כדורגל, לא בועה

ז'וזה מוריניו מוכיח (שוב עוד פעם) שהוא כנראה גדול המאמנים בכל הזמנים. וזה על ידי כך שהוא מצליח לעקוף את הקבוצה הטובה בכל הזמנים, ברצלונה - ובהפרש מרשים. אבל מוריניו לא יישאר לנצח בסנטיאגו ברנבאו - וריאל מדריד לא תמיד תוכל לפגוע ברכישת השחקנים. היא צריכה שיטה. היא חייבת. כי המרדף אחרי ברצלונה עולה ויעלה לה ביוקר. והוא לא הולך להיפסק בשנים הקרובות.

כדי לעקוף את ברצלונה, ריאל מדריד הוציאה 460 מיליון יורו על רכישת שחקנים בתקופתו של פפ גווארדיולה כמאמן בארסה. מספר התארים שריאל זכתה בתקופה של גווארדיולה (מ־2008): 1. בתקופה של גווארדיולה לריאל היו שני נשיאים, שלושה מנהלים ספורטיביים ושלושה מאמנים עד שהגיעו לנחלה בשם מוריניו.

כריסטיאנו רונלדו עם מסי. בתקופה של גווארדיולה לריאל היו שני נשיאים, שלושה מנהלים ספורטיביים ושלושה מאמנים עד שהגיעו לנחלה בשם מוריניו צילום: איי אף פי

יעילות מפוקפקת

אז ריאל מדריד צפויה לזכות גם באליפות ואולי גם בליגת האלופות - אבל ברצלונה זכתה ב־13 מ־16 תארים אפשריים מאז 2008 ועדיין במירוץ לזכייה בגביע האליפות השלישי שלה בתקופה של פפ. אגב, זה לא שברצלונה לא הוציאה סכומים גבוהים כדי להישאר בטופ - אבל ההוצאה של מדריד - כמיליארד יורו אם מחשבים גם משכורות, היא פשוט כבירה. האם ריאל מדריד יכולה להמשיך לנצח? בקבוצה בונים על כך שכן - אבל לא תמיד היא תהיה "יעילה" כמו שהיא כיום.

וזה למה? לשם כך נזכיר שורת סטטיסטיקה נוספת. מספר שחקני הבית של ברצלונה בהרכב הפותח: 7. מספר שחקני הבית של ריאל מדריד בהרכב הפותח: 1. וגם זה איקר קסיאס, שעלה לקבוצה הבוגרת בשנות התשעים.

האם זה צירוף מקרים או תוצאה של "דור זהב" קטלוני? לא. אחת המטרות של ברצלונה זה להכניס לפחות שני בוגרי אקדמיה לסגל הקבוצה בכל שנה. אין כזו הנחיה בריאל מדריד. איך בברצלונה עושים זאת? יש להם שיטה.

הגדולה של ברצלונה מבוססת על השיטה שלפני 25 שנה הנחיל יוהן קרויף וכיום היא זורמת כמו דם בעורקי המועדון. כל קבוצה, מגילי הילדים ועד הבוגרים, משחקת את אותה שיטה, השחקנים נבחרים על פי אותם קריטריונים והסגנון מוטמע בהם כמו "תוכנה" - כפי שפפ גווארדיולה הסביר.

השיטה של ברצלונה היא אורגנית ואם היתה גם מנוהלת יותר טוב מבחינה פיננסית, לא היתה נמצאת בחובות של יותר מחצי מיליארד יורו.

יורגן קלופ. צעיר ופרוגרסיבי צילום: איי אף פי

חייבים שיטה

ברצלונה מהווה מודל לחיקוי מקצועי, וקבוצות רבות שהחליטו לחקות אותה גם רשמו הצלחות מקצועיות וגם הצלחות כלכליות. באופן פרדוקסלי, דווקא ריאל מדריד - שמשקיעה מיליארדים בשוק ההעברות ובערך רק 50% מההשקעה שלה בשוק הזה משתלמים - מצליחה יותר מבחינה כלכלית מאשר בארסה. ואולם, האקלים הפיננסי משתנה, וריאל מדריד, כדי להתמודד לטווח הארוך עם בארסה ולהישאר יציבה מבחינה פיננסית, צריכה לפתח שיטה משלה. זה כיום יותר רלבנטי מתמיד מכיוון שהמסים בספרד עלו וההוצאות על שכר ינסקו.

ריאל מדריד צריכה שיטה כמו ברצלונה. לא חייבים לאמץ את ה"טיקי־טאקה" של בארסה, אבל כעיקרון, כל שחקני ריאל מדריד צריכים לשחק באותה שיטה בכל הגילים. זה יעזור גם להיות יעילים יותר בשוק ההעברות מאחר שהקבוצה תדע בדיוק אילו שחקנים יתאימו לשיטה ולא לקפריזות של מאמן, שבמקרה של מוריניו הן סבבה - אבל לא כל מאמן הוא מוריניו.

