למה הם ולא אנחנו (התשובה האמיתית)
בקרואטיה יש מועדון כדורגל לכל 3,021 תושבים. באירלנד יש מועדון כדורגל לכל 768 תושבים. בישראל יש מועדון כדורגל לכל 26,291 תושבים
בפינה הפרובינציאלית להחריד שמנסה להצחיק, שואלים ב"אולפן היורו" "למה הם ולא אנחנו?". ההומור אולי דלוח אבל יש כאן שאלה טובה מאוד. והיא רלבנטית במיוחד לאור אתמול כאשר נבחרת קרואטיה (ממדינת בת 4.4 מיליון איש) ונבחרת אירלנד (4.48 מיליון איש) שיחקו אמש אחת מול השנייה
לא מדובר במדינות עשירות מישראל (תל"ג: 210 מיליארד דולר). קרואטיה (תל"ג: 83.4 מיליארד דולר) אינה כלכלה מפותחת ואירלנד (תל"ג: 149 מיליארד דולר) חיה בזכות חבילת סיוע מהאיחוד האירופאי. אז נכון, ישראל מוציאה את רוב הכסף שלה על ביטחון בגלל איומים חיצוניים, אבל גם קרואטיה ואירלנד חוו בעיות ביטחוניות וסובלות, גם כיום, מבעיות חברתיות שנובעות מכיבוש בריטי או מלחמת אזרחים עקובה מדם.
אז למה באמת הם ולא אנחנו? אולי בגלל שבאירלנד וקרואטיה יש תרבות ספורט שבאה לידי ביטוי במספר דרכים. אבל הדרך הטובה ביותר לראות עד כמה שתי המדינות הללו הרבה לפנינו בכדורגל, זה להשוות את "מספרי הכדורגל" שלהן לישראל.
ואחרי שעושים את זה – אפשר להפנות אצבע מאשימה להתאחדות לכדורגל ולממשלת ישראל.
באירלנד יש 5,828 מועדוני כדורגל – מועדון כדורגל לכל 768 תושבים. זה אומר שבערך בכל כפר וקהילה יש מועדון כדורגל. בקרואטיה ישנם 1,464 מועדונים. כלומר מועדון לכל 3,021 תושבים. בישראל יש 290 מועדונים. כלומר מועדון אחד לכל 26,291 תושבים.
זה מוביל לכך שבקרואטיה יש 362 אלף איש שמשחקים כדורגל, באירלנד יש 421 אלף איש שמשחקים כדורגל ובישראל יש רק 283 אלף איש שמשחקים כדורגל – וזה למרות שיש לה אוכלוסייה הגדולה כמעט ב-3 מיליון איש יותר משתי המדינות הללו.
אגב, ההישגים של אירלנד בעולם הכדורגל (שבאולפן של צ'רלטון כינו 'שחקנים בינוניים' בזלזול) עוד יותר מרשימים מבחינה לאומית וזאת מאחר שהספורטאים הטובים ביותר במדינה הולכים לכדורגל גאלי וראגבי ולא לכדורגל.
מה כל זה אומר בשטח? זה אומר שישראל לא מספקת מספיק תשתיות ברמת שורשי הכדורגל לילדים להתחיל לשחק כדורגל ולצעירים להתאמן במשחק היפה. ושוב, זה לא בגלל שאין כסף כאן כמו שיש בקרואטיה ואירלנד – ההיפך – ישראל עשירה מהמדינות הללו. זה בגלל שהרשויות לא יודעות מה הן עושות. ההתאחדות לכדורגל מתעסקות באלף ואחד דברים ולא במה שהיא אמורה להתעסק בו, ומשרד הספורט גם לא מפנה מספיק משאבים וכוחות כדי לשפר את תשתיות הספורט בישראל – שבעיקר עליהן הוא אמון.
בקיצור, שהרשויות יעשו את העבודה שלהן ואז נוכל, אולי, להתחרות מול קרואטיה ואירלנד.
