כשהאימון נמשך ונמשך ונמשך. אימון אינטנסיבי של שעתיים רצופות ללא הפסקה, שלוש פעמים בשבוע, לילדים בני 11?
"מי שנמצא כאן", אמר המאמן לילדים שהתאמצו להרשים אותו, "הם רק ילדים שלא התקבלו למועדונים אחרים. אין לקבוצה שום סיכוי להצליח". במקום לגרום לילדים להאמין בעצמם ובחלום לנצח, המאמן מוציא מהם את האוויר, ובדרך גם מטיל עליהם את האחריות לכישלון העתידי.
אני מבין, קשה לדרוש ממאמן ילדים ישראלי תחכום כמו זה של גווארדיולה, רגישות של יו גרנט והבנה של פרויד את הנפש האנושית, אבל בכל זאת, למה הרמה כל כך ירודה? למה הפקירו את התחום למאמנים שכישרון מבחינתם זה אחד שבועט חזק לשער. שבמקום לעודד ולפתח כישרונות, הם עסוקים בלדבר בסלולר. נדמה ששכחו כאן את המרכיב הכל כך חיוני במשחק - אינטליגנציה. מישהו מעלה על דעתו ששחקנים כמו אינייסטה וצ'אבי היו יכולים לצמוח כאן?
או שהמועדונים מייצרים במודע חלטורות רק כדי לגזור קופונים על חשבון ההורים ועל חשבון החלומות של הילדים, או שזה פשוט חוסר מקצועיות משווע. שתי האפשרויות עגומות באותה מידה לעתיד הכדורגל הישראלי. רשמתי את הבן שלי לחוג טניס.
