זה היה טוב לכם, כמו שזה היה לנו?
למה השקיעו יותר מ־9 מיליארד ליש"ט במזרח לונדון עבור 17 יום של חגיגה? בשביל ההרגשה הטובה, אלא מה? אבל כמה זמן היא תישאר אחרי שכולם יעזבו?
על הטיילת בוולוויץ' ארסנל שבמזרח לונדון עומדת קבוצה של ילדים בריטים ב"הקשב". מולם ניצבים שני חיילים, שנראים מרוצים מתשומת הלב. "עכשיו תנסו שוב להצדיע", אומר אחד מהם, "הפעם ביד ימין ולא ביד שמאל, כי מצדיעים ביד ימין". אם יש צד חיובי למחדל של חברת האבטחה G4S, אשר לא הצליחה לגייס מספיק מאבטחים ובמקומה הוזעק הצבא, הוא שהנוכחות המוגברת של החיילים במזרח לונדון רק מגבירה את הגאווה הלאומית של הבריטים.
טקס הפתיחה של האולימפיאדה גרם לצופים הציניים ביותר להרגיש "גאה להיות בריטי". ביום שאחרי, אנשים ברחוב הלכו בראש מורם, בידיעה שכל העולם ראה אתמול עד כמה מדהימה היא בריטניה וכיצד היא תרמה לאנושות. העיתונים, שמשקפים את התחושה הלאומית, שכחו לרגע את המצב הכלכלי הקשה ועברו להתמקד במדליות זהב.
המיתון לקח הפסקה לטובת הניצחון של אנדי מארי על רוג'ר פדרר, וסקנדל ריבית הליבור נעלם זמנית לטובת סיפורו המרגש של האצן מו פראח. כמעט אפשר לשכוח שבימים אלה לפני שנה מצב הרוח הלאומי היה בשפל, בגלל המהומות שפרצו בלונדון ובערים אחרות, שכללו הצתות של מבנים, מעשי ביזה, אלימות ואלפי עצורים.
יש ניגוד עצום ביןהפחד והכאוס שהורגשו ברחובות בקיץ שעבר, לתחושות ולמראות בקיץ הנוכחי. לפני שנה נסגרו עסקים לפני שקיעת השמש מחשש שיפגעו בעובדים, היום אוהדים מסתובבים ברחוב וברכבת התחתית בלילה עם דגלי בריטניה, מזכרות או מדים מהמשחקים האולימפיים. לפי סקר של "הגרדיאן", 55% מהבריטים סבורים שהמשחקים האולימפיים היו "שווים את ההשקעה" כיוון שהם מספקים למדינה עידוד בתקופה קשה. לעומתם, 35% השיבו שמדובר בהיסח דעת יקר בתקופה כלכלית קשה. שיעור התומכים גבוה במיוחד בקרב הדור הצעיר (סיסמת האולימפיאדה היא "להעניק השראה לדור"), והוא דומה בתוך לונדון ומחוצה לה. ממצא מעניין נוסף מהסקר הוא התמיכה ברב־תרבותיות: 68% מהנשאלים אמרו כי בריטניה חזקה יותר כמדינה עם תרבויות רבות. בתוך לונדון עצמה, שיעור התומכים ברב־תרבותיות הוא 79%.
טקס הפתיחה. האנשים הכי צינים אמרו "אני גאה להיות בריטי" צילום: אי פי אי חלון הזדמנויות מוגבל
"האולימפיאדה יוצרתאפקט מרומם רוח לטווח הקצר מאוד", מסביר ל"כלכליסט" פרופ' אנדרו אוסוולד מאוניברסיטת ווריק, שחוקר את הקשר בין כלכלה לאושר. "עכשיו אנשים מאושרים מההצלחה הבריטית. אני מסתכל בעצמי על התוצאות ובאמת יש לזה השפעה 'כיפית', אבל בטווח הבינוני, זאת אומרת בחודשים הקרובים, אין ראיות שזה יישאר ככה. ברגע שהאולימפיאדה תיגמר, לא תישאר הרבה מהשמחה, ויש מחקרים שמגבים את זה".
ההשקעה הכספית העצומה באולימפיאדה כנראה לא תחזיר את עצמה מבחינה כלכלית, אבל לדברי אוסוולד, ההשפעה האמיתית של המשחקים האולימפיים על התחושה הטובה של הציבור תהיה לטווח הארוך. וכאן אולי ממשלת בריטניה, שהשקיעה 300 מיליון ליש"ט בקבוצות האולימפיות והפרה־אולימפיות שלה, תראה תועלת אמיתית. יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים האוליפיים, הלורד סבסטיאן קו, אמר כי לבריטניה יש "חלון הזדמנויות מוגבל" כדי לרתום את ה"פילגוד פקטור" כדי ליצור מורשת ספורטיבית וכלכלית. "כשמסתכלים שנים קדימה, ההשפעות החיוביות של כל מה שקשור בספורט ובבריאות הן עצומות" מוסיף אוסוולד. "בהרבה מקרים אנחנו רואים אפקט של חיקוי והעתקה של אתלטים מקצועיים, וזה דבר בעל חשיבות עליונה. אם אירועי ספורט ציבוריים כמו האולימפיאדה ייעלמו, אני משוכנע שתהיה ירידה תלולה בהשתתפות בפעילויות ספורט, וזה כמעט בודאות יהיה רע מאוד לבריאות הנפש".
