מה זה כלכלת טריאתלון?
במהלך סוף השבוע תתקיים באילת אליפות אירופה בטריאתלון - אירוע ענק ומכניס ביותר לאילת. האם אנשי העסקים הרבים המתעסקים בספורט יכולים להפוך אותו למסחרי יותר?
תקציב האליפות, לה יש מקצים הישגיים וחובבנים, עומד על 2 מיליון שקל ועל פי מנכ"ל איגוד הטריאתלון בישראל, עידן סנדק, מדובר באתגר לא פשוט בכלל להרים אירוע כזה. "לתחרות יגיעו צוותי תקשורת מחו"ל- דנמרק, בלגיה, אנגליה ועוד, המשלחת האנגלית היא אדירה 300 משתתפים. זה מאמץ כביר של כל מי שמארגן דבר כזה. התחרות מגיעה לארץ אחרי קמפיין שניהלנו כשהתחרות הגדולה שלנו הייתה מול טורקיה. זו הייתה עבודה לא פשוטה, בהתחשב שההחלטה נפלה פחות או יותר בזמן שאחרי פרשת המשט הטורקי. זו הייתה הצלחה אדירה להביא לכאן את אליפות אירופה במיוחד כשזו התחרות אולי החשובה ביותר לקראת לונדון 2012. יש לא מעט מדינות שהתחרות הזו תקבע עבורן מי יגיע לאולימפיאדה, ואנחנו רואים התעניינות תקשורתית רבה."
התקציב לתחרות תלוי, כמעט כמו תמיד באירועי ספורט בישראל, מכספים של הטוטו (כ-450 אלף שקל) וממשרדים ממשלתיים. משרד התיירות ועיריית אילת העניקו לתחרות בסביבות ה-450 אלף שקל. נותנת החסות ראשית, רשת ישרוטל, גם כן תרמה המון – ולא רק מזומן. יש גם כסף מנייקי וחברת עמינח, הספונסרים של האיגוד. משרד הספורט הציע את תמיכתו גם – והיא תגיע בעתיד.
"מאוד קשה היה לגייס כספים לתחרות", מגלה סנדק. "התקופה הכלכלית באירופה לא קלה והשנה הודיעו ספונסרים של האיגוד שהם עוזבים".
מתחרה בטריאתלון. תקציב האיגוד הישראלי נע בין 4.5 מיליון ל-5 מיליון שקל צילום: טל שחר ובכלל, "בארץ לא פשוט לנהל טריאתלון - יש מועצות ורשויות שתמיד מסייעות ורוצות לעזור, אבל יש כאלה, שבלשון המעטה, לא עוזרות (לאחרונה בוטלה אליפות ישראל שתוכננה להיערך בעמק הירדן בשל דרישה של עשרות אלפי שקלים מצד המועצה המקומית – א"ד). לפי סנדק: "איגוד 'עני' כמו הטריאתלון - באיגוד שני שכירים במשרה מלאה ועוד שכירה בחצי משרה, חברי ההנהלה עובדים בהתנדבות - לא יכול להרשות לעצמו גם לגבות מאות שקלים מהמתחרים וגם להפסיד מאות אלפי שקלים בתחרות שכזו בשל העלויות שלה. באופן ישיר מי שנפגע הם הטריאתלטים."
לפי סנדק: "צריכה להיות כאן חשיבה רב מערכתית, ברמה הציבורית, איך גופים ציבוריים עוזרים לספורט בישראל ולא רק איך מרוויחים ממנו כסף, אני חושב שהספורט הוא כלי חינוכי אדיר, הטריאתלון מלמד מגוון של מיומנויות גופניות ומציב אתגרים נפשיים בפני המתחרים בו, בתחרויות השליחים יש עבודה קבוצתית, עזרה איש לרעהו ובספורט בכלל יש ערכים נפלאים. המדינה צריכה לחשוב איך היא מעודדת ספורט ומפיצה אותו."
אבל גם ללא עזרת הממשלה, ענף הספורט הקשה הזה גדל בצורה מרשימה. ב-2006 היו כ-1,000 חברי איגוד. כיום יש 2,500 חברים ועל פי סנדק "כמות האנשים המשתתפים בענף גדלה בצורה מרשימה. אפשר לראות היום ילדים עושים את זה – וזה לא קרה בעבר". ההשתתפות גדלה למרות עלות ציוד לספורט הזה – אופניים, נעליים, ביגוד שחייה ועוד – עומדת על 3,000 שקל בשנה. הוצאה לא מבוטלת. זו כלכלת טריאתלון כמעט עצמאית לחלוטין, שכאמור צומחת מדי שנה – ללא יותר מדי סיוע ממשלתי.
"היופי של הטריאתלון הוא שאין סוג אחד מסוים של משתתף אלא מכל הגילאים 8 עד למתחרים בני 80 מכל רחבי הארץ, כשהקטגוריה הכי גדולה היא של בני 40", אומר סנדק. "מה שיפה הוא שאנחנו רואים השתתפות של אנשי עסקים בכירים, אשר מוצאים הרבה יופי ואתגר בספורט המורכב הזה".
אבל האם זה בא לידי ביטוי בסיקור תקשורתי?
"קח לדוגמה עכשיו את ערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט. לכדורגל ולכדורסל משלמים כסף רב עבור זכויות שידור ואין לי שום בעיה עם זה- להיפך - שישלמו ושזה יעזור לפיתוח הספורט. ליגת העל מעניינת, אבל עסקית מסחרית, לטריאתלונים מגיעים הרבה יותר אנשים מאשר למשחקי הליגה הלאומית בכדורגל. לערוצי הטלוויזיה והאינטרנט יש בהם קהל יעד אדיר ואיכותי והם לא מגיעים אליו - זה לא פספוס מסחרי מבחינתם?".
