גלדיאטורים בשכר מינימום
"ליגת הספורט המשתלמת בעולם" מחלקת פירורים לכוכביה. האם מדובר ב"תמצית הרוח האמריקאית" או בחוסר צדק שבזכותו הופכים מארגני ה־UFC למיליארדרים?
ליל 29 באוקטובר האחרון היה הקשה ביותר בחייו המקצועיים של ניק דיאז (Nick Diaz) - אחד הלוחמים הוותיקים והמוערכים בעולםה־MMA (אמנויות לחימה משולבות). מעוטר בארובת עין מדממת, כשעתיים לאחר שניצח בהכרעת שופטים קרב קשה נגד אלוף העולם לשעבר בי.ג'יי פן (B.J Penn), התייצב דיאז באיחור מופגן למסיבת העיתונאים הקבועה שלאחר ערב הקרבות. מותש, פצוע ומתוסכל (שכן ליגת ה־UFC הכריחה אותו להילחם ובסופו של דבר גם להביס באופן אלים וגורף את פן), דיאז העז לפתוח בשידור חי ומול עשרות מיליוני צופים בעולם את תיבת הפנדורה הגדולה ביותר בארגון ה־UFC: שכרם המגוחך והלא הוגן של הלוחמים.
בפנים זועפות ניסה דיאז לתאר בפני העיתונאים ההמומים שמילאו את אולם הכנסים בלאס וגאס כיצד הארגון, המוגדר כ"זיכיון הספורט המשתלם ביותר בעולם", מחלק פירורים ללוחמים מתוך עוגת ההכנסות ההולכת והתופחת שלו. מבלי להתכוון לכך מראש, נאומו המגומגם של דיאז נתן את יריית הפתיחה לניסיונות הפיצוח התקשורתיים של אחת מהחידות הגדולות ביותר של עולם הספורט האמריקאי - שכר הלוחמים של ליגת אמנויות הלחימה הגדולה והפופולרית בעולם.
לוחם UFC. מרוויח 45,000 דולר או פחות בשנה וצריך לממן מאמנים וטיפולים רפואיים בעצממו צילום: איי פי
סודית ואגרסיבית
התנהלותו הכלכלית של ארגון ה־UFC ותנאי ההעסקה של הספורטאים שתחתיו, היו מאז ומעולם הסוד השמור ביותר של הליגה. כאשר היא הולכת וגדלה בקצב מעורר התפעלות - בקרוב תהיה משודרת בכל יבשות העולם מול קהל של כחצי מיליארד צופים, ושווייה מוערך ב־1.3 מיליארד דולר. קברניטיה יוצאים מגדרם במאמץ לשמור על המספרים מעומעמים וסודיים. יש לזכור שעל אף הסקרנות הגדולה סביב העניין הכלכלי של הארגון - אשר הובילה את הציבור, התקשורת ואפילו ועדות המסחר הפדרליות של ארה"ב לשאול שאלות רבות בנושא במהלך השנים - חברת Zuffa , הארגון־האם של ה־UGC, הנה בבעלות פרטית, ועל כן לא חלה עליה חובת דיווח בנוגע להכנסותיה או לשווייה.
אותה סודיות היא גם זו שסייעה לארגון לבצע שורת מהלכים כלכליים אמיצים ואף אגרסיביים, ובראשם מסע השתלטות ורכש סדרתי של ליגות MMA אחרות אשר נתפסות כאיום: החל מ־Pride היפנית ועד W.E.C ו־"Strikeforce" האמריקאיות. כך ה־UFC מיצבה עצמה כליגת אמנויות הלחימה המשולבות הבינלאומית היחידה, ולמעשה הפכה בפחות מעשור למקום העבודה היחיד עבור לוחמי העילית מרחבי העולם.