לגבי המהומות, אומר אוסוולד כי "הן יצרו חוסר ביטחון בראש של אנשים וההשפעה שלהן היתה הרבה יותר משמעותית מהאולימפיאדה ונמשכה יותר זמן, כיוון שהמבנה של הציביליזציה התמוטט. זה היה לא נעים למשך תקופה ארוכה הרבה יותר". לכן הנזק שנגרם לאומה הבריטית במהלך המהומות הוא כבד, וגם אירוע מרשים כמו האולימפיאדה לא יכול לתקן אותו לגמרי.
גם ראש עיריית לונדון בוריס ג'ונסון עורך השוואה בין המהומות לאולימיפאדה. "היא שולחת מסר ברור לגבי מאמץ והישגים ומה נחוץ כדי לחבר בין השניים", אמר בראיון ל־BBC. "אני כן חושב שספורט בכלל והאולימפיאדה בפרט משחקים תפקיד. ספורט בונה ביטחון עצמי, אישיות, ביטחון ויכולת להבין איך להפסיד – כל הדברים הנחוצים האלה", הוא אמר. "יש לנו עדיין בעיות חברתיות עמוקות שאנחנו צריכים לפתור על ידי בחינת מה קורה בחייהם של אנשים צעירים, המודלים לחיקוי שלהם, האידיאלים שלהם ומה שהם רוצים להגיע אליו".
נבחרת האופניים של בריטניה. האולימפיאדה תגרום ליותר בריטים לעשות ספורט צילום: אימג'בנק / Gettyimages לפחות הסקוטים מבסוטים
לפני כשבועיים פרסמה ממשלת בריטניה לראשונה את מדד ה־Well Being ("רווחה נפשית"), המנסה למדוד עד כמה הבריטים מרוצים מחייהם. המדד הוא חלק ממאמצי הממשלה לפתח שיטות מדידה אלטרנטיביות לתמ"ג. ראשי הפרויקט אומרים שהוא יכול לספק תמונה כוללת יותר של מצב האומה שתוסיף נתונים סוביקטייביים לנתונים אובייקטיביים שכבר קיימים. המדד מבוסס על תשובות של 165 אלף בני אדם. על פי המדד, מידת "הסיפוק מהחיים" של הבריטים היא 7.4 בממוצע, מתוך 10. הגורמים המשפיעים עליו ביותר הם גיל, מצב משפחתי ומצב תעסוקתי. כפי שאומר פרופ' אוסוולד, סביר להניח שבעוד שנה מצב הרוח של הבריטים לא ישתנה בעקבות האולימפיאדה. ובכל מקרה, האנשים המאושרים ביותר בבריטניה לא גרים בלונדון, אלא במערב אנגליה, במזרח סקוטלנד ובאיים שממערב לסקוטלנד.
חזרו למערב!
השמחה בבריטניה הצליחה להחזיר עוד קונים לחנויות במערב העיר. מאז תחילת המשחקים האולימפיים סבלו החנויות והמסעדות במערב, החלק העשיר יותר של לונדון, מירידה בהכנסות. התיירים שהגיעו לראות את האולימפיאדה נדדו למזרח העני יותר, שם מתקיימים רוב האירועים, והשאירו את הסוחרים במערב בידיים ריקות. TfL, החברה המפעילה את התחבורה הציבורית בלונדון, קראה לתושבים המקומיים להיערך מראש למשחקים האולימפיים ולנסות להימנע מהאתרים העמוסים. כתוצאה מכך, בשבוע הראשון של האולימפיאדה הגיעו יחסית מעט אנשים למערב העיר. עכשיו, החברה שינתה את המסרים והיא קוראת לאנשים להגיע למערב העיר, לקנות, לבלות ולאכול במסעדות. ובאמת, לפי הנתונים של TfL, בסוף השבוע הראשון שאחרי פתיחת האולימפיאדה חלה עלייה בכמות הנוסעים בשבע תחנות מפתח במערב העיר. ההצלחה של הספורטאים הבריטים הביאה גם להתנפלות על החנויות ובמיוחד לעלייה במכירות של אופניים, ציוד ספורט וטלוויזיות. המכירות של מוצרי היוקרה, בעיקר כאלה המזוהים עם בריטניה, עלו ב־13%.
