מפעל הגביע הגרוע ביותר עלי אדמות

מאז המצאתה של הטלוויזיה, הקומדיה עברה מספר שינויים רב. תחילת הגיעה הקומדיה במצב צבירה של תוכניות שכללו רק מערכונים אשר נעו בין בדיחה לבדיחה. ולבסוף הגיעה למצב צבירה של סיפורים מורכבים עם דמויות המתמודדות עם משברים וקשיים בחיים. אין ספק שהסיפורים המורכבים הקומיים הציבו בפני הכותבים בעיה – הרי זו קומדיה, צחוקים וכאלה, מה אמורים לעשות ברגעים הקשים/מרגשים/מעציבים?

ישבו מיטב המוחות ומצאו פתרון - שבירת המסגרת. נכון שעכשיו רייצ'ל אמרה לרוס שהיא לא רוצה לראות אותו לעולם, אבל התוגה האופפת את האירוע מתחלפת כשג'ואי צץ לו מאחור ומשליך איזו אמירה גאונית שמשחררת את הרצינות לטובת צחוק דבילי. אפילו דריכה על קליפה של בננה תעבוד במקרה הזה.

עכשיו, מכיוון שעל מציאת הרעיון ההוא הופקדו מיטב המוחות, הגיעו כמה מוחות מעט פחות מבריקים, ישבו סביב שולחן וחשבו לעצמם – "היי! למה לא ליישם את הרעיון הגאוני הזה גם על תחום אחר – כדוגמת הכדורגל הישראלי?". אחרי גלגול הרעיון ופלפולו הונחה על השולחן המסקנה הסופית – בזמן שליגת העל היא כבר מזמן לא מוצר שקשור בדברים בזויים כמו "בידור", "הנאה" או "חיוך" – נשבור את התבנית הזו עם אתנחתא קומית העונה לשם "גביע הטוטו".

החליטו – ועשו. התוצאה היא מפעל הגביע הגרוע ביותר עלי אדמות, כשיש להניח שגם באדמות של מאדים ונפטון תתקשו למצוא משהו גרוע ומשעמם יותר מהדבר הזה.

אוהדי כדורגל בגביע הטוטו. תקוע באמצע הקיץ או באמצע החורף צילום: ראובן שוורץ

תכניס את ההונגרי השמן!

דוגמאות לאפסיותו של המפעל יש בשפע, כשנראה שהטובה ביותר היתה בגמר של השנה שעברה, אליו הגיעה מכבי פתח תקוה. משום שלא מדובר בקבוצה עמוסה תארים יש להניח שאוהדיה, הצמאים לקצת שמחה, היו מוצאים נחמה גם בגביע הטוטו, אבל הקבוצה עצמה ראתה בגמר פלטפורמה מצוינת לבחון שחקן (שלא הוחתם לבסוף) וכפועל יוצא – להפסיד את המשחק ואת התואר. הזוי? לא בארץ הקודש! השאלה הגדולה, לפיכך, היא – "למה מתייחסות הקבוצות לגביע הטוטו בצורה כזו?" התשובה הקטנה היא – "ובכן, למה לא?".

אדם, כך אומרים, הוא תבנית נוף מולדתו וקבוצות הכדורגל, כך זה נראה, הן תבנית נוף ההתאחדות מעליהן וכשההתאחדות מעליהן עושה הכל, אבל ממש הכל, בשביל לקבע את גביע הטוטו כאתנחתא קומית מהעגמומיות המתמשכת – אי אפשר להיות מופתע מכלום.

למי שתהה – להלן המתכון הזריז להפיכת גביע הטוטו לעיסה דביקה ומאוסה:

- גביע

- טוטו

- קבוצות

- העדר מושג כלשהו בהנעה להשגים, בניהול ספורטיבי, ביצירת עניין ובמשיכת קהל

ההכנה פשוטה לא פחות: קחו את כל המרכיבים. ערבבו אותם עד שתתקבל עיסה אחידה בצבע חום עגום. השאר את העיסה בחוץ שנה אחרי שנה ועשה את המקסימום בכדי למצוא לה מקום מחוץ לטווח הראיה. ההזנחה הזו תקפה עד לתחילת העונה, אז ניתן להגיש את העסק בטמפרטורת חודש יולי הלוהט. אחרי שהשחקנים הופכים לצימוקים תחת השמש הקופחת ניתן לפזר מלמעלה אלמנטים כמו "הנבחן מליגה ג'? גביע הטוטו זה בול בשביל לראות מה הוא שווה. כן, תכניס גם את ההונגרי השמן!".

אם עקבתם אחרי ההוראות, התוצר הסופי יהיה לא רק בלתי ניתן לעיכול, אלא גם מגעיל בכזו רמה שרק מהפכה מושלמת תאפשר את הצלתו.