הראשונה לנסות ולפצח את חידת המשכורות באופן פומבי היתה תוכנית התחקירים "מחוץ לקווים" של ערוץ הספורט ESPN. בכתבת תחקיר בת 10 דקות ששודרה בחודש ינואר האחרון עימתה התוכנית לראשונה את הבעלים הכריזמטי של המותג, לורנזו פרטיטה (Lorenzo Fertitta), עם השמועות בדבר תנאי השכר העלובים של הלוחמים. הטענה היא כי בשנתיים האחרונות חצי מהלוחמים אשר נמצאים תחת חוזה עם הארגון (כ־120 לוחמים) הרוויחו פחות מהשכר השנתי הממוצע בשוק האמריקאי (כ־45,000 דולר).
מדובר בסכום מגוחך בהתחשב בהוצאות הכלכליות הרבות של לוחמי UFC, אשר כוללות תשלומים למאמנים, השכרת מקומות אימון, מימון מחנות אימונים, תשלומים לקולגות המסייעים באימונים ועוד הוצאות טכניות רבות הכרוכות במאמץ של הפיכת לוחם לאלוף. כל זאת, כאמור, בלי להביא בחשבון את ההוצאות הרבות המוקדשות לטיפולים בפציעות שונות וחמורות הנובעות מהעיסוק בספורט הקיצוני הזה - הוצאות אשר עלולות להגיע לעשרות אלפי דולרים בחודש. הונו האישי של פרטיטה הוערך לאחרונה על ידי "פורבס" ביותר מ־1.6 מיליארד דולר.
לוחמי UFC. כ-40 מהם הפכו למיליונרים מאז 2005 אבל מחצית מה-120 הבכירים חיים על פחות מהשכר הממוצע במשק האמריקאי צילום: אי פי אי
מה שכר?! תילחם!
לפי התחקיר שיטת השכר של הארגון בנויה כך שהיא מחלקת את מקבלי השכר שלה לשלוש שכבות שונות: בשכבה הראשונה נמצאים הלוחמים החדשים בליגה: עבור הקרב הראשון בחוזה עם הליגה מקבל הלוחם 6,000 דולר, עבור הקרב השני 8,000 דולר ועבור הקרב השלישי 10,000 דולר. על כל ניצחון מקבל הלוחם בונוס בסכום הזהה לזה ששילמו לו עבור קיום הקרב. על פי שיטה זו, אם רוצה הלוחם להרוויח משכורת שנתית זהה לזו הממוצעת בארה"ב, עליו להשתתף בשלושה קרבות לפחות באותה שנה ולנצח בשלושתם - משימה מאתגרת אשר דורשת אימון רב והרבה מזל, אשר תזכה אותו ב־48 אלף דולר (לא כולל הכנסות מחסויות). אם לא צלח את האתגר, השכר השנתי שלו ממקם אותו באופן אוטומטי מתחת לממוצע האמריקאי עם הכנסה של אלפי דולרים בודדים בשנה.
השכבה השנייה, הכוללת לוחמים ותיקים יותר, מתוגמלת לפי חוזים אישיים ובהתאם לאהדת הקהל. כמו כן, שכרם מורכב מתשלום של עשרות אלפי דולרים עבור קרב, בתוספת בונוסים כמו "הקרב של הערב" ו"הנוק־אאוט של הערב", שלעתים מזכים את הלוחמים בתוספות של עד 75 אלף דולר עבור ערב בודד (על הסכומים של אותם הבונוסים וחלוקתם מחליטים המארגנים בסופו של כל אירוע על פי שיקול דעתם האישי, לרוב בהתאמה לדעת הקהל). בנוסף לכך, חשיפתם התקשורתית של הלוחמים הנמנים בשכבה השנייה מזכה אותם בנותני חסות שונים - תוספת הכנסה מכובדת.