השיטה גם מאפשרת למאמנים לגדול לתוך תפקיד המאמן (ואז לא צריך לשלם 10 מיליון יורו נטו בשנה כדי להביא את המאמן הטוב ביותר). שינוי השיטה בריאל מדריד הכרחי עבור המועדון. אולי זה לא יקרה בתקופה של מוריניו (שעשויה להסתיים מאוד בקרוב) אבל אחרי הזכייה בתארים - הנהלת המועדון עשויה להיות יותר רגועה ולשנות את המערכת ככה שניתן יהיה להתחרות עם ברצלונה לטווח הארוך מבלי לאבד את המכנסיים.

שחקני דורטמונד חוגגים אליפות שנייה ברציפות. הגיל הממוצע של הסגל עומד על 24 צילום: איי אף פי

איבדו את המכנסיים, אבל...

בשנות התשעים בורוסיה דורטמונד חוותה שנים גדולות וזכתה בבונדסליגה פעמיים בנוסף לגביע האלופות. אבל ההצלחה הזו נקנתה על חשבון עתיד המועדון. בקבוצה שיחקו כוכבים יקרים, והיא הסתיימה בחובות עתק ובמועדון על סף פשיטת רגל ב־2005. בשבת זכתה דורטמונד באליפות השנייה ברציפות שלה אבל כעת, BVB היא מודל לקיימות. מקבוצה בינונית שמפסידה 55 מיליון יורו ב־2005 הפכה לקבוצה שזוכה באליפות ורושמת רווח של כ־10 מיליון יורו ב־2011.

וזה למה? כי הוחלט להשקיע את הכסף שיש כמו שצריך. 

המועדון, לאחר השיקום הפיננסי שלו, החליט להשקיע את הכספים הגדולים במחלקת נוער. לקבוצה הבוגרת הובא יורגן קלופ, מאמן פרוגרסיבי וצעיר, במטרה לקדם כמה שיותר מבוגרי האקדמיה של דורטמונד לקבוצה הבוגרת. במקביל, הופעלו סקאוטים רבים למצוא שחקנים זרים זולים בשווקים פחות מוכרים ובליגות משניות.

בורוסיה דורטמונד הוכיחה בשנה שעברה שהמודל עובד. השנה היא ממשיכה באותו הקו, והסגל עם גיל ממוצע של 24 זכה כבר באליפות השנייה ברציפות שלו. ויותר חשוב, מבחינת הבריאות לטווח הרחוק של המועדון, הקבוצה סיימה את העונות האחרונות ברווחים תפעוליים. והרווחים צפויים לגדול עוד יותר כי הקבוצה תהיה חייבת למכור חלק מהשחקנים שלה. אבל היא לא תמכור בזול - שחקניה, כמו מריו גצה, נחשבים לשחקנים הצעירים היקרים ביותר בעולם.

מערכת אורגנית

המועדון, כחלק מהאסטרטגיה שלו, משאיר שחקניםבמחלקות פיתוח השחקנים עד גיל 23 - כי לא כל השחקנים מוכנים פיזית ומנטלית לכדורגל בוגרים מלא בגיל 18–20. בכך הוא שומר לו את האופציה ליהנות מפריחה מאוחרת של שחקן - וכתוצאה מכך חוסך כסף שהיה יוצא על רכישת שחקן. בנוסף, כולם מתבקשים לסיים את האקדמיה שלהם עם בגרות כי רבים מהשחקנים נשארים במועדון גם אם הם לא עולים לקבוצה הבוגרת ועובדים בו במחלקת שיווק, מחלקת כספים וכו'.

"בעשור האחרון למדנו שאי אפשר להוציא כסף שאין", אומר תומאס טרס, המנהל הפיננסי של דורטמונד. "חייבים לחזק את הכוח הכלכלי מצד אחד אבל לא להתפתות להתחרות נגד הקבוצות הגדולות כמו באיירן מינכן וברצלונה בהוצאות - מאחר שהן חזקות יותר. למדנו שצריך להשקיע בצעירים שלך, לפתח כוכבים בעצמך".

המטרה היא לנהל מערכת אורגנית, שמגדלת בעצמה את שחקניה ובסופו של דבר מוכרת אותם כדי להמשיך לחזק את שורשיה. בורוסיה דורטמונד נאלצה להגיע למצב שהיא סומכת על מחלקת הנוער שלה, אבל היא תפסה את ההזדמנות בשתי הידיים כדי לבנות את עצמה כמודל לחיקוי. ואולי, כשקבוצות יפסיקו להוציא הרבה יותר מאשר הן מכניסות בעקבותהפייר פליי הפיננסי, דורטמונד תצליח גם בזירה האירופית - והפעם זה לא יעלה לה בעתיד המועדון.