לא הוחלט מה לעשות עם זה

נראה שהדבר המבזה ביותר בגביע הטוטו הוא העובדה שאחרי כל כך הרבה שנים, המושכים בחוטים עוד לא החליטו מה לעשות איתו. בספרד, למשל, החליטו די מהר שמדובר במפעל מיותר והוא הושלך לפח הזבל עוד באמצע שנות השמונים. מחליף אותו משחק "אלוף האלופים", כמו שקראו לו אצלנו, בין האלופה למחזיקת הגביע. בגרמניה הגביע השלישי הפך לטורניר הכנה קצר לעונה החדשה.

נראה שגם בישראל עשו זאת – אבל לא טרחו לספר לאיש. האוהדים, שאינם טיפשים כמו שבעלי הקבוצות נוטים לחשוב, מתייחסים אל הגביע באותה דרך – נשארים בבית. האנגלים מצליחים להביא עשרות אלפים לוומבלי? הישראלים יגיעו במאות בודדות ל"מושבה" וגם זה רק אם קיבלו הזמנה.

אז מה האנגלים עושים נכון? ראשית – צריך להיות הוגנים – הקבוצות הגדולות באנגליה רואות בגביע הזה  משהו מעיק למדי ולכן נוהגות לעלות בו עם הרכבים משניים, אך הן היוצאות מן הכלל משום שאת החלל אותו הן פינו – ממלאות קבוצות הדרג השני שנהנות מההזדמנות לזכות בתואר. במקביל, משום שגביע הליגה האנגלי כולל את קבוצות מהליגות הנמוכות, לקבוצות הקטנות נפתח חלון הזדמנויות נוסף לפגוש איזה ליברפול סתם ככה באמצע החיים – ומשום שיש להניח שליברפול תגיע בהרכב מוחלש – עולים הסיכויים להפתעות. כך שיש סיכוי שגרימסבי תפגוש את ליברפול באנפילד או מנצ'סטר יונייטד תודח על ידי קובנטרי.

האם זה מספיק? ודאי שלא ולראייה – כל קבוצות דרג הביניים שלנו מבזבזות את זמנם של הצופים עם הרכבים מוחלשים. ובכן, ישנן שתי תוספות משמעותיות שישפרו דרמטית את המצב. כלומר, יש שלוש, אבל לא נראה לי ש"תרבות כדורגל" זה משהו שיהיה כאן בקרוב ולכן ניקח את הדברים שיש לנו שליטה עליהם.

הדבר הראשון הוא הפרס של הזוכה בגביע הליגה. בישראל, כמו בישראל, לא בודקים ומעדיפים ללכת עם האקסיומה "תן להם כסף – זה יעבוד". ובכן – זה לא. מה כן יעבוד? מה בדבר הישגיות? באנגליה, למשל, מעניקים לזוכה את הזכות לשחק בליגה האירופית, אבל אין חובה לבחור דווקא במסלול זה. אפשר לחשוב גם קצת מחוץ לקופסה ולהעלות רעיונות בסגנון – הזוכה בגביע הטוטו תקבל שיבוץ אוטומטי לפלייאוף העליון. לא רוצים לגעת בליגה? בבקשה – הזוכה תזכה באירוח אוטומטי של כל משחקי גביע המדינה בהם היא תקח חלק. תנו לגביע תוכן ספורטיבי אמיתי – שייתן משמעות לזכייה בגביע.

הדבר השני, ואיתנו נסכם את הרשימה הזו, הוא העטיפה. כולם באנגליה יודעים שגביע הליגה הוא מפעל די חסר חשיבות, אך זה לא מונע מההתאחדות והספונסר (Carling) לנסות ולהעלות את קרנו. זה מגיע, קודם כל, בעטיפה החיצונית, בדמות שידורים ישירים וקידום אינטנסיבי מצד הספונסר בפאבים, שלטי פרסומת, פרסומות טלוויזיה וכמובן – באתר האינטרנט. במקביל – הם לא מסתפקים בזה וגם נוגעים במהות – עם פורמט משתנה, כשבניגוד לכל הסיבובים המוקדמים, חצאי הגמר משוחקים בשיטת בית-חוץ והגמר מקבל מקום של כבוד בלוח המשחקים, בצהרי יום ראשון באצטדיון הלאומי.

קחו את כל הרשימה הזו והציבו מולה את השטאנץ השנתי שלנו – התאחדות שלא מתעניינת במפעל, גמר שמשוחק ביום רביעי בערב בשיא החורף וספונסר שעסוק יותר בלבכות איך ההתאחדות דופקת לו את המפעל, בזמן שבאתר האינטרנט שלו עצמו אין שום דבר לגבי הגמר האמור להיערך בעוד שעות מעטות.

עזבו. קרב אבוד.