השכבה השלישית והקטנה ביותר מכילה את העילית של הלוחמים - ספורטאים שזוכים בארה"ב, קנדה, יפן וברזיל למעמד של כוכבי־על, רובם אלופי עולם בעבר או בהווה. שכרם מגיע לסכומים בני שש ספרות עבור קרב בודד, בתוספת הבונוסים ונתחים מהכנסות הצפייה בתשלום של אותו אירוע - מקור ההכנסה העיקרי של הארגון. אם ניצח, יכול שכרו של לוחם בשכבה זו להגיע ליותר ממיליון דולר עבור קרב בודד.
לדבריו של פרטיטה, שיטת השכר המדוברת הפכה לפחות 39 לוחמים למיליונרים מאז שהארגון הפך לרווחי ב־2005. עם הלוחמים המדוברים נמנים השמות הגדולים ביותר של הספורט: ג'ורג' סיינט פייר, טיטו אורטיז, צ'אק לידל ואנדרסון "העכביש" סילבה. האחרון, אשר רבים מחשיבים ללוחם הטוב ביותר על פני כדור הארץ, הוא ברזילאי אשר גדל בשכונת העוני של ברזיל וכעת בעליו הגאים של אחוזת ענק המשתרעת על פני מספר דונמים בלוס אנג'לס.
נלחמים על השיטה
שיטת השכר המונהגת על ידי ה־UFC בנויה על מודל כלכלי־ספורטיבי אמריקאי מובהק בשם "תיאוריית הטורניר בכלכלה" (Tournament theory in economics). לפי אותה תיאוריה, המונהגת בסוגי ספורט תחרותיים יחידניים נוספים כגון טניס, על האינדיבידואל לשאוף בכל התמודדות למיצוי מקסימלי של כישרונותיו ויכולותיו, כדי שיוכל להפוך את עיסוקו למשתלם כלכלית.
הידיעה שהצלחתו הכלכלית תלויה לחלוטין רק ברמת הביצוע שלו מבטיחה תחרות צמודה ואינטנסיבית בין המתחרים השונים, אשר שניהם שואפים להתחרות ברמות הגבוהות ביותר כדי להרוויח את השכר הגבוה באמת. המצודדים בשיטה טוענים שהיא יוצרת תשתית ספורטיבית ופיננסית משתלמת לכל הנוגעים בדבר: המתחרה נלחם על כסף, הצופים מקבלים תמורה מלאה לכספם (כי התחרות הופכת צמודה יותר ועל כן מעניינת יותר), וראשי הפירמידה הארגונית גורפים את ההון שנוצר בעקבות השקעתם. כולם מרוויחים.
כולם, כאמור, חוץ מרובם הגדול של הלוחמים, אשר מוגבלים על ידי סעיפים שונים בחוזם אשר מונעים מהם מקורות הכנסה אחרים כגון איסור על השתתפות באירועים של מותגי לחימה אחרים וויתור על עד כ־90% מהרווחים על כל מוצרי המרצ'נדייז הנושאים את שמם.
הרוח האמריקאית?
האם כל זה עומד להשתנות בקרוב? קשה מאוד להאמין. בעוד שהארגון ממשיך להתרחב ברחבי העולם ולהגדיל את הקהל שלו באופן עקבי מדי חודש ובהתחשב בעובדה שהלוחמים עדיין לא התאגדו כדי ליצור קונטרה משפטית או אחרת לשיטת ההעסקה שלהם, נדמה שאין שום סיבה לבעלי החברה לשנות את התנהלותם. "מה שאנחנו עושים זאת תמצית הרוח האמריקאית, ואני גאה בכך מאוד", התבטא פרטיטה לאחרונה. "יצאנו לשוק, סיכנו את הכסף שלנו והיינו יותר חכמים מכולם. ראינו הזדמנויות ועשינו הכל נכון. אנחנו מפרנסים ספורטאים רבים שבלעדינו לא היה להם כלום. יצרנו 39 מיליונרים בחמש שנים אך זוהי רק ההתחלה. רק עכשיו אנחנו מתחילים לעבוד באמת".
